תלם אחרי תלם וקודם תלם לתלם – נחרש הניר. הכל רגיל, קבוע. אותו חום הקיץ המשולהב, אותם זבובוני־קציר המטרידים באלפיהם, אותה בהמה ההולכת מתונות בתלם הארוך, ורק לפעמים תפרוץ גדר, תוציא רגלה מחוץ לתלם ואז תמשוך את המושכה ותישמע הגערה הרגילה והקבועה: תלם, נבילה! ותצורף אליה קללה שכיחה אחת מן הידועות במקרים אלה.
תאמרו: משעמם הוא! לאו דוקא. רק חדגוני הוא, סתם, כאותו פיכוי המים במעין, כמוהו חדגוני אך כמוהו לא משעמם.
וכך עוברים ימים… ואחרי היום – הערב, כמובן. וגם פה תלם. כן, אותו הרעש הנבוב, אותן שיחות אשר היו מאז היות אדם עלי האדמות ואותו אדם הולך בעוורונו בתלם שנסול לו מכבר. ואם תרצה לפעמים לפרוץ גדר, לכתוב דבר־מה, לחפש אחרי שמש באפילה – אז תמשוך מושכה, בשם מוסר, נימוס, אנושיות ואשר אתה תראם כשקר, הבל ומסורת – ותשמע קריאה אשר הורגלת לה: הי, אתה סורר־ומורה! תלם! הבכדי סללנו אנו, אשר באנו לפניך, את המסלול? ואתה, מה לך ולדרכים החדשות? מה ערך להזיתך ולכתביך? סדר־חייך קבוע. ביום – בתלם, ובערב – באסיפה, בישיבה ובהרצאה. אתה של החברה וזמנך לה הוא, ולא להזיותיך.
מחשבות כאלה פרכסו בתוך לבי בזמן החריש.
וכך התקדמנו שלשתנו: הבהמה, המחרשה ואני; כך התקדמנו בתלמנו המשותף וכל אחד בתלמו שלו.
כ“א אייר תרצ”ב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.