אנו מתוודים על בורותנו: לא קראנו כל הכתבים של אייל כפכפי, אך מן המעט שנזדמן לנו לקרוא לאור מדורות הויכוח הציבורי, מעולם לא ידענו בבירור לאיזה מין, בסופו של דבר, לשיים את החתימה “אייל”. מחילו, המכתבים שבין נחום רז לבין המערכת, בעיתון שלפני ימים אחדים, למדנו בבירור: המדובר הוא במין הקרוי חלש, ולכן: אייל (א' חטף סגול י' קמץ): והחלש יאמר גיבור אני.
איננו רוצים לנגוע אף בשוליו של ויכוח זה. נחום רז עומד רק על השימוש במושג “כנופיה” לגבי ב.ג. ואולם למינימום של הגנה לשונית ראויים כמדומה גם המשויכים האחרים לכנופיה. אולי גם אנחנו ביניהם. אך בסך כולו של החשבון – גברתו החסודה ממעוז־חיים – כנופיה לא מבוּזה כל כך. אנחנו, לפחות, נתכבד בזכרון ההתייצבות לצד ראש הכנופיה הזה שארית ימי חיינו.
אך ענייננו הפעם לא בוויכוח עם אייל כפכפי, אף כי ראוי היה אולי לומר פעם דברים אחדים בעקבות ניצות הגוּתה, המופרחת אלינו בשפע כזה בהרבה במות. ענייננו באבחונו של חיזיון אחר, והוא: נעימת העט הפולמוסי של כמה נשים בעת השתתפותן בוויכוח הציבורי. הכל כמו מוכרח להיכלל במכתב אחד למערכת: ההנמקה והגנאי, הבחינה והגידוף, לשון בימה ולשון שווקים. והכל בריגשה גוברת, בצבעוניות מושלמת של עולם הביזויים. כאילו כל מכתב למערכת הוא הכתיבה האחרונה ומה שלא ייכלל בה לא יוכל עוד להיאמר לעולם. וכך אתה מוצא דווקא בכתיבה זאת היפוכו של המעודן והמורתע, שכמו מצופה מכתיבתן של בנות המין הנגדי שלנו האצילות.
נעים היה איפוא לראות את המערכת, שעמה אנו מסובים לפעמים, חותמת תשובתה בהערה חד־משמעית של התנצלות על הבאה הכינויים האלה בדפוס. אף זה מאותו התמורה הטובה. מסימני העוז, כלומר: האייל.
2 בדצמבר 1974
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.