¹

(הסתדרות העובדים בועידת ה“אַרבייטער־רינג” בשיקאגו)

השאלה על יחס אגודת הפועלים באמריקה “אַרבטר־רינג” לארץ ישראל העובדת לא תפסה באופן רשמי מקום נכבד בסדר היום של הועידה. שמעו בשים לב את ברכת ציר הסתדרות העובדים הכללית הח' מרמינסקי. הרצאתו עוררה מחיאות כף סוערות מצד רובם של הצירים בועידה. הועידה הביעה תודה לציר ההסתדרות ובלי וכוחים עברה לסדר היום. אלה הם הפרטים הרשמיים של המאורע. אבל כל האומר להוציא מסקנות מהפרטים הפעוטים האלה יבוא לכלל טעות. ההחלטה הצנועה שנתקבלה היא באמת צעד גדול להתקרבות הפּועלים היהודים באמריקה – לחבריהם בארץ ישראל.

ההחלטה היתה: להביע תודה לא רק לההסתדרות העובדים בארץ ישראל אלא גם לההסתדרויות האחרות אשר ברכו את הועידה איש איש בשם הסתדרותו. בועידה השתתפו אלטר מה“בונד” בפולין, סינגלובסקי מהאורט ועוד. נתגלגלה זכות על ידי זכאי: בזכותו של ציר הסתדרות העובדים הכללית הה' י. מרמינסקי נתברכו כל יתר הצירים. אם לא יטעני זכרוני הרי מנהג זה להביע תודה בעד ברכות, חדש הוא לגמרי בועידת הארבייטר־רינג והמנהג הזה נתקבל אך ורק מפני שלא מצאו דרך אחרת. לא חפצו להוציא את הציר של ארץ ישראל העובדת מכלל המברכים. הוא הוזמן למסור את ברכתו. ודבריו חייבו תשובה מצד הועידה, על כן בחרו בצורה כללית זו, כאילו התכוונו בזה לא לתת פּרסום גדול, אם כי באמת מהפכנית היא, בתנאינו אָנו, וסימן לשנוי ערכים.

אינני לוקח רשות לעצמי לספּר דברים מאחורי הקלעים. חושב אני כי אין זה מן הנמוס לדבר בקהל על פּרטים השייכים רק לאגודה. אבל זאת אוכל להגיד בבטחון, כי ההחלטה הצנועה הזאת נכבדה מאד לקביעת יחסים חדשים בין חברי האגודה ובין ארץ ישראל העובדת. הצעד הראשון להתקרבות נעשה. עתה נוכל לקוות כי בקרב הימים רגשי הידידות והכרת האחדות יתבססו יותר ויותר.

אין לטעות על דבר היחס הנוכחי של הארביטר־רינג לארץ ישראל. גם אחרי שנתקבלה ההחלטה עוד רחוקים המנהיגים ת“ק פרסה מכל רעיון ציוני בכל גלוייו. אמנם האגודה הזאת המונה 79,000 חברים מאורגנים ששבעים אחוזים מהם פּועלים פשוטים הם – איננה אגודה פּוליטית, אבל אם מגמות פּוליטיות אין לה הרי טרדיציות פּוליטיות יש לה. הטרדיציות הן של הבונד, מסורת בונדאים המתיחסים בשלילה גמורה לא”י ולעובדיה. תשעים אחוזים למאה מצירי הועידה הם חברי הפארב. הסוציאליסטי העומד בדברים רבים גם עתה תחת השפּעת המסורת של ה“בונד”. והמסורת הזאת עודנה חזקה מאד. את העובדה הזאת אינני דורש לגנאי. מספּר אני דברים כהויתם בלי שום פּירושים. אמנם יש בונדאים כשרים המתיחסים באהבה רבה לדברים הגדולים שנעשים בא“י. אבל עד עתה היו הבונדאים אלה מעוט שבמעוט. רובם של המחזיקים במסורת ה”בונד" עודם עומדים על הנקודה שעמדו עליה לפני עשרים וחמש שנה. התורה אשר קבלו ב“בורסות” שבוילנא ומינסק, הומל ודוינסק עודם שומרים עליה לכל דקדוקיה וכוונותיה. והתורה הזאת מלמדת כי הרעיון הציוני בחזקת טריפה הוא לכל פּועל שיש לו “הכרה עצמית” של מלחמת המעמדות. אם נזכור זאת ונוכל לשפּוט על שנוי הערכים המשתקף בהחלטה הצנועה שנתקבלה בועידת הפועלים בשיקאגו. ההחלטה הזאת הסירה את האסורים והקונמים אשר שמו על עצמם חברי האגודה משום מסורת של ה“בונד”. ידוע כוחו של יצר הרע: היום הוא מסתפק בברכה צנועה ומחר – מי יודע עד היכן כוחו יגיע.

מנקודת ראות זאת יש לשמוח על ההחלטה. אמנם האגודות המקצועיות עוזרות כבר לא“י העובדת לא בברכות בלבד כי אם בדברים ממשיים יותר. אבל באגודות המקצועיות לא היתה מעולם המסורת הבונדאית חזקה. מכס פיין זה המנהיג של הפּועלים הפּשוטים, אמנם היה סוציאליסט טוב ואהב כדרכו גם את הבונד אבל אהבתו לבונד לא קלקלה מעולם את השורה. הוא התיחס באהבה לא רק לבונדאים אלא גם לסוציאליסטים אחרים ולו גם לאלה החיים ועובדים בא”י. שיפלקוב סוציאליסט אמריקאי הוא, שמעולם לא היתה לו מסורת בונדאית. לא כן הוא למשל כנין מזכיר הפארבאנד. כנין סבל הרבה על דעותיו הבונדאיות. מטבעו הוא איש טוב ואיש רעים ובלבו הוא גם רוחש חבה לצבור העובדים בא“י, שהראו גבורות גדולות בעבודתם החלוצית בא”י השוממה אבל חיבה לחוד ודעות פּוליטיות לחוד, ובדעותיו הפּוליטיות הוא מתנגד גדול לכל גלוי ציוני. לכנין היתה השפּעה גדולה על צירי הועידה של הארביטר רינג בשיקאגו ואם הוא יכול היה להסכים לשלוח ברכה להסתדרות העובדים הכללית בא“י סימן מוחלט הוא כי גם הבונדאים הכשרים מתקרבים יותר ויותר לפועלים בא”י. ראוי לשים לב כי גם צביון הסכים לברכה הזאת. קשה לקוות כי צביון יהיה בזמן מן הזמנים לציוני אבל גם הוא בחושו הבריא מכיר את הערך הסוציאליסטי שיש לחלוצים בארץ ישראל ולעבודתם.

ההחלטה לברך את ההסתדרות העובדים הכללים עברה דרך גלגולים רבים מרמינסקי בנאומו בועידה תיאר בצבעים בהירים את המפעלים הגדולים אשר נעשו בא“י בפנות רבות וביחוד בעמק. נאומו עשה רושם. הוא מתחילה, כנראה, קוה כי הועידה תקבל החלטה המביעה לא רק רגשי תודה, כי אם רגשי סולידריות גמורה כשם שקבלה זאת לפני שנה ועידת תופרי בגדי נשים שהוא השתתף בה. אבל לא כן היתה דעת הצירים של הועידה בשיקאגו המתיחסים אמנם בחיבה אל המפעלים הסוציאליים של העובדים בא”י אבל יודעים היטב את מצב הרוח השורר בין רובם של הצירים העומדים תחת השפּעת הפאַרבַנד. הם ידעו היטב כי להחלטה אשר ריח ציוניותה בולט אין תקוה להתקבל ובמקום תקון של היחסים עוד יכול לבוא קלקול. אחרי מועצה מיוחדת אשר דנו בה על כל הפּרטים, באו להסכמה להגיש החלטה של פּשרה המביעה ברכה להסתדרות במלחמתה הקשה נגד הריאקציה בכל גלוייה ומביעה עוד ברכה להצלחת המפעלים של ההסתדרות בא“י הנעשים ברוח סוציאליסטי, הרוח השוררת באגודת הפּועלים מראשית קיומה. ראוי לשים לב כי על ההחלטה הזאת היו חתומים כארבעים ציר. החלטה זו שנשלחה לועדת ההחלטות היתה אגוז קשה לאלה שלא חפצו בשום אופן לעשות פּרסום לעבודה בא”י. ובאו לפשרה: לשלוח אל ההסתדרות של העובדים הכללית בא“י בין שאר ההסתדרויות את ברכותיהן. בתנאים כאלה היו הצירים המתיחסים באהדה גמורה לעובדים בארץ שבעי רצון. בתנאים ששררו בועידה – החלטה ציונית זו נצחון גמור הוא לידידי החלוצים בא”י. נצחון שלו נכונו תוצאות רבות.

אם אגודת הפּועלים מברכת את הסתדרות העובדים הכללית בא“י בהצלחה גמורה, על הפּועלים בא”י גם לדעת את מפעלי האגודה שנתיסדה ע“י הפּועלים ומתנהגת גם עתה ע”י הפּועלים החיים על עבודה פּרודוקטיבית. אגודת הפּועלים באמריקה השיגה באמת תוצאות גדולות במפעליה ובמפעלים האלה יכולים להתפּאר גם החלוצים בא“י. בכוחות פּועלים עצמיים בלי שום עזרה מבעלי בתים נעשו באמריקה ע”י האגודה דברים גדולים. די להזכיר, כי הון הארביטר רינג מגיע ל־5 מיליון דולר, כי בית ההבראה למוכי שחפת מיסודו של הארביטר רינג הוא מהטובים אם לא הטוב יותר לא רק באמריקה אלא בכל העולם כולו, לפי עדותו של רופא מומחה.

הועידה של האגודה בשיקאגו הראתה לכל העולם מה יכולים הפּועלים היהודיים לעשות. החלוצים בא"י הראו רוח גבורה גדולה. קשה מאד הדרך אשר בחרו להם אבל הם מקימים שם מפעלים כבירים. אם יש הבדל של דעות בין שדרות שונות של פּועלים בארצות שונות אבל רוח אחת מחיה את כולם, רוח האידיאל הסוציאליסטי, רוח של אחדות הכוחות הפּרודוקטיביים של פּועלי ישראל באשר הם שם.