יומן 3 דיסקט – באין עיקבות
עם גיתה המדריכה בבית ספר שדה “צוקי דוד” יצאתי לינווה פאראן בימגמה לבקר אצל הזקנה עיטאיקה היושבת בואדי “מוריח'” בפתח ואדי חיבראן. היתענינותי בה נובעת מן העובדה שהיא זקנה שחיה ביבדידות כבר שלושים שנה בואדי חיבראן. רציתי לעמוד על סוד החיים ביבדידות שהיא מנת חלקו של הבדוי במדבר. נוסף על כך כיצד היא מקיימת את עצמה שהרי היא דגם קלאסי להבנת ההיתערות של האדם במידבר. ברקע של כל זאת עולה השאלה של היחס ליבני שבט “החויטאת” שהוא גר ותושב בסיני. ולא רק שהיא חיה כינזירה אלא שחלה עליה כל אותה מערכת יחסים חברתיים של שבטים מקומיים אל הגרים. לצורך זה ירדתי לינווה־פאראן שהוא המקום שממנו אפשר להשיג תחבורה אל מקום מישכנה.
בינווה פאראן שהינו בבנין המינהל האזרחי. שם ריאינתי מספר בדוים מקומיים ובימיוחד את מוסה טעימה בנו של השיח' טעימה משבט הג’יבאליה, מפלג אולאד־ג’ונדי.
האיש היה פתוח ועבר אתי על כל הצמחים, ועוד הוסיף לגבי הרבה ענינים שונים. בישעות אחר הצוהורים, ניזדמנה מכונית שהיסיעה אותנו לואדי צלאף תמורת שלושים וחמש לירות ישראליות. נאלצנו לשלם עבור הנסיעה כי לא ניראתה אפשרות להגיע לשם ביטרמפ. יצאנו רכובים על שקים וארגזי ירקות ביחד עם מספר בדוים. הנואמיס ההרוסים ביתחילת ואדי צלאף ציינו את המיוחד לואדי זה. במקום הניקרא “בוד’עה” חנינו והיתקבלנו כאורחי קרוביו של הנהג עיד אלמואנס שהוא בדוי בעל הופעה נאה. ישבנו בישעות אחר הצוהורים המאוחרות ליפני האוהל כאשר בדוים זקנים ומבוגרים יושבים איתנו והמון ילדים מסביב. בה הוגש כמחווה כיבוד, וגיתה יצאה לשוחח עם הנשים אשר היתמוגגו מעצם נוכחותה.
כאן ניסתיימה הנסיעה בתשלום ועל כן ניהלתי משא ומתן בידבר ג’יפ שעמד והיה מוכן להסיענו לואדי חיבראן. אלא, שבעל הג’יפ הגיש הצעת מחיר של 100 ל“י תמורת נסיעה של חצי שעה למרחק 8 – 10 ק”מ. היבחנתי ברצון הכמוס שלהם להגיע אל עיטאיקה ולנצל את ההיזדמנות שבאה להם באקראי.
דנתי עם בעל גמל שהיה בין הנוכחים והיגענו להסכם על תשלום של 50 ל“י שלפי דעתי היה זה סכום ניכבד. אלא שלא היתה לי ברירה. כי לשבת בואדי צלאף ולא להגיע אל עיטאיקה היה חבל. בסופו של דבר, היסכמנו על תשלום של 60 ל”י לינסיעה בג’יפ. אלינו היצטרף עיד אלמואנס. את הג’יפ נהג המורה “עטיה מוחמד צאלח” וכן חסין בעל המכונית שבה היגענו הנה ובנו. הג’יפ היה ישן נושן. בדרך חלה סתימה שאותה ניקו במשאבת אופנים.
את “הנקיב” כלומר: – השביל במעלה המידרון, עברנו בחושך. האורות גילו מדרונים תלולים. בנס לא היתדרדרנו לתהום כי הבלמים היו חלשים. בהגיענו לאפיק המתון של ואדי מוריח', עצרנו ובעזרת קריאות היבחינו בימציאותה של עיטאיקה. אני לא שמעתי את תשובתה, אך בחוש שלהם היבחינו בה. בהגיענו לאוהולה מצאנו אצלה גבר, אשה וילדה מתארחים. העזים היו רובצות סביב האוהל ואש האירה את היושבים סביבה. הגבר אשר שמו “רביע” ביקש פנס כיס. היבחנתי ביתכונה מסויימת וגיתה גילתה כי הולכים לישחוט עז. מיד קמתי וביקשתי שלא יעשו כך למעננו כי חששתי שירוששו את עדר הזקנה ביגללנו. אך רביע היתנגד לבקשתי. ידעתי כי יש כאן ענין של הכנסת אורחים, וגם משהו חברתי לא רגיל. רביע שחט גדי שהישמיע פעיה קלה ולא יסף. בינתיים ישבנו כולנו סביב האש בעוד רביע ואישתו “פאטמה עילאג’יה מוסה” מבשלת את הבשר ואת האורז. כרגיל דיברנו על הא ועל דא דברים שיגרתיים שמעסיקים גברים וראיתי כי חמיד שהיה בגיל העמידה מפנק את הבת.
כל הערב לא יכולנו לדובב את עיטאיקה שישבה רוב הזמן בצד ולא דיברה. היסתבר לי שחמיד היה הגבר החמישי של פאטמה והבת היושבת איתה היא ביתו. הישארתי את החקירה בנידון זה להיזדמנות אחרת. רביע ניראה שמח וגאה במעמדו כימארח. הסיפוק שיש לבדוי מעצם הארוח ניכר יפה בדיבורו ובמעשיו. הכבד ניצלה על הגחלים וחולק בין המסובים. טעמו היה יוצא מן הכלל. הבשר הוגש עם האורז. אכלתי כדרך הבדוים לאחר רחיצת ידים. מצאתי את טעם הבשר משובח מאין כמוהו. מיזמן לא נהניתי מאכילה כזאת. גיתה בחלה בבשר1 בזכרה את השחיטה. אחרי זמן מה, כשגמרנו את שתית התה, פיטפטנו קצת בפוליטיקה2 שבה ניכר רצונם העז של מארחינו בשלום. הם הורו לפאטמה להראות לנו את מקום הלינה. היא משכה אותנו אחריה למרחק של כעשרים צעד מן האוהל ואמרה: “כאן ישנה עיטאקה בימות הקיץ!”
פרשתי את שק השינה לגיטה ואז אמרה פאטמה: “אני רוצה ליראות איך שניכם ניכנסים לתוך השק הזה!”
היא היתה סבורה כי שנינו נשואים. שכן לפי מושגי הבדוים אין גבר ואשה הולכים יחד אלא אם כן הם נשואים. היסברתי לה כי גיתה היא כמו ביתי. שכבנו מרוחקים זה מזו וישנתי שנת ישרים עד הבוקר. לאחר שתית קפה וארוחה קלה שכללה דברים מתוך ארגזי, יצאו חמיד ופמליתו חזרה לואדי צלאף. גיתה לקחה מזון ויצאה עם עיטאקה והילדה פראזה למירעה. ליפני זה עסקה עיטאיקה בהנקת הגדיים. היא היתה לוקחת גדי מתוך “הזרוב” – שהוא מין מיכלאה קטנה העשויה מאבנים כעין תא קטן, מגישה אותו לעז שהיתה אימו, מיניקה אותו מיספר דקות ומחזירה לזרוב. עיטאיקה היזהירה את גיתה שיהיה לה קשה בהרים. אך דבר יציאתה למירעה עשה רושם טוב על הבדוים. לא יצאתי עם הרועות כי רציתי להישאר בחברת הבדוים וגם יש בזה משום ביזיון לגבר אשר יוצא כאישה למירעה. דחיתי זאת לפעם אחרת לשם עריכת תצפית על היתנהגות הרועה במירעה. בינתים הלכתי אל אפיק ואדי “ווטאיה” ליראות את מקור המים של עיטאיקה. מצאתי גב קטן שקיבל את מימיו מינביעה מטפטפת וקולחת על הסלע. לינביעה מטפטפת קוראים “קטאר”. הגב מכיל כמאה ליטר מים ומיתמלא במשך יומים. כלומר: – שני ליטר בשעה.
חצוצרנים באו לישתות מים מן הגב וכן גם עפרוני המדבר. עליתי במעלה הנקב העובר על יד הגב שהוא הנקיב הראשי שבו הולכים הבדוים דרך ואדי חיבראן אל עיירת אטור. קטע אחד ממנו היה סלול ומותקן לצורך המעבר של הגמלים. במקום זה נוצר אפיק צר בו יש “תמילות”. בשעה שאין מים “במוית אל־קטאר” עיטאקה חופרת תמילה ומשקה את עדרה הקטן.
כשחזרתי למויה, באה נערה עם חמור וילד למלא מים. שמה “רחיביה” והיא נשואה לצעיר העובד בשרם אשיח'. היא נשואה לו מזה כמה שנים ואין להם ילד. ניכנסנו לשיחה אודות האמצעים שיעזרו לה והיצעתי לה לקבל את עזרת הרופא. סייעתי בידה להעמיס את הג’ריקנים על החמור.
עוד אני יושב לבדי ליד המים ופאטמה באה עם הגמל למלא מים. ניכנסתי איתה לשיחה שבה היא סיפרה לי כי היא נשואה לרביע לאחר שחמיד גרש אותה. היא כבת ארבעים והוא חמיד כבן חמישים וכמה. שאלתי לסיבת גרושיה והיא אמרה כי אין כל סיבה. תיארתי לי כי היא מסתירה את פרשת גרושיה ממני, שכן אין אשה מגלה את מערכות ליבה לגבר זר. חמיד אמר לה: “את טובה ויפה והכול, אך אני נאלץ לגרשך ממני ואיני יכול לימנוע זאת!” היא לקחה את העזים והאוהל שלה ואת ביתה וחזרה אל מישפחתה. עוד היסתבר לי כי מישפחתו של חמיד תבעה ממנו לגרשה והוא הגבר הרביעי שלה. את הסיפור המלא שלה היא סיפרה לי יותר מאוחר שהוא פנינה סיפרותית שפירסמתי אותו כעבור כמה שנים.
לידבריה הרבה גברים ביקשו את ידה, אך היא בחרה ברביע. היא שאלה לדעתי עליו. אמרתי לה: “עלי הוא עשה רושם גדול באצילותו ובעדינותו!”
היא הוסיפה ואמרה כי אין לה ילד ממנו וכי היא נשואה לו מזה שנה. היא היתלוננה על כאבי ראש וגב. נתתי לה כדורים מאלו שיש לי. כיראותה אותי מסייע לה בכל דבר ומשמש לה אוזן קשבת לימצוקותיה סיפרה לי כי יש לה בעיות עם המחזור החודשי. הדימום מיתמשך כעשרה ימים והיא לא ניכנסת להריון. בנות יש לה מיבעלים קודמים והיא רוצה ללדת לרביע. היא אישתו השניה של רביע. יש לו אשה אחת בואדי כבארין המישתפך לואדי חיבראן לא הרחק ממישכנה של עיטאיקה. אליה הוא בא פעם בשבוע והם מזדווגים אחת לשבוע. אמרתי לה שתנסה יותר מפעם אחת בשבוע ורצוי לה להעזר ברופא וחובשת. היבטחתי לה להביא את עינינה לאחות מרגלית היושבת במרפאה אשר בסנטה. בזה תמה השיחה האינטימית שלנו.
פאטמה היתה מודאגת כי לא אכלתי בוקר. היא אמרה כי תכין לי קפה וכי אבוא לאוהל לאכול. לאחר סיור בשטח בו בדקתי את הצימחיה היגעתי לאוהל עיטאיקה. תוך כדי כך שהייתי שקוע באכילה, הופיע אומבארכ סלים מואדי כבארין הוא וגמלו.
בצוהורים אכלנו ופיטפטנו בין בליעת אורז אחת למישניה. נידברתי איתו שיקח אותנו תמורת עשרים וחמש ל"י חזרה לואדי צלאף. לאחר שהלך נישארתי קצת עם פאטמה והיא סיפרה לי את עברה תוך שהיא מגלה סימני חיבה אלי ומנצלת היזדמנות לילחוץ את ידי. מיסתבר שלמרות גילה היא אשה עם יצרים. לידבריה, בעלה הראשון ששנאה אותו שינאה עזה הושא לה בהיותה נערה צעירה.
בערב מתוך הפתעה כיסו אותה והיכניסוה לחופה. המחתן והיא עם החתן היו באוהל לבדם לצורך טכס היחוד. לפי המינהג הגיש לה המחתן נתח מכבד וכמוהו היגיש גם לחתן. היא סרבה לקחת את הבשר ודחתה את השידוך. בלילה כשרצה החתן ליבעול אותה דחתה אותו בתוקף ממנה. לאחר כמה ניסיונות שלו שדחתה אותם כרכה את רגליה במיטפחתה ולא נתנה לו לישגול אותה. במשך שלושה חודשים ניסה לשדלה ולהסכים לו ליבעול אותה. אך היא עמדה במיריה כי מאסה בו. לא מבשלת ולא מטפלת באוהל.
מה עשה ברוב תיסכולו? בבוקר אחד גייס את שני אחיו הביא גמל שהיבריכו ליד האוהל ובכוח הירכיבו אותה עליו כפתו אותה והובילוה לעירה אטור, הרחק מקרוביה. הוא היכניס אותה לבית והעמיד עליה שומר. והיה מאכיל אותה לחם ומים. והיא במריה לא נגעה באוכל. לאחר חודש כשראה כי היא אינה ניכנעת לו, הביא כמה מצרים גברתניים שהירביצו בה כהוגן עד שליסתה נקעה מפיה ודם כיסה את פניה. למרות זאת היא הימשיכה במריה. מרוב יאוש היצליחה ליברוח אל אימה שהיגיעה בינתים לאותה שכונה בעירה אטור.
אימה דיברה אל ליבה אך היא סרבה להעתר לבקשתה ולהיכנע לגורלה. כל קרוביה לא הושיעוה. אימה גייסה את אחיה־דוד פאטמה־שבא ודיבר על ליבה ושיכנע אותה להסכים להיות לבעלה לאשה ולו ליזמן קצר. לידבריו אפשר יהיה להתיר את הקשר ביניהם בצורה חוקית רק אם היא תהיה נשואה ככל אישה. אביה מוכן שתמות ולא ויתר לה.
כעבור כמה חודשים ילדה לו בן שמת כעבור זמן מה, וגם הבעל הזה מת אף הוא וכך הישתחררה משניהם תוך תודה לאללה על שפטר אותה מבעל שנוא.
במשך הזמן היתחתנה עם עוד שלושה גברים. האחד היתגרש ממנה לאחר זמן מה, השלישי מת אף על פי שהיה איש טוב לידבריה, והרביעי נאלץ להיתגרש ממנה בתוקף דרישתה של מישפחתו. כיום היא נשואה לרביע.
כפי הניראה הגירושין הרבים שלה הם תוצאה מכך שהיא יולדת בנות בלבד ולכן רוצים להיפטר ממנה. בינתים יש לה כבר כמה בנות נשואות. סיפורה לימד אותי על גורל האשה הבדוית במידבר. המיקרה שלה חושף את נחיתותה של הבדוית בחברה הזאת. האשה מנוצלת בצורה האכזרית ביותר. עול הבית הכבד מוטל עליה. חייה הפרטיים מוגבלים ומנוצלים לצרכים הכלכליים המשפחתיים. בתחום המין אין לה סיפוק, כי אינה נשואה לאהובה. תפקידה הוא להעמיד ולדות ותו לא. יצר האמהות שלה מנוצל ליצרכים מישפחתיים כלליים שהם חומריים3 וקיומיים בעיקרם. משאירים לה את האהבה לילדיה ואת הזכות להפסיק נישואין אם הבעל לא מקיים אותה ואת ילדיה. חייה הריגשיים מופנמים ליתחום שבינו לבינה. היא מכוסה ומוסתרת מעין זרים. אוי לה אם תגלה עצמה ברבים. הפחד מיפני עין הזר נובע מן הטרור שמטילים הגברים על הנשים החל מילדותן. לדיברי הבדוים על שלושה דברים הורגים ולא נענשים – על גניבת גמל, על כניסה לאוהל ללא סיבה, ועל מישגל עם אשת איש!"
הנשים הרתוקות למאהל, מצויות בתוך תחום של עולם צר. לפיכך השכלתן מועטה וידיעתן את הווי העולם הגדול מצומצמת. אני מנסה תמיד לנחם אותן בסיפורים ובהערכת חשיבות האשה מיבחינה אנושית. אני מעלה על נס בסיפור ובדרך אחרת את האשה. דומני שאילו נתנו לבדויות היזדמנות להיות חופשיות ביקביעת הקשר עם הבעל, להיתגרש ממנו וליבחור מועמד אחר, רובן היו פורצות גדר בהיתלהבות. לא במיקרה אומר הבדוי על האשה כי איננה אחראית לעצמה ובכל היזדמנות היא סוטה. לאמיתו של דבר אין להן על מה לישמור לבד ממתן חופש לעצמן והרצון להישתחרר מיכבלי השיעבוד.
בשעה ארבע־עשרה, חזרו הבנות ועיטאיקה מן המרעה כישהן רעבות ועיפות. גיטה ניראתה תשושה. הן אכלו כשהעדר ישב לירבוץ תחת העצים ובצל סלעים. מיום אתמול לא שתו דבר. לאחר הארוחה יצאתי עם עיטאיקה ופראזה הילדה להשקות את הצאן. כמה זה היה ניפלא ליראות איך העזים שומעות את קריאתה אליהן ואת הציות המוחלט שלהן. וכשהן באות היא גוערת בהן בקול גדול, פעם בזו ופעם באחרת.
ביכלל יש לומר כי עיטאיקה אינה מרוצה מן העולם הזה. כל פעולה וכל צעד שלה מלווים באנחה וביתלונה. לכל עז יש שם. בהגיענו למויה לקחה מים ומילאה קערה והיתה משקה את אלו שלא שתו. היא דאגה אישית לכל אחת. בסוף השתיה, כמעט שלא נשארו מים בגב.
בצאתה למירעה אחר הצוהורים ניתלויתי אליה. וכשראתה אותי מהלך אחריה, אמרה לי: “אתה תיתקשה לעלות בהר רצוי לך לחזור!” למרות בקשתה הימשכתי ללכת איתה, כי הייתי סקרן ליראות את שליטתה בעדר בעת המירעה. הלכתי קצת איתה עד שישבה לעשן במיקטרתה והילדה יושבת לידה ונהנית מחברתה. אותה שעה ניתן חופש לעזים לירעות על מדרון ההר. כשצילמתי אותה מעשנת העירה לה הילדה על כך והיא אמרה: “שיצלם אם הוא רוצה!” בדרך כלל הבדויות מיתנגדות לצילומים. עם הילדה חזרתי לאוהל כשאני נושא עצי הסקה יחד עם פראזה. עיטאיקה נישארה לירעות את הצאן על המידרון התלול כשהיא צורחת וקוראת בקול: “הי הא!”
אותה שעה ישבה גיטה באוהל וזכתה לביקור של השיח' אימחנה משבט אולאד סעיד, אשר פאטמה מתיחסת עליו. ליפנות ערב חזרה עיטאיקה עם עדרה, הניקה את הגדיים וישבנו לישתות תה. הכינונו תבשילים לארוחת הערב כשאני מבשל מרק. נתתי לה פרודוקטים: – אורז, קמח ועוד, שיהיה לה לימים הבאים ושלא תיצטרך להריק את מזונה עלינו. ישבנו חמישתנו הילדה ושלוש הנשים ואני יחד עם גיטה ודובבתי אותן ומיציתי מהן כמה וכמה דברים שענינו אותי.
פאטמה סיפרה על שיח' שביב, ואני היצטרפתי למספרות והוספתי סיפורים משלי. שאלתי אותן על “אום אל־ע’ית'”. הן סיפרו לי תוך היתלהבות על הדחליל שהן עושות, ואף הוסיפו להשמיע לי את תפילתן. (ראה בדף פולקלור). הבת היתלהבה באופן מיוחד. ניראה שהחויה הזאת מרגשת אותה. בסך הכול, אין לנשים הרבה חויות ושעשועים. עיטאיקה ישבה כל עת השיחה שותקת מקשיבה ומעשנת להנאתה. פאטמה היפריעה לי למרות הכול לראיין את עיטאיקה.
מכאן לכאן ביקשה עיטאיקה ממני להמליץ עליה אצל משה סלע – האיש מן המינהל האזרחי שהיה לו רגש חם אל הבדוים – כי יסדיר לה אוהל לימות החורף לפי שאין לה היכן לישכון וכן גם מיקטרת בימקום זאת שיש בידה שהיא אכולה ולא תיצלח לעישון. האוהל שלה היה קטן קרוע ובלוי ובקושי נתן מעט צל. ליכשביקשה זאת ממני שמתי לראשונה לב לכך שהינה החורף הקשה הולך ובא והיא חשופה לקור ולקיפאון.
הישארנו את הנשים באוהל והלכנו לישון. בוקר אפתה פאטמה פתיר, שתינו תה וחלב. בינתים הגיע אומבארכ עם הגמל. פאטמה ניפרדה מאיתנו בצורה נילבבת. את גיטה היא חיבקה בחום ובירכותה לי נימשכו זמן רב כשהיא אוחזת בכף ידי. וכשאמרתי לה כי אני ניפרד ממנה כמו מאחותי, כרכה את ידה סביב ראשי, הגישה אל ראשה ונישקה אותי לפי מנהגי אולאד סעיד בינשיקות מרוחקות מימגע שפתים.
יצאנו לדרך.
גיטה רכבה על הגמל לאחר שהישקינו אותו ממוית אל־קטאר. לא רחוק משם פגשנו את השיח' הצעיר אימחנה עלי. גמלו היה עמוס בעצי הסקה. הוא בילה את הלילה אצל אשתו השלישית בואדי מוראיח'. פאטמה אמרה לנו אתמול כי הוא הולך ליבעול את אשתו. ביטאה את המילה ליבעול בהדגשה ובביטוי הגלוי ביותר בפשטות כאילו היא מתארת דבר שיגרתי שאינו שייך ליתחום הצניעות.
בתופעה זו ניתקלתי אצל הרבה בדויות שאינן רואות בציון הפעולה המינית דבר יוצא דופן. מה שקשור בתיאור פורנוגראפי של האקט המיני הרי שהוא חסוי אצלן ואינן חושפות אותו. כיבנות טבע פעולת ההפריה היא חלק מההויה שלהן שהרי כרועות היה עליהן לסייע לתישים להרביע את העזים.
ליכשפגשנו את השיח' האשים אותו אומבארכ שהוא מזניח את נשותיו האחרות והוא מוביל לאשה האהובה עצי הסקה שלא לפי המגיע לה. צעדנו ביחד. השיח' אילץ אותי לירכב על גמלו. בדרך שאלתי אותו אודות הוצאות מישפחה לחודש והוא נקב ביסכום של 1200 ל"י לישמונה נפשות. שאלתי אותו לגבי האפשרות לכלכל שלוש נשים והוא אמר כי לכל אשה יש אוהל משלה ועדר משלה והיא מתפרנסת ממשק הבית הזה. עליו רק להוסיף קצת. דבר זה מגלה את הקלות בה בדוים רבים מחזיקים כמה נשים. למיקרה ריבוי נשים הן גרות מרוחקות זו מזו, כי לרוב את צרות זו לזו.
הנקב העולה על פרשת המים של ואדי וטאיה מגלה מראה נוף נהדר לכוון דרום. בו ג’בל מדסוס ניצב כחומה דמוית דבשת והואדי מיתפתל בין ההרים המרשימים.
היגענו לואדי צלאף אל בריכת המים שהקים המינהל האזרחי, ולידה באר בעומק של שלושים וששה מטר. הבריכה היתה ריקה. ניגשנו לבית־הספר בו מצאנו את עטוה מלמד את הילדים משני המינים – בנים ובנות יחד. התמונה מרהיבה ובלתי שיגרתית. הילדים ניראו יפים ביותר בימיוחד הבנות עם עינים יפהפיות ופנים שלא היו מכוסים ולא היסתירו את יופים כמו המבוגרות. היה שם שיח' שני של אולאד סעיד בשם סאלם צבאח שהחזיק את ביתו ביזרועותיו. הוא ביקש כי אצלם אותו איתה. ערכתי כמה צילומים. ניפרדנו מאומבארכ תמורת – 30 ל"י. אותה שעה הגיע הג’יפ של המינהל אשר לקח אותנו חזרה לינווה פאראן. אותו לילה שהינו במינהל בלוית דני מבית־אלפא.
למוחורת הימשכתי לראיין אנשים. הלכתי לאורך הנווה ועליתי לביקור בחורבות “דיר־אלבנאת”. משם היתגלה מראה נוף מרהיב. לדעתי המראה יפה יותר מאשר מתל־מחרד. ביקרתי את הזקן צבאח סאלם דע’ישי הידוע בתור עושה כויות. מיבחינת הכויות הוא לא חידש לי הרבה, אך קיבלתי ממנו תאור מלא של ברית־מילה, כיצד הוא מוהל. (ראה דף שונות). בישעות אחר הצוהורים חזרתי עם הצבא לסנטה.
פרטים נוספים על עיטאיקה 🔗
היתעללות בעיטאיקה
ליפני הרבה שנים כשהיתה צעירה ותמירה היתאלמנה ושיכלה את בעלה וילדיה. השיח' “צבאייח אבו עדיד” נשא אותה לאשה מתוך נוכלות. בכל שבוע שחט מעיזותיה תוך שהיא אינה יכולה לימנוע זאת ממנו לפי שהיתה תלויה בו. ליכשנאכל כל העדר גרש אותה מעל פניו והישאיר אותה בודדת שדודה ומיוסרת. ברוב צערה חיפשה שבט שיקלוט אותה ובאה לגור בנחלת שבט אולאד סעיד בואדי חיבראן. מי שריחם עליה ודאג לה באותם ימים שהביא אותה השיח' לידי הרס מישקי ואישי היה “איעטיש סלימאן” העומדה של פלג אולאד־ג’ונדי משבט הג’יבאליה שהוא אבי העיטישים המצוים כיום בסנטה.
הביקור בתאריך 24.6.76
כשירדתי לינווה אל־ואדי שליד העירה אטור, פגשתי אותה עם עדרה אשר מנה כארבעים ראש ליד הבוסתאנים שבואדי חיבראן. לידבריה אין4 עשב בואדי וטאיה והיא צועדת לכוון אטור. כמה זמן תישהה שם איני יודעת.
פרטים מתאריך 4.8.77
בינווה אבו־סלה שליד סנטה פגשתי איש משבט החויטאת הגר בואדי רומאנה בשם “מוחמד אבו זאהיר” שהיה בעל הופעה מרשימה והוא בגיל העולה על חמישים שנה. כשסיפרתי לו על עיטאקה סיפר הוא לי כי בשעתו בהיותה לבדה בואדי וטאיה היורד לחיבראן, באו אליה בני השבט שלה ואמרו לה כי רצוי לה להיצטרף אליהם בואדי רומאנה. שם לדיבריהם תיזכה לטיפול שלהם. את עיזותיה ימכרו וימלאו את חסרון הגברים של מישפחתה. תחילה ניסתה לגור בואדי רומאנה. אך משעיזותיה החלו למות, היתעקשה לעבור חזרה לאזור5 חיבראן. מאז היא חיה בגפה ביבדידות. לא יהיה מבני שיבטה מי שיקבור אותה. כמה מיבני הח’מסו שלה גרים בואדי רומאנה.
פרטים מתאריך 25.12.77
בהיותי באל־ואדי שליד העירה אטור, ניפגשתי עם אומבארכ סוילים אל־בסיסה שהוא בן שיבטה שבט החויטאת. הוא הביא אותה ואת עדרה ברכב על חשבונו באמצע הקיץ לאל־ואדי. זאת מתוך דאגה לה כי היא חייבת להימצא ליד מישהו. ליכשעיזותיה החלו להיתבלבל כי לא היו רגילות לצפיפות הכפרית, היתפזרו ולא מצאו את הדרך אל6 המיכלאה בשובן מן המרעה. היא היתה נאלצת להשקיע מאמץ רב כדי לאסוף אותן. היא תבעה לחזור לאחר שני חודשים באל־ואדי. הוא העמיס אותה על רכב על חשבונו והחזירה. בביקורי שם מצאתיה רועה. הבדוים שדדו בינתים את הפחים של הדיר ועוד מעט והיו מפרקים את הצריף. היו לה בעיות של קבלת הצדקה שהיא הסעד בכסף ומיצרכים החודשיים שמעניק המימשל. הוחלט במימשל להעביר את נירותיה למרכז המינהלי באטור, כדי שתוכל לקבל את הצדקה משם. בינתיים זה בטיפול.
תולדותיה: – מפי אומבארכ הנ"ל. היא הגיעה מסעודיה למצרים ומשם לסיני כילדה. כיום היא בת שבעים שנה. בעלה הראשון היה בן שבט המזינה בשם אבו צבאח. היא ילדה לו בן בשם “חמאד” שמת ליפני עשרים וחמש שנים כשהיה צעיר כבן 16 – 18. בעלה מת לפניו והיא נישארה גלמודה. היא נישאה שנית ליצביח אבו־עידיד שאכל את כל עיזותיה וניתגרשה ממנו.
כיון שבילדותה החויטאת גרו בואדי חיבראן, חזרה לאחר שגורלה המר לה אל מחוז ילדותה אל הואדי הזה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.