רבים מחברי ההסתדרות מלאים, כידוע, טענות כרימון על הסתדרותם. ואולם מי שנזדמן לו לחיות זמן־מה בצִדה של תנועת ־פועלים אחרת – בארצות הברית או באחת מארצות אירופה – יעמוד מיד על היתרון שיש לו בחבר ההסתדרות ועל הצימאון שבו מבקשים אחרים ללמוד ממנה ומהישגיה. אבל דרכו של אדם לקבול, כשם שטבעי הוא כי גם מי שזכה להישגים אינו חדל לשואף להתקדמות ולשיפורים.

באקראי נזדמנו לידינו בימים אלה שתי תעודות:

קונטרס שבו כונסו יוֹזמות ההסתדרות בחקיקה לקידום זכויות העובדים – פעולה במסגרת המחלקה לתחיקת עבודה בראשות צבי נתנזון;

סיכומי המרכז לביטחון סוציאלי בראשות יעקב וילן על הבה לגימלאים שצברו למעלה מ־35 שנות עבודה במוסד הסתדרותי.

בקונטרס הראשון אנו קוראים על מערכת שלמה של חוקים שיזמה ההסתדרות, כגון: שכר שווה לעובדת ולעובד, חובת הלימוד־חינם לנוער עובד, הגנת השכר על חובות המעבידים בקופות הגמל; תשלום הפרשי תוספת־היוקר לאשה בחופשת־לידה ותיקון חשוב ביותר המבטיח זכויות העובדים בשמן פשיטת רגל של המעביד – בקיצור – מערכת שלמה המבצרת בחוק הישגיו של העובד, והיא כמו בן־לוויה למאבקו ולהישגיו של האיגוד המקצועי.

בתעודה השנייה שהוזכרה לעיל תיקן המרכז לביטחון סוציאלי, באמצעות ועדה מיוחדת שהוקמה לבדיקת העניין, קיפוחם האפשרי של ותיקים בעבודת ההסתדרות.

מעתה, לאחר שניתן אישורו של מזכיר ההסתדרות למסקנות הוועדה, יקבל כל עובד בהסתדרות המשלם גמולין למעלה משלושים וחמש שנים והיוצא לגימלאות –פיצוי על הסכומים שנוכו ממנו החל מן השנה השלושים־ושש לעבודתו. נקבעה נוסחה מיוחדת להחזרת התשלום בעת הפרישה ולשיעורו.

זהו תיקון בעִתו והוא מקיים צדק לעובדים שנתנו חלק מכריע של זנות־חייהם לעבודת ההסתדרות. המעשה הוא באזור האנושי והמוסרי – וטוב שגם מהומת־הימים אינה משכיחה את הדברים המסלקים עוון ומקיימים דין.

16 ביוני 1977