עוד תהיה לנו הזדמנות לייחד את הדיבור על המחקר המעמיק של שני מלומדים ישראלים (ד“ר דן הורוביץ וד”ר שלמה אהרונסון) מורי הלכה ומחנכי דור אוניברסיטאי, על פעולות התגמול, טעמן ותכליתן. הוטעמנו קצהו של מחקר זה, במאמר הכורע תחת משא ההגות בכתב־העת “מדינה וממשל” של החוג למדעי־המדינה באוניברסיטת ירושלים. באותה הזדמנות נעסוק אולי בגופי המסקנות של אותו מחקר, שהדבר היחיד המתחרה עם רדידותו הוא המגמתיות של מחבריו האמוּרים לחנך דור על קדוּשת האובייקטיביות של החקר המדעי. מכל מקום: המניעים ה“לטנטיים” של מלאכת־מדע זו אינם צריכים לא כלי־כרייה ולא התאזרוּת מדעית גונחת כדי לגלותם.

אך עבודה זאת, שהביבליוגרפיה העיקרית שעליה היא נסמכת הם מאמרים ונאומים של מדינאים מזה ושל פוליטיקאים מזה, היא אולי דוגמה לתוצר המחקרי הממוצע, המיוצר בשיטת הסרט הנע, שבו מתברכת האוניברסיטה הישראלית בימינו, בייחוד בתחום המגוּון של מדעי החברה. רכילות פוליטית של התקופה משמשת תחליף לחומר דוקוּמנטרי שכמות לא נזכר כלל בסימוכין למחקר זה, אף כי נושא המחקר הוא מנקודות־המוקד של חיי העם והתקופה.

אתה מתחיל לקרוא בחיבורים מסוג זה ומאמין לתוּמך, כי המלים הלועזיות עמוסות החשיבות, הצועדות לגיונות־לגיונות, הן רק פיגום לבניין המדעי שבוודאי יוקם בהמשך החיבור. אך אתה נע על־פני טרשים אלה והבניין בכלל איננו בנמצא. בהכרח מתבקשת המסקנה שהפיגום הוא העיקר וסבך־המלים הוא תחליפה של מחשבה מקורית, שככלות הכל היא־היא המצדיקה בכלל גישת אנשים לעצם עבודת המחקר ולהפקת ממצאיו.

אין זאת כי “הפוּנקציות הלטנטיות ואֶפקטיביות הדוקטרינה” של המחקר האוניברסיטאי בימינו ראויות לא פחות ממעשי־התגמול למחקר רציני. יש לזכור כי מחקרים אלה, הנושאים עליהם חותמה של אוניברסיטה, נקבצים בספרים, מטפסים אל מד, הספריות ונהפכים הם עצמם למקור של חומר ותיעוּד – אוּרים, אם לא תוּמים, לחוקרים בעתיד.

מכל מקום, אם אין המחקר האוניברסיאי רואה צורך להגן על עצמו מפני הרדידוּת, חובתה של הפובליציסטיקה העברית להגן על עצמה מפני חיבורים שוּליים אלה, הפורצים אל תחוּמיה תוך נדידה בין הֶגיון המדע לבין בּדיון הספרות.

23 ביולי 1971