איך אפשר שלא ללוות בברכה את הסמבטיון הרוגש הזה, המנחשל בלי הרף את חיי האמנות בעיר הזאת? רָב עם מחצית העולם, מתפלמס עם מחציתו האחרת, עושה ומעשה ואינו יודע רוגע ואינו חדל ליצור – עם המחצית השלישית, כנראה.
פעמים אין אתה יודע עוד חלקו של מי גדול יותר בהתרחשות האמנותית: חלקו של היוצר או חלקו של מי שמשים עצמו ביודעין שמש של המערכת הזאת ועושה עצמו עבד נרצע לקפריזות הנפתלות שבמעשה יצירה מטבע הדברים – ופעמים שלא מטבעם – כה משופע בהם.
אנו זוכרים היטב את תמרורי דרכו – בשני המובנים: במובן ציוני־הדרך של הישגיו ובמובן המרורים שהושׂבע. הוא נתברך בשפע בשניהם. בהבדל אחד – האחרונים מתפוגגים, הראשונים מכים שורש והם קבועים ועומדים – מימי “איש חסיד היה”, דרך מחזאות מבוררת ומעולה על בימות, ועד מחוזו האחרון: בית ליסין, שטבועים בו טעמו האדריכלי המעודן של יצחק ישר ותנופת הדמיון של יעקב אגמון. אך גדולה אולי מכל – תנופת התכנית לפעילות מגוונת בתוך הבית – מוקד חדש וצבעוני בחיי התרבות של העיר המהמה הזאת, שבה מתרות בלי הרף הנצורות עם התועבות.
אליעזר שטיינמן הגדיר לנו יפה טבעו של יוצר חשוב אחד ורב־פעלים: יש לו צעד רק בגודל צעדו של פיל – מטבע בריאתו אין הוא מסוגל לעשות פסיעה קטנה. התנופה שבה מקים יעקב אגמון את מפעליו –חידוש בית ליסין בכלל זה – מסווגת גם אותו בהגדרה קולעת זו.
גורלו של “שמאלן” מפורסם שנתברך בשתי ידיים ימניות – וברח־יוצר שאינה יודעת שבעה.
11 במארס 1980
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.