מלאכתו – מלאכה פשוטה, כמלאכתו של החיט, הסנדלר וחרש־מסגר. אבל נותני לחמו, קוניו, הנם מסוג אחר לגמרי. וגם הוא בּעצמו נבדל בּמדה ידועה מיתר בעלי־המלאכה.
יש שצעיר לימים מלא כח־עלומים נותן את לבּו אל חלדו לעת ערוֹב שמשו. הוא חושב אז, כי בשעה שיעמוד על מפתן הקבר יחפוץ להתבּונן בּקלסתר פניו הצעירים, להיות חי עוד הפעם את החיים המלאים תנועה, מאויים ושאיפות, יחפּוץ לזכור את כל מה שעבר עליו מעת ההיא, מה היו תוצאות עבודתו, שאיפותיו ותקוותיו. ויש להפך, שזקן שבע־ימים שקרב קצו והוא רוצה שאחרי מותו ישאר ממנו איזה זכרון, שתשאר דמות דיוקנו על גבּי כוֹתל אחד החדרים – והם הולכים לצלם ומצטלמים ומוסרים את תמונותיהם לבניהם, נכדיהם או חבריהם.
ויש ששני אחים מבּטן או שני רעים קשורים־בנפש מתפּרדים לשני קצוֹת העולם והם חפצים שבּאותה העת שהם בּעצמם יהיו שקועים בּכל חושיהם בּחיים הסוערים והמתגעשים בּמקומותיהם השונים – תהיינה תמונותיהם תלויות על הכוֹתל בּפנים מחרישים, דוממים, במנוחה גמורה… ובאמצע הבהלה הקדחתנית של שטף החיים יעמוד תחתיו רגע איש מהם ויזכור כי שם הרחק הרחק, באיזו פנה נסתרה, בחדר צר, מרחף צלו… והוא ימות, יקבר באדמה ותמונתו תשאר על פני הכותל וילד קטן בעל עינים תמהות יעלה על כסא ויחליק באצבעותיו הקטנות והרכות על פני התמונה ויצפצף: “דוד” – והם הולכים וּמצטלמים ומוסרים זה לזה את תמונותיהם.
ובתוך הארגז הקטן שלפני בית הצלם, המשמש שלט, תקועות תמונות אנשים שונים, נתונות בתוך מסגרות שונות, במספר רב מאד: זקנים וילדים, גדולים וקטנים, בני עמים שונים ומעמדים שונים. ואנשים עוברים ומסתכלים בהן ובשרטוטי פניהן בשעה שהפנים האמתיים, הפנים של בעלי התמונות, נרקבים, אולי, כבר בתוך האדמה…
ותלויה תמונה בעלת פנים שמחים ועינים שוחקות מלאות־חיים, ובקצה העולם, באיזו פנה רחוקה, יושב לו בעל התמונה, פניו צומקים, מקומטים, בלים, ועיניו קרות, מתות; ותלויה תמונת נערה, בעלת פנים עגוּלים, יפים, זויות־הפה מבקשות נשיקה והעיניים מביעות להט־החיים, ובעל התמונה – פניה חרושים קמטים, זויות־הפה עקומות, הרקות זרועות גידים כחולים והעינים אדומות ולחות…
ועובר לו איש זקן לפני התמונות טרוד בעסקיו הפרטיים ואינו יודע כלל כי בין התמונות נמצאת גם ילדותו… תמונתו בשעה שהיה עוד צעיר לימים. והוא, בפניו הסמרטוטים ועיניו הקרות, מסתכל בפני התמונה הצוחקים ואינו יודע כלל כי אל פניו הוא הוא מסתכל…
ובא בימים גם הוא, הצלם, במשך שנות עבודתו ברא כבר עולמות שלמים, שאחד אחד הם נחרבים ונופלים. באצבעותיו הגסות והמלוכלכות, בזכוכית הקרה ובסממנים הפשוטים הוא יוצר עלילות ומעשים והוא אינו חש כלל בדבר.
וימות הצלם וקם תחתיו בנו למלא את מקומו ולהמשיך את עבודתו. ונערמו גלים שלמים של תמונות, של צללי אנשים, של שלדי נפשות. והתמונות תגענה זו בזו, תנתנה זו על גבי זו, ויתנגשו העולמות השונים והמשונים האלה ויתרוצצו ויתנגחו זה בזה. ויפרפרו הצללים וירעדו, ואיש לא ירגיש את שפתם האלמת, המספרת לדורות דברים כל כך רבים, רבים…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.