הצייר חיים גליקסברג מתאר ביומנו (מיום 17 בדצמבר 1933) את יהושע חנא רבניצקי ואת חיים נחמן ביאליק השקועים במלאכתם: “מבעד לדלת הפתוחה למחצה רואה אני את שניהם בעבודתם… שני הראשים, השונים כל כך באופיים, מורכנים על גבי הספרים. מעיינים במסכתות, במילונים, בקונקורדנציות, מדפדפים, והאצבעות עוברות שוב בין השיטין, עד שמוצאות את הפירוש הנכון…” (ביאליק יום יום, תל אביב 1953, עמ' 120). ומפורסמת עד מאוד היא תמונת שמן מאת חיים ליפשיץ, המציגה את השניים: ביאליק במרכז, נינוח, כותפות (שלייקס) לגופו והוא עונב עניבה, ורבניצקי בצדודית משמאל, עניבה לו ואפודה. ביאליק קורא ורבניצקי נראה ככותב. מאחוריהם ארון ספרים ובו שישה ספרים בלבד, מספר זעום שאינו תואם את עדותו של גליקסברג, אך אולי משמעותי אם נזכור את המשנה, על ששת סדריה, וכשניווכח לדעת שביאליק ביקש, כדבריו (ראו להלן), להעמיד במלאכתו “ש”ס חדש" לבני דורו.

יצירת “ספר האגדה” היתה חלק נכבד ורב חשיבות במפעל הכינוס שביאליק הטיף לו בכתב ועל פה, ואשר רבניצקי היה לו שותף נאמן בהגשמתו. בהרצאות ובמאמרים, בהקמת הוצאת ספרים ובפרסום ספרים ביקש ביאליק “לעשות קיבוץ־גלויות רוחני ולכנס את כל היצירות… אבל לא רק כינוס־סתם, מכל הבא ביד, אלא כינוס של בחירה וברירה” (“על כינוס הרוח”, דברים שבעל פה, א, תל אביב תרצ"ה, עמ' סד), שכן “לא על ידי ספרים כתובים על אודות היצירות האלה נוכל לכנס ולהחיות את רוחנו – אלא על ידי גופי היצירות עצמן” (שם, עמ' סד־סה). חזונו היה ש“בארונו של העברי היודע ספר יעמדו מעתה שוב כמה כרכים חשובים, ש”ס חדש, שתבוא בהם התמצית הנבחרת של פרי המחשבה והרגש העבריים בכל הדורות" (“הספר העברי”, כל כתבי ח"נ ביאליק, תל אביב תרצ"ח, עמ' רז).

מתוך השקפה זו ניגשו ביאליק ורבניצקי אל הספרות המסורתית – זו שביאליק, בשירו “לפני ארון הספרים” תיאר כ“עתיקי גווילים”, “ישני אבק” ־ והוציאו אותה אל רשות הרבים ממה שנראה להם כחללו הדחוס והעבש קמעה של בית המדרש. זאת עשו בדרכים רבות ומגוונות, אך אין ספק שנזר יצירתם הוא “ספר האגדה”. “יש לנו רכוש גדול מפוזר ומפורד בכל העולם הטעון גאולה, כינוס, סידור, עריכה ועיבוד,” אמר ביאליק (“בשעה זו”, דברים שבעל פה, שם, עמ' רכט). אמר, ובעזרתו של רבניצקי אף עשה; דיבר, ובסיועו של רבניצקי אף קיים. בימים שלא עמדו לרשותם לא מאגרי מידע אלקטרוניים ולא תוכנות של חיפוש, הקדישו השניים שעות רבות של עבודה למשימה זו, עבודת נמלים של קריאה, בחירה, העתקה, תרגום, מיון, סידור מחודש ופירוש.

“ספר האגדה” הופיע לראשונה (בקרקוב ובאודסה) בשנים 1911־1908, ושוב, במהדורה שנייה, מורחבת ומנוקדת, בתל אביב בשנים 1934־1931, ובשלישית במהדורה נוספת, שתוקנה ברובה עוד בחייו של רבניצקי, “בפיקוחו ובהכרעתו”, בתל אביב בשנת 1948, והיא המהדורה הנפוצה ביותר. יש בו כששת אלפים קטעי אגדה מספרות חז"ל (ומעט מספרותם של הבאים בעקבותיהם), ממוינים לפי נושאים ומעובדים, מי פחות מי יותר, אך בדרך כלל בעדינות ובליטוש קל, לפי עקרונות מוצקים שגיבשו העורכים והבהירום בדברי המבוא לספרם, שהקוראים ימצאו להלן (עמ' ח).

אל הספר הביאו רק מה שהגדירו כ“טוב ומובחר”, כאותן “אגדות משובחות הנשמעות באוזני כל אדם” (כאמור במוטו לספר). זאת ועוד: שני המהדירים – כעדותם בהקדמה לספר – לא היססו לעיתים לצרף אגדות שונות ואף סותרות ולעשותן אגדה אחת, חדשה, ולא חששו מתרגום לעברית של קטעים ארמיים מבלי להודיע על כך לקוראים. כמו כן לא נמנעו מ“להשמיט ביטוי שפוגע יותר מדי ברגש הצניעות של הקורא בן זמננו” (להלן, עמ' י), ואף לא נרתעו מהתערבות בנוסח המדרשים, כגון על ידי מחיקת פסוקי מקרא העומדים ביסודם. לעיתים אף דומה כי שיקולים של מבנה ספרותי או של משקל שירי הם שגרמו לשינויים בהבאת המקורות, לא כל שכן עמדת הבכורה שנתנו ביאליק ורבניצקי למסורותיו של התלמוד הבבלי, אותו חיבור שעסקו בו בילדותם באירופה יותר מכל חיבור אחר. בכל הסוגיות הללו דנו חוקרים ואנשי רוח שוב ושוב, ולא פעם אף מתחו ביקורת על היד הקלה שנקטו השניים מפעם לפעם במלאכתם (כך עשו, למשל, אחד העם, י“ח ברנר, מ”י ברדיצ’בסקי, ש"י עגנון וכן חוקרים וחוקרות רבים בני דורנו). אך כל אלה דרשו מ“ספר האגדה” להיות מה שלא התכוון להיות כלל. החוקר המדקדק, המבקש להכיר את המקורות כדיוקם, צריך לחזור אליהם בעקבות “ספר האגדה” ולבודקם, אך המבקש להתבשם מדבריהם של קדמונים ולהחכים מהם, להנחילם לצאצאיו וללכת לאורם – ימצא בספר זה את סיפוקו המלא. אין לך שער כניסה מעולה יותר וחינני יותר אל עולמה המופלא של האגדה מ“ספר האגדה”.

זה למעלה ממאה שנה, כאמור, לא נעדר “ספר האגדה” ממדפי חנויות הספרים, והפוקדים את החנויות הללו ממשיכים לגלות בו עניין כבראשונה – ללמדך על חיבתם של ישראל לדברי אגדה ועל הצלחתם של ביאליק ורבניצקי להנחילם לרבים תוך הבלטת יופיים וערכם הספרותי והרעיוני. המהדורה החדשה המוגשת בזה לקוראים, כפי שיפורט להלן, באה להבטיח ש“ספר האגדה” לא יהיה רק בבחינת ספר שכמעט מאה שנים האיר את תורת ישראל והפיצה, ספר לדורו, אשר סיים כביכול את תפקידו, אלא ספר שימשיך לעשות כך לאורך ימים ושנים, ספר לדורות, ונמצא שמם של ביאליק ורבניצקי מתנוסס בגאון עוד ימים רבים על מפעל מפואר זה, שלא רבים השכילו לעשות כמותו. דברי השבח העצמיים של רבניצקי וביאליק במבוא למהדורה השנייה של הספר (להלן, עמ' יב), “תמֵהנו אם יש בית עברי יודע ספר בישראל שלא נאסף אל תוכו ספר האגדה”, נכונים היו בוודאי לשעתם, ולוואי שיהיו נכונים גם בימינו שלנו, בזכות המהדורה הרואה עתה אור.

* * *

במהדורה שלפניכם הובאו קטעי האגדה כפי שהם ב“ספר האגדה”. החלוקה לפרקים ומִספור הקטעים נותרו על עומדם, וגם במקום שנפלה טעות בעניין זה – לא תוקנו הדברים. אפשר היה, כמובן, לחזור אל המקורות ובעקבותיהם להביא בארמית מה שתורגם לעברית, להחזיר מקצת מפסוקי המקרא שביאליק ורבניצקי ויתרו עליהם, להשלים משהו מן ההקשרים שקטעי האגדה נלקחו מהם, לפצל קטעים מ“ספר האגדה” על פי מקורותיהם, לשנות את נוסח הדברים על יסוד כתבי יד ומהדורות חדשות של מדרשים וכל כיוצא באלה. אך מלאכה אפשרית זו היתה מוציאה תחת ידינו חיבור אחר, לא את “ספר האגדה” של ביאליק ורבניצקי, ובזה היינו חוטאים לאופיו, לרוחו, לחִנו וללשונו של ספר זה. לפיכך פעלנו לאורה של הערה קצרה של רבניצקי (להלן, עמ' יב), אשר הכניס שינויים קלים במהדורה השנייה של הספר בעקבות פרסום חלקי של מדרש “בראשית רבה” על יסוד כתבי יד. ככלל סברנו כי יש לשנות ולתקן לא בכל מקום שהדבר אפשרי, אלא רק במקום שהדבר הכרחי, ורק במקום שיש רגליים להנחה, כי גם ביאליק ורבניצקי היו עושים זאת לוּ הכירו את שהתחדש בעולם מחקר האגדה.

ובכן, במה נשתנתה מהדורה זו של “ספר האגדה” מקודמותיה?

נעשתה הגהה מחודשת של כל הקטעים הבאים בספר, תוקנו פליטות קולמוס, שגיאות דפוס וטעויות ברישום מראי המקומות, הוכנסו שינויים קלים של ניקוד ותורגמו לעברית מקצת קטעים מבין אלה שהמחברים הותירו בארמית – כל זה לא שינה את אופיו של “ספר האגדה” והוא נותר יצירתם המשותפת של עורכיו. החידוש במהדורה זו הוא ב“צורת הדף” ובעיקר בפירוש.

במקור נדפסו קטעי האגדה ברצף בחלקו העליון של העמוד, כשהפירושים ומראי המקומות לפסוקים המצוטטים (הכתובים בכתב רש"י) מובאים כשתי רשימות דחוסות בתחתיתו. עינו של הקורא נדרשה לנדוד מקטע של אגדה אל רשימת מראי המקומות וממנה אל הפירוש עצמו, שהובלע בין פירושים רבים אחרים. במהדורה זו משולבים מראי המקומות לפסוקים ברצף דברי האגדה, והפירוש מובא בצמוד לכל קטע, מיד אחריו ובאות אחרת, תוך הדגשת המילים והביטויים המתפרשים בו. ואין צריך לומר שבחרנו באותיות קריאות יותר ונאות יותר לעין.

ובאשר לפירוש: אכן, ביסודו עומד פירושם הקצר של ביאליק ורבניצקי, אך הוא הורחב עד מאוד ואף נוסח בדרך שתתאים לקורא של דורנו. לנגד עינִי עמדו קוראים רבים, החל מתלמידי חטיבת הביניים בבית הספר הממלכתי וכלה בגמלאים החובשים את ספסלי בית המדרש בשעות הפנאי, ובכתיבת הפירוש ניסיתי לסייע לכולם. מתוך כבוד למלאכתם של ביאליק ורבניצקי, השתדלתי לקבל את פירושיהם במקום שהדבר נראה לי, אך הרשיתי לעצמי להרחיב, להעמיק ואף לשנות לפי הידע שהתחדש בשנים הרבות שעברו מאז כתבו השניים את פירושם. תקוותי שמלאכה זו תעלה לרצון לפני הקוראים כולם.

* * *

ואלו תולדותיה של מהדורת “ספר האגדה” המונחת בזה לפני הקורא.

בפגישה שהתקיימה בראשית שנות האלפיים ביני לבין המו“ל ואוהב הספר, אהד זמורה ז”ל, מבעלי הוצאת זב“מ, אשר רכשה בשנת 1986 את הוצאת “דביר”, הביע זה את רצונו העז לראות את “ספר האגדה” מופיע מחדש, בשינוי האדרת ובשיפור הפירוש. זאת בשל אהבתו לספר זה, אהבה שירש מילדותו מאביו, הסופר ישראל זמורה ז”ל. אהד לא זכה לראות בהתגשמות חזונו, אך ערן זמורה, בנו של אהד (ומנכ"ל הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר), קיבל על עצמו את הגשמת חלומו של אביו. בשיתוף פעולה פורה ומוצלח עם “קרן אבי חי” – שהחליטה בין שאר מפעלותיה להעמיד כמה ספרי יסוד על מדף הספרים הישראלי־יהודי – יצא מפעל מורכב זה לדרך לפני קרוב לעשור. התלבטנו לא מעט באשר לאופי שיש להקנות למהדורה החדשה, אך לאחר התייעצות עם מומחים לספרות האגדה וליצירתו של ביאליק – וביניהם פרופ' שמואל ורסס, פרופ' עזרא פליישר ופרופ' גרשון שקד זכרם לברכה, וייבדלו לחיים ארוכים הסופר חיים באר ופרופ' יעקב אלבוים – הוחלט מה יהיה אופייה של המהדורה החדשה, כמתואר לעיל.

ראשית הדרך היתה בהקלדה מלאה של “ספר האגדה”, על כששת אלפים הקטעים שבו. היתה זו הפעם הראשונה ש“ספר האגדה” הועבר לקובץ אלקטרוני, מלאכה מורכבת, שבוצעה במיומנות בידי אליס גל. לאחר הגהה מדוקדקת של הקובץ עבר “ספר האגדה” שני מהלכים בה בעת: ניקודו מכאן ופירושו מכאן.

הניקוד הופקד בידיהן המסורות של שרה בוני ושרה קרמין, שעשו את מלאכתן בקפדנות ובמיומנות, אות אחר אות, מתוך מחויבות לשמירה על הניקוד כפי שנעשה בידי ביאליק ורבניצקי. עם זאת נעשתה האחדה של הניקוד והתאמה לכללי ניקוד הנהוגים כיום.

תשעה־עשר סטודנטיות וסטודנטים מן האוניברסיטה העברית בירושלים ומן המכללה האקדמית הרצוג שבו והגיהו את קטעי האגדה שבספר, בדקו את מראי המקומות ואת פסוקי המקרא, ובעיקר הציעו פירוש לקטעי האגדה, תוך הרחבת דבריהם של ביאליק ורבניצקי. חבורה זו ראויה לשבח על חריצותה ומסירותה, טוב טעמה וחוכמתה, ואלו שמות חבריה: איתי אליצור, הד ארליך, ליבת אשחר נץ, נעמה גולן, עידו הררי, אריאל זוננפלד, יכין זית, אמיתי טאובר, אברהם יוסקוביץ, צבי יפה, יצחק (צחי) כהן, יפעת כהן־נאמן, איילת לזרובסקי, שלומית מאלי, חיים נתן (ח"ן) מרקס, פרידה נובוגרוצקי, אילת צביאל, ישעי צביאל ואליהו שי.

רק משעמד לפנַי כל הספר – על כלל קטעי האגדה שבו ועל ההצעות השונות והמגוונות שהוצעו לפירושו – יכולתי להתפנות לכתיבה סופית של הפירוש ולהקנות לו אופי אחיד ככל האפשר. בתהליך זה של העבודה שולבו שלוש מתלמידותי: ד“ר חגית די נור, ד”ר זהבה נויברגר וד"ר עליזה קורב (עובדת “קרן אבי חי”) – כולן מצויות בספרות האגדה ולכולן ניסיון רב בהנחלתה במסגרות שונות. הן קראו קטעים מן הספר על פירושו והעירו הערות רבות ערך – בעניינים של תוכן, צורה וסגנון.

ועתה הגיעה תורה של המכונה המשומנת של הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר. כאן נבדק הספר בשבע עיניים על ידי ד“ר חגית אביעוז, אשר ידיעותיה הרבות, קפדנותה הבלתי מתפשרת וחוכמתה עמדו לה בשעה שהגיהה את גיליונות הדפוס, בדקה את הניקוד של קטעי האגדה ופסוקי המקרא, ליטשה את נוסח הפירוש ושיפרה אותו. ובאשר לקנקן – כאן זכינו לעיצוב חדש וחדיש של הספר, מעשה ידי אמרי זרטל, ולעבודה מסורה ומורכבת של עימוד והקלדת התיקונים, מעשה ידי שרית רוזנברג. בניית המפתוח, העדינה והמורכבת, הופקדה בידי רחל יורמן, שעשתה את עבודתה בשום שכל. על כל המלאכה הזו ניצחה ביד רמה, בסבלנות ובמסירות, בחוכמה ובטוב טעם תרזה איזנברג. עוד יעמדו על התודה מנכ”לי ההוצאה, ערן זמורה ויורם רוז, ראש מדור ספרי עיון שמואל רוזנר, וגם שמואל אבנרי, איש “בית ביאליק”, זכור לטוב.

אנשי “קרן אבי חי” תרמו את חלקם לא רק בקמח אלא גם בתורה. נאמני הקרן העמידו בנפש חפצה את המימון הנדרש למלאכה המורכבת ורבת השנים של הכנת כתב היד לדפוס. ד“ר אלי סילבר, מנכ”ל הקרן בישראל, ואלי קנאי, איש הטכנולוגיה החינוכית של הקרן, עמדו לרשותי בכל שאלה, ייעצו, עודדו וסייעו.

משפחתי היקרה – רחל רעייתי, נתאי יעל ודפנה ילדַי ובני משפחותיהם – העניקה לי בנפש חפצה את הזמן ורוחב הדעת שנדרשו לשם עריכת הספר ופירושו.

יבורכו כל אלה במיטב הברכות והתודות על שהטו כתף והרימו תרומה שלא תסולא בפז להופעתו של ספר זה.

וכך, לאחר קרוב לשבע שנים של עמל רב משתתפים ושותפים, זכינו לברך על המוגמר, בתקווה שהספר, אשר זכה למקום של כבוד בארון הספרים היהודי בלמעלה ממאה השנים האחרונות, ימשיך – בקנקנו החדש והמחודש – לשמש מקור לא אכזב להכרת תורת האגדה של קדמונינו, כפי שעיצבוה גדולי הרוח י“ח רבניצקי וח”נ ביאליק. בזיכרונותיו מספר רבניצקי כי ביאליק אמר לו לא אחת בפנים נוהרות: “אשרינו ומה טוב חלקנו שזכינו להוציא ספר עממי שכזה, שעתיד לעשות את האגדות המשובחות להיות נשמעות באוזני כל אדם מישראל” (כנסת 1, תרצ"ו, עמ' 516). אשריהם ואשרינו.

בע“ה ערב ראש השנה תשע”ו

האוניברסיטה העברית ובית אבי חי בירושלים

אביגדור שנאן