"– – – נדמה לאחרונה כי הכל סובב סביב השכר והתועלת של הפרט בלי לשים־לב לטובת המדינה והמפעלים שבה, אך התרשמותנו העמוקה היתה שלא כן הדבר. ההסתדרות עושה כמיטב יכולתה את שני הדברים שלכאורה נראים כמנוגדים: לשמור על המפעל, על יציבותו והישגיו, וכן על העובדים שיהיו מרוצים ויעבדו מתוך מסירות ואהבה לעבודתם. זאת ראינו עין בעין ועל כך אני גאה מאוֹד. חבל שהפרסומת מבליטה את השלישי שבחיינו ואין רואים את האורות.
– – אנחנו כמנהלים וכמחנכים במוסדות החינוך, מצווים להדריך את דור ההמשך להקדמת הנעשה לנשמע; לעורר את תלמידינו אזרחי המחר להיות בין המתנדבים והמגשימים.
– – – אל יהי סיור זה יחיד ובודד."
זהו קטע ממכתב ששלחה הגברת ס. יזרעאלי, מנהלת בית־הספר הממלכתי “מגן” מרחוב קדש־ברנע בתל־אביב, אל דב בן־מאיר, מזכיר מועצת פועלי תל־אביב, בעקבות סיור שערכה המועצה לארבעים מנהלי בתי־הספר לשם הכרת קצת ממפעליה של ההסתדרות גם הרחק מן המטרופולין.
חידוש בדרך ההסברה: סיור ודיון. מראה־עיניים, אך גם לימוד ובחינה. יומיים סיירו המנהלים בקריית־הפלדה בעכו ומצפון לה, בעמק יזרעאל ובגליל; נפגשו לשיח עם הציגי שלושה דורות בנהלל, עם פועלים יהודים וערביים בנצרת, ביקרו במרכז־הרפואי על הכרמל ובבית־ההבראה על־שם שפרינצק. ספגו מראות, שאלו שאלות, העמיקו לבחון – כדרך מחנכים.
הנה האמת אשר על פני האדמה – אמר אחד המסיירים. מארץ תצמח. ממנה – ומכל מה שיצר יגיעם של בוניה. אפשר לנסות לשטוף את העבר במי־אפסיים של גידפה דמגוגית; אפשר לשכתב אותו על־גבי הנייר, אך אי־אפשר לעקרו ממפת החיים והצמיחה של הארץ או לשכתב את מפת האדמה הזאת הפרושה כעדות־חיה לעיני הרואה.
עוד יוכח – ולא יארכו הימים: אי־אפשר.
16 ביולי 1979
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.