האם הוויתנוּ סכום של מקרים היא או משהו הכפוף לחוקיות קבוּעה? ואולי אין היא אלא צירוּף של שניהם? ואם כך באיזו מידה שולט המקרה ובאיזו מידה שולטת החוקיות?
צעד חשוב בפתרון השאלות הללו נצעד, אם נציג את השאלה בצורה קצת אחרת; היינו – החוזרת על עצמה ההיסטוריה אם לאו? אם התשובה תהיה חיובית, הרי שיש חוקיות מסויימת המכוונת את עולמנו, ואם תהיה שלילית, נצטרך לברר כיצד משתלשלים המאורעות, כדי לראות אם החוקיות קיימת אם לאו.
בתקופה בה אנו עומדים קל ביותר לענות על שאלה זו. השתלשלות המאורעות בשנים האחרונות תומכת בדעה הקובעת, כי אמנם קיימת חזרה תמידית של ההיסטוריה על עצמה. ההיסטוריה העולמית כבר נתקלה לא אחת בבני־אדם בעלי שגעון של גדלות, הדורשים לעצמם כתר של שליט־עולם, השואף להדביר תחת רגליו את העולם כולו. לא אחת ראתה ההיסטוריה אדם הצועד בראש המונים נלהבים למלחמה לכיבוש־העולם, וסופו שהוא נכשל ונופל. דוגמה מהזמן האחרון ישמש נפוליון. אינני רוצה לומר שבכל דומה בונפרטה להיטלר, אם כי שניהם הנם במידה רבה יצירי ההיסטוריה. אבל בולט לעין הצד המשותף בגורלם: מלחמת־השמד נגד אירופה, נסיון לכבוש את האיים הבריטיים שנכשל, ומפלה ברוסיה, בשערי־בירתה. קשה להאמין שיד המקרה בלבד היתה בזה. כן לא יקשה להביא דוגמות גם מההיסטוריה שלנו. בכל דור קמים עלינו להשמידנו, אבל נצח ישראל לא ישקר.
ייתכן, כי לא נשתנה הלך־מחשבתו של האדם: אין חדש תחת השמש. כל דברי־החכמה שנאמרו לפני מאות בשנים כוחם יפה ועומד על היום. אמנם חל שינוי באורח־חייו של האדם בגלל המצאותיו הרבות והשונות, אבל דרך־מחשבתו לא נשתנה. ואולי מקורה של החוקיות בהנהגת־העולם הוא החוּקיות והקביעות שבדרך־מחשבתו של האדם! אמנם, יש הבדל מסויים בין כל אחת מחזרותיה של ההיסטוריה, אלא שהוא נובע משינוי אורח־החיים. את ההבדל הזה ביטא חכם אנגלי באמרו: “כל פעם שההיסטוריה חוזרת על עצמה המחיר עולה”. מי עוד כמונו, בני־ישראל, יודע זאת וחזה זאת מבשרו?!
אולם אין להסיק מכאן, כי אין מקום למקרה בסדרי־העולם. על המידה שהמקרה תופס אין להחליט. יתכן ויימצא מי שיאמר, כי אלמלא נולד נפוליון או היטלר היה סדר־העולם אחר. זה נובע מן התפיסה השונה של הבעייה: מי קדם: ההיסטוריה או הגיבור. האומרים כי דור דור וגיבוריו, כי הגיבור הוא יציר ההיסטוריה, יקטינו את חלקו של המקרה בעולם. אך אלה הקובעים להיפך, כי הגיבור הוא יוצר ההיסטוריה, יקצו למקרה מקום רחב. לדעתי, הגיבור הוא יציר ההיסטוריה וההיסטוריה היא ילידת־הגיבור. אלמלא נולד ועלה נפוליון או היטלר היה קם ועולה מישהו אחר! הם שניהם חייבי־המציאות. אולם אילו קם מישהו אחר, ייתכן שהיה מכוון את ההיסטוריה בצורה אחרת קצת, ואז היה גיבור הדור הבא שונה במקצת מזה שיהיה. כלומר, יש גם למקרה מקום בהנהגת המאורעות על־ידי האפשרות הניתנת לו לקבוע את הגיבור, אחרי שהצורך בזה האחרון נקבע על־ידי ההיסטוריה.
מה רצוי לנו יותר: לסמוך על המקרה או על החוקיות?
אם נסכים שהחוקיות מקורה בקביעות דרך־המחשבה, הרי שנוח, לדעתי, וגם רצוי לסמוך עליה; כי את דרך־המחשבה אולי אפשר יהיה לשנות בהצלחה ולהטותו לכיוון אחר, נוח יותר לרוח האדם, אך לעולם לא תהיה לאדם שליטה כלשהי על המקרה! ואנו הרי מקווים כי ימים יבואו והאדם יחשוב אחרת, ויפעל אחרת, – שיהיה טוב יותר! עם שינוי לטובה בדרך־מחשבתו של האדם – ולשינוי כזה כולנו מצפים ומקווים! – יחול שינוי בחוקיותה של ההיסטוריה, חוקיות לטובת האנושוּת.
עלינו לסמוך על החוקיות ולא על המקרה, שפעם מיטיב ופעם מרע, או כדברי נפוליון: “אל לנו לתת למקרה לכוון את ההיסטוריה. על ההיסטוריה לכוון את המקרה!”
י“ז באדר, תש”ה, בן י"ז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.