אנו מכבדים עטו של אהרן גבע וקשה לנו מעט לבוא עמו בדין. אלא שהרוח, שבה כתב ביום א', 31.8.80 על פתיחת שנת־הלימודים הקרובה, איננה הרוח שהאמת מצדיקה אותה. עיתון פועלי־ישראל, שגם אנו קוראים וכותבים בו, איננו – כך אנו מאמינים – עיתון של אמת לעונתה. אמת אחת לימי שלטון ואמת אחרת – להיפוכם.

כמי שעייני־חינוך אינם זרים לו אנו עוקבים כל הימים – לא רק במסיבת עיתונאים – אחרי פעולת שר־החינוך הנוכחי ופעולת מנהל משרדו עם הצוות שלידו. אנו מוצאים כי יחסם אל גופי העניינים של משרדם הוא יחס שוֹרשי, רווי דאגה כנה לא רק למהות החינוך היהודי שמקבל ילד בישראל – וגם זה איננו “חטא בעגל” בעינינו – אלא גם לביות־היסוד של הקניית השכלה לילדים משכבות חברה מקופחות, לתוכנו החברתי של החינוך ולכושר ההתמודדות של בית־הספר עם בעיות שהטכנולוגיה והחברה המודרנית מעלות אותן. זהו המשך יאה של התסיסה המחשבתית שציינה את משרד החינוך בימי השר א. ידלין.

גם אנחנו עיינו בחוברת בת מאה ועשרים העמודים, לקראת תשמ"א. ובכן, בפירוש חידושים. לא הפיכת סדרי־בראשית – והיכן כתוב שמצוות החינוך היא להפוך סדרי־יסוד מדי שנה בשנה? – אבל אפילו הדברים שא. גבע עצמו מונה אותם רחוקים מלהיות שוליים וחסרי־חשיבות.

מאמציו של מחנך בעל־מוניטין כד"ר שבח אדן לבנות תכניות ללימודי אנגלית בשביל ילדים טעוני־טיפוח, בשום פנים אינם בעיית ההשכלה של הדור הבא בישראל; התכנית ללימודי־ספרות בשביל תלמידים שאינם ניגשים לבחינות בגרות –היא תכנית מבוקשת עד צמא. ולא נוכל להרחיב כאן את הדיבור על חשיבותה לגבי עקירת זרותו של התלמיד הישראלי הממוצע לספרות העברית. וכך גם הניסויים בפיסיקה לתלמידים שעל סף בית־הספר המקצועי. בפירוש – חידושים. מכוונים לתכלית חינוכית והשכלתי ברורה. אך חשובים אולי מהם הדאגה, הלבטים והדיונים הבלתי־פוסקים שמטבע הדברים הם אבות החידושים.

ובין הדברים שאהרן גבע לא מנה אותם: ידיעה של השבוע האחרון על לימוד תיכון חינם לנערים עובדים. אמנם, ניסוי. ולפי שעה, כמדומה, לאלף נערים בלבד. אבל – עדות לתסיסה יצירתית מפורשה וליחס של כובד־ראש למשימה האדירה שהועמסה על דור זה – כמו על הדור שלפניו ועל הדורות הקרובים – בשדה החינוך ועיצוב פני ישראל לעתיד. ואפילו תכנית “תהל”ה“, החוזרת ונזכרת בזמן האחרון בעיתונים כבדרך־אגב, הולכת ומתפתחת למדרגת רשת של השכלת־יסוד לעקירת הבערות מקרב עקות־בית. ראינו זאת באחרונה בפעולה בעת ביקור במתנ”ס אחד בעיר פיתוח. ותכנית זו היא – אם איננו טועים – חידוש שמשרד זה מטפחו בעזרת צוות מעולה ומסודר, ומן הצד הסוציאלי שבו – זהו חידוש המפאר את ישראל.

ודאי: יש על מה לקבול והחסד אינו מועט, אבל רוח הביטול הנושבת מכתבה זו, שבאה לבשר פתיחת שנת־הלימודים, איננה במקומה. ויש גם לזכור כי העובדה ששנת־הלימודים נפתחת בלי זעזועים אף היא איננה שגרתית כל כך בישראל, ויסודה בכך שבימי כהונה זו גובשה התעודה של ועדת־עציוני הבאה לשנות מן היסוד את מעמד המורה.

לכן, אפילו השתעממו מעט העיתונאים במסיבתם – אין רע. ככלות הכל, לא כל נושא מזמן בתוכו את תת־ניצב זיגל או ידיעה על אנשים הנושכים כלבים.

מי, בישראל של ימינו, יאמין כי איננו חברים במפלגה הדתית הלאומית? ובכן, רחוקים מכך. אך בשום פנים לא רחוקים מן החובה האנושית והאזרחית הקומת־לכל לא רק לראות אמת אלא גם לא לעקם אותה בראייתנו.

4 בספטמבר 1980