ליל שבת באיזור “שיכון הצמרת” ברחוב כ"ט בנובמבר בתל־אביב, מכל קומה בוקעות קריאות הטלוויזיה, מירדן, מביירות, מקפריסין – גם מירושלים. אתה מבקש לטייל לאורך הרחוב טיול של ערבית לפני כניסת השבת – והקולות, כחצוצרות־ניצחון, מלווים אותך מבית אל בית.
אתה ניגש אל אחד הבתים ומבקש באדיבות להנמיך מעט את הקול, תשובה בוטה של אחד עולה־מנכסיו מתערבת בקול הטלוויזיה: “מן הבית שלי (הפרוץ לרווחה לרחוב) ומן המכשיר שלי אני יכול לשמוע כמו שאני רוצה, ואולי אני בכלל חירש?”
כך עונה תרבות הדיור האקסקלוסיבי לקול צחוקם של הנאספים על המרפסת. מן הצד השני של המרפסת – מתערבבים קולותיהם של המשחקים בקלפים בקולות הטלוויזיה הירדנית. תרבות בתרבות נוגעת. אתה משתהה לרגע ומהרהר: מזה – אוניברסיטאות מתמלאות לומדים ומזה – רחוב מתמלא גסות־רוח והכל זורם לו במקביליות, בסתירות, באי־חיבור הגיוני, בחוסר פשר. ואין שום התקרבות לחינוך לשכנות טובה, לכיבוד רצון אחרים לאיזה “יחדיו” קהילייתי.
כשאתה מהרהר לרגע מאיזה צד באצם מכורסם קלסתרו של העם – אין אתה בטוח כלל כי הכרסום הוא דווקא מאזורי הפנתרים. אנו מכורסמים, כנראה, מכל העברים, המק לא תמיד מתחיל מן השורש. גם הצמרת טובה לכך.
צמרמורת קלה עוברת אותך כאשר אתה מנסה על־פי קווים אלה לצייר קלסתרון משוער של דמותה, נימוסיה והליכותיה של קהילייה יהודית זאת בעוד עשר־עשרים שנה. והיא אמורה, כידוע, להביא אור לגויים.
14 ביולי 1971
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.