המבקש לקבל מושג על מהפכת־הנוף שנתחוללה בארץ בשישים השנים האחרונות – שנות הפעילות הציונית האינטנסיבית – יתבונן נא בצילומי־האוויר שנעשו כאן – וישווה.

בגיליון האחרון של “חיל האוויר” מובאים בהקבלה, זה לעומת זה, תצלומים של דיונות־חול שוממות ואין־סופיות, מלפני שישים שנה ותצלומי עיר בוניה ומרומזרת, צפופת־בתים ומבותרת־לרחבה – היום. שני התצלומים – חולון. כך בשפלה – עיר מעל חולות; כן – בעמק – תלמים מול שלוליות; כך ארץ־ישראל כולה – לעומת מה שהיתה. כן. את הפסולת שאנו משליכים ברחובות המבתרים את מפת־האוויר אורך־רוחב־ואלכסון – אין רואים ממעוף המטוס. גם היא, קרוב לוודאי, לא היתה לפני שישים שנה. האלייה והקוצים.

את התצלומים האלה ראינו בדרך מקרה. הוועד המנהל של יד בן־צבי – מן המוסדות המייפים את ישראל – דן באחרונה בהקמת חטיבה כרטוגרפית בתחומי פעולתו המדעית הענפה ואגב כך סופר מעט על תולדות צילומי־האוויר בארץ והוראו תצלומים.

מסתבר כי צילומי־אוויר של ארץ ישראל נעשו כבר בשנים 1917, 1918 – שנות־המלחמה האחרונות – על־ידי טייסים אוסטרליים ועל־ידי יחידה שראשי־השם שלה היו P . S – Photographic Squadron – של הבריטים. כאלפיים תצלומים כאלה כבר נמצאים בבעלות האוניברסיטה העברית בירושלים.

על כל הפעולה הסבוכה של איתור התצלומים, הפזורים בגנזכים במקומות שונים בעוללם, והבאתם לארץ שוקד ד"ר דב גביש מן המחלקה לגיאוגרפיה של האוניברסיטה העברית – והוא גם מרכז את החטיבה הכרטוגרפית של יד בן־צבי, שעל הקמתה אמנם הוחלט בישיבה הנזכרת של הוועד־המנהל.

ארץ־ישראל ממנוף הציפור. הנוף – והתמורה. אילו שלמה המלך עמנו היינו מבקשים לשמוע מה דעתם של הציפורים על הנוף שנפרש לפניהן אז – ועתה. על שלוותו – מזה ועל געשו – מזה; על תומת־הבתולין הטבעית שלו אז ועל האונס שנאנס בידי הארם־המתפתח עתה; על הניקיון שמידי הבורא – ועל השיבוש מיד הברואים בצלמו.

הנוף שונה – ואילו רק נשאלו הציפורים. אבל, ככלות הכל, גם הציפורים אינן אותן הציפורים.

25 ביולי 1978