בקבלו אזרחות כבוד של חוֹלוֹן לפני כשלוש־עשרה שנה דיבר זלמן שז“ר, נשיא ישראל דאז, על הזכות המיוחדת של אלה שהרימו את “אבוקת העיר הזאת” – ראשון בהם ד”ר חיים קוּגל, זכרו לברכה. ועם הזכות הזאת בעיניו היה שחוֹלוֹן הוקמה בימי קדרות לישוב ו“נר שמודלק בעצם ימי אפלה הוא גם מנחם, גם מאיר, גם מריח רוח, גם מתווה דרך.”
מאז, ובידיו של ראש העיר פנחס אילון, היה הנר לאבוקה – לעיר גדולה ותוססה – ואורה אינו מחוויר גם מול נצנוצם של כרכים והיא, כך אומרים, העיר החמישית בערי ישראל.
השבוע עלה שמה של חולון לפנינו בהקשר אחר, אישי.
הכרוניקה סיפרה על בחירתו של משה רינת לסגן ראש העירייה. איננו יודעים מה משקל הנימוקים המפלגתיים בבחירה זו, אך מצד אישיותו וסגולותיו של הנבחר זו בשורה לידידים, לתושבי העיר, לנאמני השירות הציבורי.
משה רינת הוא נציג הדור הצעיר, דור השילוב, אך בתוך שכבתו ובתוך משמרתו הוא מתייחד בסגולות ההולכות ומנדירות בדורו דווקא: נצנע במעשיו ובהליכותיו, מחונן בחוש ש הגינות שוֹרשית ומבורך בצמאון־דעת המשלב עבודה ולימודים ומקיים שניהם בעקשנות של מתמיד. הוא יבוא אל כהונתו הציבורית מן התשלובת של מפוח־העבודה וסדן התורה – צירוף המיטיב עם כל שליח־ציבור ועם הקהל שהוא אמור לשרתו.
תושבי חולון עתידים, איפוא, להתברך בשירותו של אחד מבחירי הצעירים של העיר – ידיים נאמנות להוריש להן בבוא הזמן, על־פי ההיגיון הדמוקרטי של חילוף־המשמרות, עיר משגשגת שפותחה בתנופה ובעושר דמיון כזה על־ידי ראשה הנוכחי.
“ואתם כולכם, בני כל המשמרות, תעבדו את מלאכתכם שכם אחד, בנפש אחת ובלב אחד עם אהבת רֵעים וחברות פנימית. – – – לעולם לא ליתן לחולון להפוך לחולין ורק להפיק מעיר החולות הזו את כל האבנים והמרגליות שהן כשפוני טמוני חול.” נקל להבחין: ניבו של ר' זלמן שז"ר, זכרו לברכה.
היש ברכה יאה מזו לאיש צעיר שבא אל כהונת הציבור בעיר שחותמה נעורים?
12 בנובמבר 1980
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.