ה“בלעטער” של ליטוואק – יקרי־המציאות כעת. בסך־הכל הופיעו מהם רק שני גליונות. באותן השנים בהן ערך ליטוואק את ה“בלעטער” היה עסקן תרבות יותר מהיותו איש מפלגה. בהיותו מאוכזב מאוד מתוצאות המהפכה הרוסית התחיל מיחס משקל רב יותר לפעילות התרבותית מאשר למאבק הפּוליטי.
שמו הנכון של ליטוואק היה חיים־יענקל העלפאַנד, ואופיני השם במיוחד. כשמו כן הוא. השם נותן בטוי לעממיות יהודית במדה גדולה מאוד.
חיים יאנקל הלפנד [א. ליטוואק] היה יהודי לאומי בנגוד לבונדאים רבים שהיו נייטרליים. בשאלת המשך הקיום היהודי האמין ליטוואק בעתיד הלאומי היהודי ונלחם רבות לתרבות יהודית.
אצל בונדאים רבים היו לא רק יידיש אלא אף האוטונומיה הלאומית אמצעים לנהל מלחמת מעמדות אינטנסיבית בין הפּועלים היהודים. אם יוכלו היהודים לשמור על צורתם הלאומית, הרי מה טוב. אם לאו, אין להתיצב נגד מהלך ההסטוריה. ליטוואק לא רצה אף להעלות על דעתו עולם בלי יהודים ותרבות יהודית, עולם בלי יהדות. בשבילו היתה התרבות היהודית מטרה בפני עצמה.
בשנת 1927 נמצא ליטוואק במצב של שנוי־ערכין. הוא התענין רבות בארץ ישראל ואף השלים עם העובדה שבארץ ישראל שבה יהודים רבים כל כך מעדות המזרח מוכרחה העברית להיות השפה המלכדת את המוני היהודים. אולם, בצדק או שלא בצדק, היתה לו ההרגשה שהיידיש מקופחת בארץ ישראל. וזאת לא יכול לסלוח. את המאמר המובא להלן הזמין אצלי ליטוואק לגליון השני של ה“בלעטער” [מאמר משלי הופיע גם בגליון הראשון].
שם המאמר “תנועת החלוצים בארץ ישראל” והריני מוסר אותו ככתבו וכלשונו:
בתקופתנו המטושטשת – בה מבצעים במסוה המהפכה, אנשים מחוסרי מצפון מעשים מחפירים ביותר – ומאידך נתפשים אחרים לפכחון מעשי בעלי־בית, כדי אבוד אמונה בכל אידיאל שהוא. בתקופה זו של ההרפתקה מחוסרת מצפון ויאוש חולני קמה תנועת החלוצים בין הנוער היהודי. נערים ונערות צעירים אלה הם התופעה המרנינה והמעודדת ביותר של ימינו.
על רקע מציאותנו האפורה והדלוחה מצטיירת התנועה לחיים פּרודוקטיביים, עצמאיים בארץ־ישראל בצבעים בולטים, מרתקים ומושכי־לב.
התנועה החלוצית היא תופעה כה כבירה, שמגיעה לה תשומת לב יותר גדולה מדורנו. ביחסנו לתנועה יהודית נפלאה זו מן הראוי היה לנו להתעלות מעל לפנטיות היהודית הטבועה בנו מלידה. יש להעריכה מנקודת מבט רחבה ולא ממבט מפלגתי צר־עין.
אינני אוהב לירוק לבאר אשר ממנה שתיתי. הייתי איש “בונד” ואני רוחש לו רגשות חמים ביותר. ידעתי מה רבות זכויותיו של הבונד להמונים היהודים. ואף זאת אדע: היתה תקופה שהמלחמה בציונות היתה הכרח המציאות. אולי יש בה צורך עדיין בפולין. כאן בארצות הברית במציאות שלנו אין יותר למלחמה זו כל הצדקה. לצערנו נתקלים לעתים קרובות, וקרובות מדי באנשים אשר הבונדיזם שלם מתבטא במלחמה בכל תנועה אשר ריח ציוני נודף ממנה.
אולי ישמע הדבר כדברי מינות אם אגיד שהתנועה החלוצית היא ילדה הכשר של ה“בונד”, בשר מבשרו. התנועה החלוצית יכלה לעלות רק לאחר שה“בונד” הפיח רוח מהפכה בהמוני הפּועלים היהודים, לאחר שהורה להם את דרך המלחמה לעצמאות ולאינטרסים יהודיים לאומיים.
בפרוגרמה של ה“בונד” עלינו להבחין בין המטרה הסופית והתכנית הטקטית לפעילות יום יומית. אף אם המטרה הסופית נשארת אותה בכל התנאים, משתנית הפּרוגמה המעשית לפי תנאי הזמן והמקום. איש הבונד המסור ביותר לא יוכל להציג בארצות הברית את אותן התביעות הפּוליטיות אשר יציג למשל בפּולין.
אמנם, למרות ההבדל בתנאים הפּוליטיים מרגש קשר אמיץ בין הפּועלים הבונדאים בפולין והסוציאליסטים אצלנו בעקבות בית־הספר המשותף של הבונד" בביתם הישן. אך יש פּועלים יהודים לא רק בארצות הברית. הלא זהו הגורל היהודי. חלק מהפּועלים היהודים הרחיק לכת לארץ ישראל. התנאים בארץ ישראל שונים בתכלית השנוי מאלה שבארצות הברית או פּולין. לא תוכל להיות שם לכן אותה תכנית פעולה מעשית אשר לנו או לאנשי ה“בונד” בפּולין, זאת לא ידרוש אף איש בונד. אמנם התכנית הטקטית של התנועה החלוצית שונה משלנו, אך מטרתה הסופית איננה שונה מזו של תנועת ה“בונד” בפּולין. למה יהא לכן יחסנו לתנועה החלוצית שונה מיחסנו לפועלי יתר הארצות. מנין בא לנו עקרון זה של “על אף ארץ־ישראל”.
המטרה הסופית של הקבוצות החלוציות היא סוציאליסטית טהורה. חושש אני שהם אף חדורים רוח סוציאליסטית במדה הרבה יותר גדולה מאשר סוציאליסטים שלהלכה רבים כה אצלנו. והרי זו תופעה מעציבה שאנחנו מאבדים את שווי משקלנו הרוחני כל אימתי שאנו מתחילים לדון בפועלים היהודים בארץ-ישראל.
הפּועלים היהודים בארץ-ישראל נאבקים עם מכשולים רבים להגשמת האידיאל הסוציאליסטי. אין די בכך שעליהם לעמוד במבחן סבל זה להגשמת רעיונם, לא די שעליהם להלחם בקדחת, ביצות, חוסר עבודה ותקלות אחרות, אין זה מספיק שהם עומדים במלחמה נוקשה נגד הציונות הזעיר בורגנית, נוסף לכל אלה עליהם להתראות מלחמה עם חבריהם למעמד – עם סוציאליסטים יהודים בארצות אחרות.
מחובת הסוציאליסט היהודי לחוש לעזרת כולם, עליו לסייע לסינים במאבקם לבטול האקסטריטוריליות, לסייע בידי אכרי קוריאה ואירלנד הרעבים. אשר לברית המועצות – על כך לית מאן דפליג – על נסיונותיה חיב כל פּועל יהודי לדבר בדחילו ורחימו. עליו לרחוץ ידיו תחלה ואז לתת לרוסיה הרבה – כדי כאב. אך אין הפּועל היהודי רשאי לעזור לאחיו בארץ-ישראל.
הרי זה ראוי לציון שפּועלים יהודים חורגים מגבולותיהם הלאומיים למלא חובתם הבינלאומית. הרי זה גם נאה שפּועלים יהודים אספו כספים בשנות 1920–21 לתמיכת אכריה הרעבים של רוסיה.
נכון שחלק מן הפּועלים היהודים תומך באחיו בארץ-ישראל. אך בעשותם כן הרי הם עוברים על לאו חמור שהוטל על ידי סוציאליסטים מסורים ובעלי הכרה.
מצבם של החלוצים קשה מנשוא. מהקריאה שנתפרסמה בגליון הראשון של ה“בלעטער” נראה שלא כל החלוצים מסוגלים לעמוד בנסיונות האלה. רבים מהם נמלטים מן המערכה וקשה לחשוב להם זאת לגנות. אך נותרים אלה שיבכרו לסוף במערכה מאשר להפנות עורף. הם פונים לעזרה לאחיהם, לפּועלים היהודים.
הישנו באמת דין בשולחן הערוך הסוציאליסטי שמפני שמספּר חלוצים מדבר בלשון הקדש ורגשות רומנטיים לו לארץ־ישראל, אסור לחוס עליהם.
לא אכחיש, אינני ציוני. הריני תמים־דעות עם הנלחמים בציונות הפּוליטית. אך אף שאינני ציוני מדיני, הריני מודה ומתודה קבל עם – יש לי רגשות מסוימים לארץ-ישראל. ייתכן שזהו פשע שאין לו כפּרה, אך מה אעשה וכן הוא. בעל הדבר שליטה לו עלי והריני באותו מצב שבהם נמצאים יהודים אדוקים כשמתחילים לענותם הסוסי כפירה. מה אעשה לכך – לא אדע, אך ציון דוברת אלי יותר מהקרמל וירושלים קרובה לי ממוסקבה.
זכור לי אותו מקרה אשר ד"ר חיים ז’יטלובסקי תארו באחת מהרצאותיו. המאורע נחרת בזכרוני ועורר בי מחשבות.
ז’יטלובסקי ספּר שבקונגרס הציוני הששי בבזל, כאשר הועלתה הצעת אוגנדה, עלה קול בכי היסטרי בין הציונים. ציונים רבים התעלפו ואמרו שלהם חרבן שלישי הוא זה. באותו מעמד והנה הוא רואה פתאום את חבריו הבונדאים שופכים דמעות־שליש. מה אסון, עליכם, בונדיסטים? שאל ז’יטלובסקי. אך תשובה, כמובן, לא היתה בפיהם.
חושש אני שאצל בונדאים רבים נותרה חבה רומנטית לציון. הלועגים לשטויות כגון אלה, אינם שוטים חלילה, אך מה זה משנה. יש דברים הנערכים בהכרה ויש החבויים עמוק בפנות נדחות של הלב, העולים וצפים בשעות משבר. ובקחתי זאת בחשבון הריני סבור שאין פשע חמור כל כך. רשאי אדם לשמור חבה רומנטית לארץ־ישראל ולהשאר בכל זאת בונדיסט כשר. ב“פאָרווערטס” התנהל במשך תקופה ארוכה ויכוח על תיאורי ארץ־ ישראל של החבר קאהאן. לדעתי עלה כל הויכוח מאי־הבנה. החבר קאהאן תאר את ארץ־ישראל כבלטריסט, קאהאן יכול להיות מתנגד לציונות אך הרי זה כחו של הכשרון שבתארו מחזות או טיפּוסים מסוימים הרי הוא שוכח את אהדתו ואיבתו. טורגניב תאר את בזרוב בקוים יפים כל כך אף שהיה בעצמו מתנגד לניהיליזם בכל לב. אין זו לכן שאלה אם החבר קאהאן היה לציוני או לאו. במוחי נקרה שאלה שונה לחלוטין. חכיתי בקוצר רוח לתאורו של החבר קאהאן את הכתל המערבי. ולא טעיתי. החבר קאהאן, מנהיגה של תנועת הפּועלים היהודית זה ארבעים שנה, התרגש ביותר על יד הסמל האכזרי הזה של חורבננו, על יד הכתל המערבי. קאהאן הריאליסט שפך, דומה, דמעה ליד קיר הרוס.
העובדות מוכיחות שרגשות רומנטיים לארץ ישראל מצויים אצלנו, בדמנו הם. יתכן ויעלמו. בינתים הם קיימים. לגנות משהו בגלל רגשות רומנטיים, זאת לא יעשו אף בונדיסטים פכחים. אינני יודע מה יעלו הנסיונות החלוציים. יתכן וינחלו אסון. אני באסון זה לא הייתי רוצה לחזות. בינתיים נאבקים החלוצים לחיים פּרודוקטיביים. הם נלחמים לאידיאלים אשר הבונד התוה להמונים היהודים.
החבר ליסין הוא אשר נלחם כל ימיו להרחבת הפּרוגרמה של הבונד. השאלה היהודית היא כה מסובבת ובלתי נורמלית שלא נוכל לקבל פּרוגרמות מוכנות ממפלגות סוציאַליסטיות אחרות. הבונד חייב להרחיב את הפּרוגרמה שלו בכדי להתאים עצמו לתנאי המציאות ולא להתאים את המציאות לפּרוגרמה. אין ספק שהשקפת העולם המרקסיסטית היא הנכונה אך אף מרקס עצמו מטפּל בשאלה היהודית בדרך מיוחדת במינה. אכן, הוא דן בשאלה זו לפני שעוצבה כל השקפת עולמו, אך לא ידוע לי שהוא התחרט אי פעם על פּרי-נעורים זה.
הבונד הוא הנציג הלגיטימי האמיתי של ההמונים היהודים. אך דומה, יכול אתה להיות בונדיסט כשר ובכל זאת להתפעל מנסיונותיהם המפוארים והנעלים של החלוצים היהודים בארץ ישראל.
מאידית: זאב איבנסקי
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.