¹

בחרבות לבבכם המזוזה נפסלה,

על כּן השדים שם יכרכּרו יהימו…

ונאלם מקדשכם ונשכּח ההמון

ועלי מעי מזבח לבבכם ששמם

ייליל ויפהק חתול השממון.

ח. נ. ביאליק.

במאמר ב“פאָרווערטס”, לפני איזה זמן, קובל סופר ידוע על ירידת הסוציאַליזם ברחוב היהודים ועלייתם של “הכוחות הפּרימיטיביים” החדורים רוח לאומי וציוני, רחמנא ליצלן.

הדבר לכאורה קשה קצת. הסופר, הכרוך אחרי שיטת החמרנות הכלכלית, מסביר הופעות חברתיות הסבר “פיסולוגי” פּשוט כל־כך, אולם לא ההסבר עיקר, אלא העובדה, שסופר זה נהיה למקונן. האופּטימיסט המושבע, הרואה תמיד אַך טוב בעולמנו, שהוא, כידוע, הטוב שבעולמות, ובת־שחוק אינה סרה מעל שפתיו אף בהימוט ארץ, נהיה פתאום לבעל מרה־שחורה, לא עלינו.

ובאמת יש סיבות נכבדות לגזול מנוחת אלה המאמינים באמונה שלמה בנצחון הטוב…

השעה היא שעת ליקוי המאורות. שעה כשרה לפריחת כוחות “פּרימיטיביים”, שהפסדם גדול ביותר ברחוב היהודים. הריאַקציה ברחוב עלוב זה עושה שמות. “המשכילים, הגבירים והרבנים” שגורשו משם, הרימו שוב ראש והסוציאַליזם ירד לשפל המדרגה. הריאַקציה ברחוב היהודים מעכבת את הגאולה גם בעולם הגדול, ששם נמצא הסוציאַליזם, כידוע, במצב פּריחה ושגשוג…

עלינו לזכור את העיקר הגדול, כי הסוציאַליזם אינו יכול להתקיים אלא כתנועה המונית. ולא כתנועה של יחידים. ואם מהשקפה של תנועה המונית נתבונן אל מצב הסוציאַליזם ברחוב היהודים, אָז אפשר אָמנם לבוא לידי מסקנות מעוררות מחשבות נוגות. הסוציאַליזם משתמט מרחוב היהודים, נכנס בקולי־קולות ויוצא בחשאי. רק לפני שלושים־אַרבעים שנה היה הסוציאַליזם דת הפּועלים היהודים. הפּועלים היהודים האמינו באמת ובתמים, כי הגאולה האנושית, הכוללת, כמובן, גם את היהודים, עומדת אַחרי כתלנו. בתי־מועד של הסוציאַליסטים היו רועשים מוויכוחים על התכסיסים היותר טובים המקרבים את הגאולה. עכשיו נהפּכו בתי־המועד למקום אספות פּעוטות של דברים בטלים; באספות “ייליל ויפהק חתול השממון”. נסתם חזון בחוגי הסוציאַליסטים. הנמושות הם חפויי ראש ועזבו את מקומם לעמי־הארצות החוזרים על שיגרות שנתרוקנו מתוכנן. אין ספק, שהסוציאַליזם ברחוב היהודים נמצא במשבר חמור.

המשבר בתנועת הסוציאַליזם ברחוב היהודים הוא, כמובן, תוצאָה ישרה מהמשבר בתנועה הסוציאַליסטית בכל העולם. המשבר העולמי גרוע, אולי, מן המשבר ברחוב היהודים. בשורות גאולה היו בפי הסוציאַליסטים בכל העולם, וכל התקוות נהפכו לאַכזבות. אַף־על־פּי־כן אפשר לומר, שהסוציאַליזם חי ומושרש עמוק דווקא בלב ההמונים היהודים. האמונה בסוציאַליזם, המזדהה במחשבתנו עם נצחון הצדק, בדמנו היא. כל דברי ימינו הם מלחמה ארוכה לצדק עולמי ואמונה ששלטון הצדק יבוא אף־על־פּי שיתמהמה. אלא כיהודים שעמדו בנסיונות קשים שוב איננו מסתפּקים בדרשות נאות, אלא דורשים גם מעשים נאים. הסוציאַליזם שלנו מחייב למעשים לאלתר בימינו ולא לדחות את הגשמתו לעתיד לבוא.

נפלא הדבר, שבשעה שמקנאי קנאַת הסוציאַליזם היהודי דואגים לירידתו ברחובנו, הם מתעלמים מן המפעלים הגדולים, החדורים רוח סוציאליסטי אמתי בארץ־ישראל. הם שמו למטרת חייהם מלחמה נגד הכוחות “הפּרימיטיביים” של התחיה העברית בארץ אבות וחשבו להמית כל גילויי התחיה בהבל פּיהם המלא לעג. משראו ה“מקנאים”, כי אינם יכולים לבטל בדברי לגלוג את המפעלים הנאדרים, עוברים הם עליהם בשתיקה כאילו אינם.

איני גומר את ההלל הגדול על כל מפעלי הפּועלים היהודים בארץ־ישראל, ובפרט על הפּוליטיקה הכלכלית של ממשלת הפּועלים העומדת עתה בראש מדינת ישראל. אולם על אַף הכשלונות והמגרעות יש במפעלים הקיימים בכדי לעורר התפּעלות והתלהבות בלב סוציאליסטים נאמנים. כל המסתכל בעינים פּקוחות יודה, כי סוציאַליזם יהודי אמתי הולך ונוצר דווקא בארץ־ישראל. אַרצנו הקטנה רבגונית היא לא רק במלכויות החי והצומח, בטבעה ובאַקלימה, אלא גם בנסיונות הסוציאַליזם השונים. “מושב עובדים”, “הקבוצה”, המוסדות של עזרה הדדית ועוד מפעלים חברתיים שנוצרו שם בתנאים לא נוחים כלל, הם תרומות נכבדות לתנועה הסוציאַליסטית ואפשר ללמוד מהם הרבה. מצב הסוציאַליזם אצל היהודים איננו כלל בשפל המדרגה כמו שמתארים אותו אלה שרק שיגרות סוציאַליסטיות תמיד על שפתיהם ובעומק לבם מתייראים הם מפּני הגשמתו.

המוסדות הסוציאַליים בארץ-ישראל, הנושאים חותם יהודי אמתי, עדיין נמצאים בראשית התפּתחותם, ובכל זאת הם מעוררים התפּעלות גם מצד מתנגדים מושבעים. היו מעשים ובונדאים וותיקים, שהשנאָה לציון ומוסדותיה היא חלק מהשקפת־עולמם הצרה, באו לארץ־ישראל על מנת לרגל אותה ולהוציא את דיבתה רעה, ואירע להם מה שאירע לבלעם בשעתו. הקללות נהפּכו לברכות, ודברי הגנאי, שהיו בלבם נהפכו לדברי שבח על המפעלים הגדולים. מפעלי הסתדרות העובדים בישראל מפורסמים לטובה וחביבים על ההמונים גם פּה באמריקה. לכוחות ה“פּרימיטיביים” נתפּסו כמעט כל האגודות המקצועיות וגם רוב סניפי “חוג הפּועלים”. נשארו בהתנגדותם למפעלי הפּועלים בישראל רק שרידים בעמק רפאים, ביניהם ישנם כאלה היודעים את האמת ומתכוונים למרוד בה. האמת טופחת על פּניהם ומבטלת כל מעשי חייהם.

אולם המפעלים של הסוציאַליזם היהודי בישראל הם ענין בפני עצמם. בדברים על הסוציאַליזם היהודי מתכוונים לסוציאַליזם היהודי בתפוצות. הסוציאַליזם התפּשט במהירות הברק בתפוצות. הוא מילא אותנו אמונה, כי בצוותא עם הפּועלים שבכל הארצות נביא לידי נצחון הטוב והצדק. “הפּרוליטארים של כל הארצות, התאחדו” – היתה הסיסמה. היש צורך להזכיר מה שאירע? הקיבוצים הגדולים בתפוצות אירופּה נהרסו ונגדעו, על כל מפלגותיהם ותורותיהם וסיסמותיהם, דווקא על־ידי כנופיות של פּרוליטארים, אשר אָמרנו בצלם נחיה. במקום שיצא הסוציאַליזם ממחשבה למעשה, במקום שהועמד על קרקע המציאות, פּג ריחו ושאיפותיו התנדפו. הסוציאַליזם הבטיח חופש להמשועבדים, לחם לרעבים ועולם שכולו טוב לכל בני־אָדם, והנה נתגשם הסוציאַליזם, או בשמו השני, הקומוניזם, בארץ היותר גדולה בעולם בדיוק על־פּי תורת מארכס, ומה אָנו רואים שם? עבדות ניצחת תחת חופש ומחסור ויגון תחת לחם. מעולם לא התאנחו העובדים תחת עול אדונים קשים כבימי שלטון הסוציאַליזם בשם מארכס. לא רבו כל־כך דמעות העשוקים כבימי הממשלה בכיפּה של הפּרוליטריון, ירום הודו…

אומרים, כי הקומוניסטים ברוסיה עיקמו את הכתובים בתורת מארכס. אפשר. אולם הדבר נעלה מכל ספק, שבתורת מארכס חסרים העיקרים המוסריים החיוביים. מארכס היה גדול בשלילה ולא בחיוב. הוא היה מגדולי הפילוסופים והגיע בחריפותו עד לב הפילוסופיה, אַך מעולם לא שם לב לפילוסופיה של הלב… וחסרון זה של העדר תורה שבלב ואהבה ליחיד הביא ערבוביה במושגי המוסר שאינה מבחנת בין רעים לטובים.

יש עוד ארץ גדולה, שבה מושלים הפּועלים על יסודות שונים לגמרי מתורת מארכס. קיר הארדי, מייסדה של מפלגת הפּועלים באַנגליה, אָמר בפה מלא, כי תורת החמרנות הכלכלית נאה לאָדם הקדמון ולא לאָדם מוסרי. קיר הארדי יסד את המפלגה על יסודות מוסריים. ובאמת, תלמידי מארכּס מעטים במפלגת הפּועלים באַנגליה. בווין, המפורסם אצלנו לגנאי, הודה בפה מלא, שאינו מבין אַף מלה בתורת מארכס. מפלגה זו הביאָה אמנם תיקונים גדולים בחיי הפּועלים באַנגליה, אבל גם היא אינה הולכת בעקבות מורם הגדול, קיר הארדי. היחס אלינו בימי הצרות הנוראות מעיד, כי היא רחוקה מיסודות המוסר, שהורה המורה הגדול.

באַרצות-הברית של אמריקה נמצא הסוציאַליזם בשפל המדרגה. מכל הזרמים נשארו רק פּירורים עלובים. המפלגה הסוציאַליסטית מיסודו של די ליאון נתכווצה ונשארה ממנה כיתה של קנאים. המפלגה שבראשה עמדו דבס, הילקוויט, לונדון וולאדק, אשר רכשה השפּעה גדולה בראשית שנותיה, נתבטלה כמעט לגמרי. נורמאן תומאס, יורשה הרשמי, הוא יותר פּאסיפיסט מסוציאליסט. ואם אומרים עליו, על הסוציאַליזם, שאינו יכול להתגשם בארץ אחת, על אחת כמה וכמה שאינו יכול להתקיים ברחוב אחד. אַף־על־פּי־כן אין להתאונן על הסוציאַליזם היהודי. כל המפעלים הסוציאַליסטיים היהודים כאן נשארו בתוקפּם. האגודות המקצועיות היהודיות הן למופת. החסרון הוא, שהסוציאַליסטים לא השפּיעו על הפּועלים היהודים להשאר פּועלים, והאגודות נשמטות מתחת ידי היהודים. מכל מקום יש לנו עתה מוסדות חדורים רוח סוציאַליסטי העולים בהרבה על המוסדות של הסוציאַליסטים הכלליים. בתנועת הפּועלים היהודים נשארה גם עתונות רבת השפּעה.

הסוציאַליזם היהודי נמצא בלי ספק במשבר. אַחרי כל הנסיונות שאירעו לנו, שומה עלינו לברר ולפרש מה הוא הסוציאַליזם היהודי באמת, ולא לחזור על שיגרות מבוקקות ומבולקות. עלינו הוא להחזיק טובה לסופר א. מנס, מראשי המדברים ב“בונד” הפּולאני, על אומץ רוחו להביע ברור מה שבלבו, מבלי להתיירא שמא יאשימו אותו כי עבר למחנה “הכוחות הפּרימיטביים”. כיהודי נאמן מבקש ד“ר מנס ביסוס הסוציאַליזם לא מחוץ ליהדות, אלא ביהדות גופה. מבקש הוא סוציאַליזם בספרי מוסר ובספרי הפילוסופים היהודים של ימי־הבינים, וכמובן בתלמוד, במדרשים ובתנ”ך.

המזיגה של דתיות וסוציאַליזם אינה כל-כך משונה, כאשר נדמה לכאורה. אצל אומות העולם מוצאים אָנו סוציאַליסטים בעלי השפּעה שנשארו נאמנים לדתם, ואין הדתיות שלהם סתירה לסוציאַליזם שלהם, אדרבא היא מגבירה את השאיפה למשטר סוציאַליסטי. אצלנו, בעטיה של אפּיקורסות זלה, היתה הדתיות לאות של ריאקציה. ואָמנם אם פּירושו של הסוציאַליזם היא באמת שאיפה לחיי צדק ויושר, לחיי עבודה פּרודוקטיבית בלי עושק, אָז העצה “לחפּש באורייתא שפיר” נכונה היא. כל מי שאינו מושפּע ממשפּטים קדומים, שהפיצה התעמולה הסוציאַליסטית השטחית, יכול בנקל למצוא בתורה ובתלמוד חוקים המגינים נגד עושק וניצול בכל צורה שהיא. האיסור של נשך ותרבות כולל כל מיני רווחים הבאים באונאָה, אם בדרך מקח וממכר של סחורות ואם בהפחתת שכר עובדים האנוסים להסתפּק רק בחלק משכרם ולעזוב את התרבית, או “ערך העודף”, לבעלי מכשירי העבודה. יפה עושה מנס שמחזיר את העטרה ליושנה ומראה שדרכי הצדק נמצאים במקורות הטהורים של היהדות שנפסלו על-ידי רבותיו של הסוציאַליזם כמקורות דלוחים.

התנועה להסיק את הצדק הסוציאַלי מן היהדות המסורה לא חדשה היא, אולם נעים לראות, כי גם “בונדאים” וותיקים החלו לראות את המאור שביהדות. ואם יש לחלוק על דברי מנס הוא רק בזה, שהוא מגזים מצד שני ומתאַמץ ליפות גם את גילויי הכיעור בחיינו. מעציבה העובדה, אַך אמת בה, שרבנים ידועים גרמו לתנועת הפּועלים היהודים לבעוט ביהדות, משום שעמדו על צד העושקים נגד העשוקים, ותחת להשפּיע על נותני העבודה למלאות את הדרישות הצנועות והצודקות, יצאו נגד הפּועלים באיומים וגידופים.

הנסיונות לפחת ריח של יהדות אמתית בתנועת הפּועלים היהודים יביאו אולי לידי יצירת סוציאַליזם יהודי במלוא מובן המלה. עד עתה היו כל הזרמים של הסוציאַליזם בתפוצות יהודיים בצורתם ולא בתוכנם. גם ה“בונד” בראשיתו היה רק “סקציה” יהודית במפלגה הרוסית הכללית, ואם קיבל סוף־סוף גם תוכן יהודי כל־שהוא, לא קיבל אותו אלא אַחר מלחמת־דברים חריפה שנמשכה שנים רבות. גם באמריקה היו הסוציאַליסטים היהודיים רק סוציאַליסטים דוברי אידית והשאיפה היתה ללמוד אַנגלית ולעבור אל התנועה הכללית. בהשפּעת ה“בונד” חדרו לתנועת הפּועלים באמריקה שאיפות לאומיות ידועות כמלוא הכף, ואַחרי מלחמה כבדה התירו הסוציאליסטים, שעמדו בראש “חוג הפּועלים” בתי־ספר שמלמדים בהם סוציאַליזם באידית. הרבה יכולתי לספּר על המלחמות האלה. עוד יעברו ימים עד אשר כל התנועה הסוציאַליסטית היהודית תלבש לא רק צורה יהודית, אלא גם תוכן יהודי, ואָז אפשר יהיה לדבר על סוציאַליזם יהודי גם בתפוצות.

“ואַהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה” – אָמר רבי עקיבא; “זה ספר תולדות אָדם – כלל גדול מזה” – אָמר רבי בן עזאי. השאיפה לאהבת האָדם ולגאולת העולם היא המטרה הראשית בספר תולדות ישראל. האהבה החיובית הזאת חסרה עד כה בסוציאַליזם הכללי.