קשה לקבוע מה בדיוק החזיר את יוסף חיים ברנר לתודעה הספרותית והחברתית של ישראל, אבל – עובדה: ברנר מתהלך בתוכנו. המחקר האקדמי – מזה, התיאטרון והמחזאות העברית – מזה, כמו חזרו וגילו בברנר נקודת שאיבה ומוקד של מתח מחשבתי. אולי יותר מכל מדברת אל לבו של דור אכול־ספקות – הסקאֶפטיות העמוקה של ברנר ויכולתו הנדירה לראות דברים כמשתתף וכצופה כאחד. כמו היה קודח בתוך יוֹרת החברה ובעת ובעונה אחת מפיח בה לצננה.
לבד מן הסקרנות המדעית, הצוננת על־פי טבעה, זכה י.ח. ברנר לקיומם של מוקדי־אהבה מצד חברים. שמעון קושניר המופלא, “מאנשי הבזלת” של ארץ־ישראל, חברו של ברנר, כמו נושא עמו חובת־הלב לעשות לזכר המורה. כך נטלו הוא ונחמן תמיר ובסמכות שאין איש יודע מקורה – זולת המקור המוסרי של הרגשת־החובה – החלו להוציא מחברות־חקר מוקדשות לברנר. זימנו למלאכה כעורך את פרופסור ישראל לוין, ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל־אביב, והוציאו מתחת ידם, באמצעות “עקד”, מחברת־מחקרים שמעתה ואילך – כך מצווה תוכנה – אי־אפשר יהיה עוד לעסוק בחקר ברנר בלי להזדקק לה.
כך טורחים “מכאן ומכאן” להעלות דמותו הרוחנית של אחד המהפכנים המרתקים והמורכבים של תנועת התחייה, שאילו קם וחי עמנו היום – כמו היה נטוע בתוך חברה וזמן שצריכים לו, לבעירתו המוסרית, לזעקתו.
“כי לעוררך, אחי, אני בא” – קבע ברנר כסיסמה בשעה כתב־העת “המעורר”. האופן שבו מרכזים שמעון קושניר ורעיו את מאמציהם “מסביב לנקודה” של הגות ברנר, כתביו ועיזבונו – כמו בא לחזור ולהטיל קריאה זו בחלל חברתנו. כל לב יברכם.
כן. את “שכול וכישלון” מקיימים אחרים. המופקדים על ניהול “משכן ברנר”, המוצב במקום שבו נפלו ברנר וחבריו לפני חמישים וארבע שנים, כמו טורחים משנה לשנה להתאים את מראה הבית אל שם הספר הזה דווקא.
אברהם הרצפלד הקים בית זה לתפארת. מן היפים בבנייני העיר. היורשים המופקדים על הבית – תוכו זרקו וגם את קליפתו משמרים בעזובה מדכאת, בזגוגיות מנופצות. משה דור כתב לפני שנה, לערך, ב“מעריב”, כי בעזובה הזאת רצחו את ברנר בשנית. ראינו לפני שבוע את הבית היפה והשומם במרכזה של מזבלה מצטברת באבו־כביר. עדיין ממשיכים שם לעלוֹב ביוסף חיים ברנר יום־יום.
14 במאי 1975
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.