(לקראת הקונגרס הט"ז)
בתוך חשבון פעולתה של ההנהלה הציונית הנוכחית במשך שנתים האחרונות – יתפוס מקום נכבד יחסה לענף הפעולה החשוב והחיוני ביותר בתקופה זו, לענף הפועל במושבה.
ההנהלה הקודמת הבינה בזמנה את כל החשיבות הגדולה שיש לביצור אלפי פועלים עברים במשק הפרטי העברי הקיים והנוצר ביהודה ובשומרון – ונענתה בזמנה בעזרתה הממשית הרבה למאמצים אלו של תנועת הפועלים. משבאה עמידה בהתישבות, משנת תרפ“ה ואילך, ומשהתחילה תקופת המשבר בערים עם ירידת תנועת הבניה ושגשוג ספסרות המגרשים – נשארה המושבה העברית, הבנויה על ענפי חקלאות איתנים ומבטיחי עתיד, מקום הקליטה רב הכמות והאיכות, שבכוחו לפרנס המונים בעבודה ומשלוחי יד יציבים, האחוזים ביסודי־הכלכלה. הסיסמא “אל המושבה”, שהוכרזה אז ע”י תנועת הפועלים היתה לסיסמת הצלה, נוכח האכזבה שהקיפה חוגים רבים ושהחלה להראות אותותיה ביציאה מהארץ ובחוסר עבודה כבד. ההנהלה הציונית ההיא הבינה את תפקידה בשעת גורל ההיא ובאה בלב נאמן וביחס רציני לעזרת מפעל הכבוש של הפועל העברי והעולה החלוצי בתוך המושבות. היא הבינה שברכה רבה בפעולה זו – לא רק לאלפי הידים המחפשות עבודה ולמאות משפחות העולים החדשים, כי אם גם – לציונות כולה ולעתיד מפעלה.
ואכן, פעולת כיבוש גדולה רבת־תוצאות נעשתה בתקופת שנות תרפ“ד-תרפ”ז. מספר הפועלים במושבות גדל מ־764 עד 4250. ועליה גדולה זו באה בעיקרה כתוצאה של ההתאמצות הגדולה שנעשתה על ידי צבור הפועלים ושל הסיוע הרציני שניתן לה מאת ההנהלה הציונית, המלחמה הקשה ורבת הקרבנות שהתנהלה במשך עשרים וחמש שנים על כיבוש העבודה, מצאה רק בשנים הללו את תקונה ונגמרה בעמדת הכבוד, שתופסת כיום העבודה העברית במושבות, עמדה שממנה יתד ופנה לכבוש השלם והמלא ולמפעלי התישבות רחבים אשר עוד יבואו. דומני כי גם בקרב תנועתנו עדיין לא העריכו כראוי את המפעל ההיסטורי הזה שהוחל עם התחדשות פעולת הכיבוש והחדירה למושבות בתרפ"ד, והנמשך עד היום הזה.
לא נגיד, כי כל הכספים שהושקעו בזמנם בעבודת־כיבוש זו – הוצאו ברציונליות מכסימלית. ברור, כי לו היו אמצעים אלה ברשותנו היום – היינו יודעים להשתמש בהם באופן יותר פרודוקטיבי, ממש כמו שהיינו יודעים כיום להשתמש באופן יותר פרודוקטיבי בכספי ההתישבות ובסעיפים חיוניים אחרים. זהו כנראה גורלנו ביצירה הציונית בארץ – לשלם שכר לימוד ודמי נסיון בכל ענפי החיים המתחדשים עלינו כאן, ומזה לא נמלט. דבר אחד נעלה הוא מכל ספק: לא רבות הן ההשקעות של כספי הלאום בארץ ושנתנו “דיבידנדה” כה גדולה ומוחשית לאלתר – כאשר נתנה השקעה זו, שהשקיעה הציונות בשנות תרפ“ד-תרפ”ז להקלטת המוני פועלים ועולים חדשים למושבות, להקמת מחנות, לסדור דירות וכלי עבודה להם, ולסדור משק־עזר לקיבוצים ולחבורות! היכן הם הסכומים העצומים שהוצאו לעזרת הפועלים בעיר; למלחמה בחוסר עבודה וכו'? מה נשאר מכל אלה? ואולם האלפים שנקלטו, גם נקלטו בעבודה ובמשק המושבה, נכסי צאן ברזל הם, אף רכוש כל שהוא נשאר בידם, רכוש ההולך וגדל בכוחות עצמיים!
במה קידמה ההנהלה הציונית הנוכחית את פני המפעל הזה? איך הבינה היא את תפקידה בפעולה ציונית חשובה זו, כשעבר ההגה לידיה? יד “הקונסולידציה” המפורסמת פגעה ראשית־כל בתקציב פועלי המושבות. תקציב זה של אלפי לירות אחדים שנדרשו להמשכת עבודת הכיבוש והביצור לאלפי הפועלים הקיימים, ולהקלטת המוני פועלים חדשים, שנמשכו הנה באופן טבעי ובכח הפעולה הקודמת – נמחק כליל. כל הצבור הזה נעזב לנפשו בעצם הימים הקשים, ימי המשבר וחוסר העבודה בערים. כל הנהלה אחראית וקונסולידטורית־באמת היתה צריכה דוקא בזמן ההוא לשמור עשרת מונים על פליטת המפעל החלוצי שהתרכז ברובו במושבות המטעים, בהתאמצותו להכות שורש בחיי עבודה, המבטיחה להיות למקור לא־אכזב להתאחַזות המונים. הנהלה משקית באמת צריכה היתה לבחון בתוך ההרס שמסביב את הגרעינים הבריאים הללו, אשר נפלו עלי קרקע ברכה להפרותם ולסעדם, למען יוכלו לשמש משען נאמן ומבטיח עתידות. הלא בכל הימים האלה שאין חפץ בהם – ימי עמידה ונסיגה בעליה ובהתישבות, ימי “סיוע” וחוסר עבודה – כנקודות אורה שימשו משקי העבודים החקלאים ומפעל הכבוש החלוצי של פועלי המושבות. דרושה היתה מידה רבה של חוסר הבנה ציונית ופריקת־עול מתפקידי השעה – כדי להתעלם מהמפעל הזה של הפועל במושבה ולהפקירו לגלי המציאות הקשים מבלי לחוס על כל הכוחות והאמצעים הרבים שהושקעו בו.
וההנהלה הציונית מצאה בה את האון לכך: היא מחקה את כל התקציב המצער הזה כדבר אין חפץ בו. והיא מחקה אותו בשעה שבסכומים לא גדולים אפשר היה לעשות גדולות, בזמן שלהמשך הפעולה דרושה היתה רק עזרה כספית קטנה בערך, כדי להנחות אותה בדרך ההתקדמות וההצלחה.
מה היתה השפעת הצעד הזה על הפעולה במושבות? אכן הפעולה כליל לא נחרבה. צבור הפועלים שהיה במושבות באלפיו לא נשבר כולו גם אחרי המכה האנושה שהוכה ע“י הפסקת העזרה בבת־אחת. הוא נאחז בצפרניו במקום וגם הוסיף לקלוט עליה חדשה ולשׂאֵת על גבו את המשא הכרוך בה. אולם מחיר יותר מדי יקר שולם בעד זה, ולא קטנות הן האבדות שאבדו על ידי כך לתנועת פועלי המושבות ולמפעל החלוצי והציוני בכלל, ונאבדו ללא שוב. במשך זמן קצר נהרסו ונחרבו הרבה קבוצים וקבוצות, מאלה אשר טיפחו את הרעיון החלוצי והכבושי בגולה והכשירו את עצמם במשך שנים לכך, וששימשו מקור קליטה לעליה החדשה ומקור להתרוממות וחיזוק לכל התנועה. כשל הכח – בתוך תנאי המושבה הקשים, במחירי העבודה הירודים, ב”עונות המתות" ובכל הכרוך במלחמת הפועל כאן – לשאת גם במשא של אִקלום עולים חדשים, חוסר דירה, וחובות מעיקים, שברובם הגדול הנם פרי התקופה הראשונה להתאקלמות בארץ ובעבודה, שבהכרח אין ההכנסה יכולה אז לכסות את ההוצאה. כשל הכח ורבים נפלו, ורבים עזבו את המערכה. בחלבם ובדמם שלמו הקיבוצים המגובשים את צעדה זה של ההנהלה החדשה. ואת כל הסבל הזה ואת כל ההפסד הרב – אפשר היה למנוע אלמלי הקדישו אמצעים מעטים לדירות לפועלים, לסדור משק עזר ולהקלה כל שהיא מעול חובות קודמים. אין כל הצדקה למעשה זה של ההנהלה הציונית גם לאור המצב הכספי הקשה שהיתה נתונה בו באותה שעה. לו היתה הבנה ורצון טוב – לא יתכן שבתוך ההתאמצות הגדולה שהיא עשתה להשיג עשרות אלפי לירות לסיוע בערים, לא היתה יכולה למצוא את האלפים המעטים שהיו נחוצים בשביל הפעולה הארכי־פרודוקטיבית הזאת, שמתן שכרה בצדה ושיכלה לשמש במדה ידועה גמול לכל עשרות האלפים שהלכו לטמיון. רק פושטי רגל יכולים להפסיד בגלל אלפים אחדים חלק גדול מהרכוש שעלה בעשרות אלפים ולסכן מפעל, שערכו לא ישוער. פוליטיקה זו לא פוליטיקה של “קונסולידציה” היא, כי אם פוליטיקה של בזבוז – בזבוז בכספים ובזבוז באנשים.
סיון תרפ"ז
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.