מאז הרסוּ את חיינו כלי התקשורת המודרניים ומאז ירד עלינו קצבּם הסוער ומקצר־הרוח של חיים טכנולוגיים סואנים – ומסיבות רבות נוספות שלא כאן היריעה לעמוד עליהן – נשתנו מן היסוד דרכי הפנייה וההסברה להמונים. נשתנה הניב ונשתנו הכלים. הברושוּרה הפוליטית, למשל, שהיתה בעבר כלי חיוני להארת עניין, למיצויו והסברתו ברבים; מכשיר לעשיית נפשות לרעיון – היתה כמעט לשם גנאי ומשעה שהלבישו עליה מרכאות – דינה נגזר.
דֹב בן־מאיר לא נכנע, כנראה, למגמה זו ובחוברת תמציתית ומאלפת מאוד – אחת בסדרת חוברות – על “המפח המדיני של הליכוד”, הוא מחזיר עטרת הברושוּרה הפוליטית הטובה ליושנה.
בלשון בהירה וקולחת ובלי לוותר על נימה פולמוסית מבריקה – שהי תבלין הכרחי ולגיטימי בכל ויכוח – מנתח המחבר נושא אחר נושא בתכנית המדינית של הליכוד ובדרכי ביצועה – ומניח לקורא לשפוט. וכיוון שהעובדות מוצקות ומבוססות והניתוח מעמיק והגיוני – אין הקורא יכול לטעות במשפטו.
חיבור מסוג זה מחזיר את הוויכוח עם הליכוד אל האיזור שבו מן הדין שינטש: אל העמדות הרעיוניות – החברתיות והלאומיות ואל שוֹרשי ההשקפות הנבדלות של שני זרמים בחברה ובציונות. זרם אחד שלא חדל להפריח שממה וזרם אחר שגם בהיות הכלים בידיו – אינו חדל להפריח מלים. והרי זו תמצית ההבדל האמיתי בין שני זרמים אלה מאז ומתמיד.
בקיצור: חוברת “המפח” של בן־מאיר היא דוגמה טובה לתרבות של הסברה, שיותר משהיא עוסקת במצב־בריאותו של היריב היא עוסקת בדעותיו. והן, כנראה, באמת חשׂוכות מרפא.
25 ביולי 1978
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.