רקע
ישעיהו אברך
הדרמה תמנע

הקשבנו בשבת לשידור רדיו על תמנע. האמת היא כי לא נחוץ היה שידור – חשוב כשלעצמו –ממקום המעשה גופו, כדי להבין את הדרמה המתחוללת שם.

זוהי, כמובן, קודם כל דרמה של המשק הישראלי. קשה לומר כי בתמנע מתקיים בדיוק דבר התורה: “ומהרריה תחצוב נחושת”. כבר ויתרנו על ההרים, כבר צללנו אל התהומות וגם שם אין המחצב הזה נתון בשפע. ואפילו המעט המצוי אינו מבוקש בשוקי העולם. את צריכת הנחושת, אומרים המומחים, מזרזת המלחמה. אין, כנראה, עתה די מלחמות בעולם.

אברהם אבן עזרא היה טוען כי אילו היה מתחיל לסחור בנרות – לא היתה השמש חדלה לזרוח (“לוּ יִהְיוּ נֵרוֹת סְחוֹרָתִי – לֹא יֶאֱסוֹף שֶׁמֶשׁ עֲדֵי מוֹתִי”). מזלה העסקי של ישראל בענייני נפט ונחושת מתחיל להיות דומה למזלו של אותו משורר גדול אך חלכה.

אבל הדרמה האמיתית היא הדרמה האנושית. בעניין מסוג זה בדיוק חל על כולנו הכלל: אל תדוּן את חברך עד שתגיע למקומו.

דבריהם של פועלי תמנע ברדיו פיכּו מלב מר. פתאום הוכרת מטה לחמם. המלים “ניידוּת” או “ניעות עובדים” הן מלים יפות ומגדירות מאוֹד בלקסיקון המדעי, אך הן כמו טלטלת־סער לאדם ולביתו. יצור אנושי איננו רהיט או כלי־עבודה שמניידים אותו ממקום למקום. מניחים אותו – והוא נַייח. קרוב לעשר שנים בונה אדם ביתו, משפחתו, סביבתו החברתית – ולפתע: קום ונוּד בארץ הזאת. אתה וביתך וילדיך וכל אשר לך. נוּד “לאלתר” – אך עדיין איננו יכולים לומר לך להן. קודם כל עקור, אך על המקום שאליו תעקור עוד נודיעך.

הניסה מי מן הכותבים והמחליטים לחיות פעם חוויה דרמתית כזאת? ואין אמירה זאת מכוונת לשפוט את המעשה עצמו, שהוא תולדה של העוני הגדול שבו שרויה המדינה, אך צורת עשייתו ספק אם עומדת במבחן ההבנה למצוקת אדם. ביחוד בחברה המונהגת על־ידי פועלים.

האם צריך היה נציג הפועלים להילוות אל השר המביא בשורה קשה כזו לפועלים?

בכל מקום בעולם – לא. בישראל –הדברים שונים. שונים מאוֹד. הסירה היא אחת, והיא קטנה מאוֹד, וכולנו יושבים בה בצפיפות ואין כמעט חציצה בין המשק לבין גורל עובדיו. בואו של מזכיר ההסתדרות לאילת, לצדו של השר, היה איפוא בגדר קפיצה לתוך מוקד־הכאב של פועלים העומדים להיות מובטלים – והוא ביטוי ברור של התייצבות לימינם. היה זה, יש להודות, גילוי של אומץ חברתית היאה להנהגה כל הימים וביותר: בימי מצוקה.

צר לי להיווכח כי על־אף הפירוש האלגנטי־מעט שנתן שר המסחר והתעשייה באילת למלה החפוזה “לאלתר” – עדיין אין רואים סימן של תכנית ברורה ושוקלה להבטחת מחייתם של פועלי תמנע. חבל.


19 בינואר 1976


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 52444 יצירות מאת 3066 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 21951 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!