לפני זמן מה קיים נשיא המדינה בלשכתו אירוע מעניין ומבחינת המסורת הציבורית של ישראל אפילו יוצא־דופן: הוועד הציבור להוצאת כתבי נתן אלתרמן בא במלוא הרכבו – בהשתתפות אלמנת המשורר רחל מרכוס – לקבוע רשמית את עובדת התפרקותו. וסיבת הפירוק – המשימה נתמלאה בשלמותה ואפשר היה לדווח לנשיא ישראל על מלוא הסיכום ויבולו.
בעשר השנים מאז פטירת המשורר סייע הוועד בהוצאתם־לאור של שלושים ושמונה כרכים מיצירת אלתרמן בשירה, במסה, במחזה, בתרגום, בפובליציסטיקה – למעלה מרבע מיליון עותקים. למעשה הובא לדפוס וראה אור – בהוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד – כמעט כל אשר פרסם אלתרמן בכל אחד מתחומים אלה, לרבות עיקר עיזבונו הספרותי.
היה זה קודם כל ציון לפעלו של אדם אחד: מנחם דורמן. בקנאות של תלמיד חכם, בחריצות־עורכים מופלאה ומעל לכל באהבה למשורר־חברו, סייע איש יחיד זה לכונן מפעל־אדירים לספרות העברית ופרש כל יריעת היצירה של נתן אלתרמן במלוא היקפה כבר לדור זה.
אילו לא היתה דעתם של ראשי ציבור וספרות נתונה לשגרה, היה מנחם דורמן – איש גבעת ברנר, סופר והוגה בזכות עצמו – נמצא ראוי לפרס ישראל על התמכרותו, כמו למלאכת־קודש, למשימה מיוחדת זו.
ההוקרת הובעה במיוחד גם ליו“ר הוועד, ח”כ שמעון פרס, שהיה – כנהוג לומר היום – “יושב ראש פעיל”. פעילו מאוד. דואג לכלכלת המפעל הספרותי הגדול, מניע גלגלי הוועד כולו ומוציא בפעילותו חובת כל שאר חבריו או של רובם.
נשיא המדינה יצחק נבון נתן ברכתו וביקש מחברי הוועד הציבורי לפעול במועצה למכון אלתרמן המוקם ליד מדרשת בן־גוריון בשדה־בוקר. פרופסור דב סדן הביע משאלה להפוך את “מחברות אלתרמן” לשנתון, לחקר קבע של יצירתו. תכניות לציון העשור לפטירת המשורר הועלו על־ידי אילנה קדמי, מזכירת מוסד אלתרמן, יוסף יעקובסון, יהודה אילן, גרשון ריבלין וד"ר מאיר אביזוהר.
ישעיהו אברם העלה הצעה – שנתקבלה – להוציא בקרוב כל שירי אלתרמן בכרך אחד, בהוצאה עממית ובמחיר שווה לכל נפש. כן הוּער שמן הראוי לתת את הדעת על קביעת אכסניה יאה לחקר ולעיון בשירת אלתרמן בתחומי העיר תל־אביב, שבה פעל ויצר המשורר.
נאמרו מלים של זיכרון למשוררת יוכבד בת־מרים, זכרה לברכה, חברת הוועד הציבורי שנפטרה לפני זמן קצר – בת־דורו של אלתרמן, מיוחדת ובולטת בקבוצת המשוררים שסימנו תקופה ומפנה בשירה העברית המתחדשת.
27 במארס 1980
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.