כאשר ינותחו תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת אולי תינתן תשובה בהירה יותר לשאלה האם ההצטרפות ברגע האחרון של פרופסורי “בכל זאת” אל המערך – ויותר מזה: תעמולתם – השפיעו על קירוב מצביעים למערך או על ריחוקם ממנו. מי שרעיונות תנועת העבודה הם חלק מהשקפת עולמו ומן המירקם הרוחני שלו – השלים בחריקת שן עם הדברים שפרסם האלוף מתי פלד בתעמולתו למען המערך – והצביע “אמת”, אף שנראתה לו לאור דברי פלד כאמת של מרכאות. ואולם מי שקבע הפעם הצבעתו אך ורק על־פי ההתייחסות לעניין המדיני האקטואלי העומד על הפרק – ואין לבו, בעניין זה, להתקפלות לאומית ומדינית –צריך היה, על־פי תעמולת פלד וחבריו שבאה יום לפני הבחירות ,לברוח מן המערך ת"ק פרדה. ורבים אמנם עשו זאת.

הכל היה בתעמולת “בכל זאת” – רק לא אמת. כי נחוצה היתה מידה גדולה של יוהרה או של גנבת־דעת, האפשרית למדי בלהוֹט הקלפי, כדי לומר חד וחלק ופסקני כי “חלק זעיר של המערך ממשיך עדיין לדבור” במה שפלד קורא “מדיניות הרת אסון של העבר.” בלי להתווכח עם מ. פלד אם מדיניות העבר היא “הרת אסון” או לא, היינו שואלים: על־פי מה קבע מי שקבע כי החלק הוא “זעיר”? מאנשי מדע, האמונים על אמפיריות והוכחות מותר היה לדרוש גם לעת תעמולה הפגנה אמיצה יותר של יושר עובדתי. אם להוציא מהומה של מלומדים חותמי עצומות – צנועי־הליכות כל הימים אך מחרישי־אוזן לעת בחירות – בשום פנים לא הורח לפני הבחירות כי יש במערך איזה רוב למתחרי מוקד, שעלו ברגע האחרון על ספינת המערך להצילה, כביכול. הדבר לא הוכח לפני הבחירות והוא נופץ כאגדה בדויה אחריהן. והיא איננה חדלה להיות בדויה גם אם בדו אותה פרופסורים. ומי שמבקש באמת לפתח מדיניות הנשענת על חלק ניכר בתוך המערך, ייטיב, כמדומה, לעשות אם ישתחרר מן ההישענות המדינית על קבוצה זאת. אפשר ונחוץ לכבד אותה, מותר גם להתרפק עליה ולרצות להתחמם באורה או בהילתה. עליה – אך לא על משענתה המדינית. כי לא זה, כמדומה, רצונם של בוחרי המערך ולא זו משאת־נפשם.

החרדה הלאומית המדינית היא בלבד מספיקה כדי להינתק מן הרעיונות של קבוצה זאת ולא להידחק לסימטאות שאליהן היא מוליכה, אך גם מי שעניינו מפלגה וכיבושי מפלגה – ימצא בחשבון צונן כי מדיניות שהמדינה והאומה בוודאות מפסידות עליה – אין מפלגה עם מסורת של אחריות לאומית יכולה להיות נשכרת ממנה.

14 בינואר 1974