וירג'יניה וולף

 

הערה מקדימה    🔗

ארבעת השירים בפרוזה, הנדפסים להלן, הם ארבעה מתוך תשעה שירים בפרוזה שבספר ‘הגלים’ לווירג’יניה וולף, בו הם מופיעים, בראש תשע החטיבות המהוות את הספר. ‘הגלים’ במקורו האנגלי יצא לאור בשנת 1931.

ספר זה הוא יצירה חריגה בספרות העולם, ואפילו בספרות המאה העשרים. לכאורה, לפנינו רומן. יש בו שש דמויות ראשיות, שהספר מלווה אותן מגיל רך עד גיל־העמידה. יש דמות שביעית, שהדמויות הללו מתייחסות אליה בתודעתן. יש מקומות, נופים אירועים ומוות. הספר בנוי, כאמור, תשע חטיבות, וכל חטיבה רצופה מונולוגים של שש הדמויות הראשיות או של אחדות מהן. נדמה, איפוא, כי לפנינו רומן שנכתב בשיטת “זרם התודעה” – המספר הנסוג, והוא מניח לדמויות שונות למסור את האירועים מנקודת־מבטן הסובייקטיווית על־ידי מונולוגים פנימיים “בלתי מבוקרים” (בדומה לנעשה בפרוזה של ג’ויס ובייחוד ברומנים של פוקנר, שהופיעו אף הם בשלהי שנות העשרים ובראשית שנות השלושים).

מסע כזה מתודעה לתודעה, שעיקרו במתן האירועים והעלילה והדמויות מבעד לראיה ולידיעה הסובייקטיווית של דמויות, אכן פוּתח גם על־ידי וירג’יניה וולף – ובגרסתו המשוכללת ביותר אנו מוצאים אותו ב’אל המגדלור' שלה – אך אין הוא ממצה את המתחולל ב’הגלים‘. המונולוגים של ‘הגלים’ אינם באים למסור לנו את מאורעות החיים וחיי־הנפש של הדמויות – ולוא גם מנקודת המבט הסובייקטיווית ביותר; הם מוסרים לנו את צוּרות התודעה של הדמויות בצורה המזוקקת ביותר שנוסתה אי־פעם בספרות. תצורות־תודעה אלו אינן קבועות – הן מתפתחות ומשתכללות ברצף כרונולוגי מן הילדות המוקדמת עד גיל־העמידה; דרך התפתחותן דומה לפיתוח של נושא ביצירה מוסיקאלית או של מוטיבים בשיר ארוך. לקורא המסיים את קריאת הספר מצפה חוויה נדירה ומפתיעה ביותר: הוא יודע “הכל” על תודעתן של שש הדמויות ועל מהות היחסים ביניהן – ההיכרות שלו עמן אינטנסיווית ביותר; אך הוא יודע מעט מאוד על האירועים החיצוניים בחייהן. יש כאן היפוך קוטבי של חוויה שכולנו מכירים אותה מן החיים: יש שאנו יודעים “הכל” על חייו של אדם קרוב בלי לדעת דבר של ממש על תודעתו. היפוך זה מושג על־ידי כלים הנטולים ממחסן־הכלים של השירה: ניתן לראות ב’הגלים’ כולו שיר ארוך מאוד בפרוזה נהדרת.

אך בראש כל חטיבה של מונולוגים מופיע שיר־בפרוזה מובהק שאינו נאמר מפי אחת הדמויות. אלה הם תשעה שירים כמו־תיאוריים שגיבוריהם גלי האוקיינוס, אור השמש, גן במחוז קורנוול, ציפורים וחרקים בגן, בית באותו גן, שמבעד לחלונו נראים מראה, רהיטים, כלים אחדים. כל אלה אף הם משתנים ומתפתחים במקביל להתפתחות תודעתן של שש הדמויות בחטיבות המונולוגים. כאן אנו מוצאים מעבר הדרגתי משחר עד רדת החשיכה, מאביב לחורף, מראשית ההיסטוריה עד שקיעתה הממשמשת ובאה. התפתחות כרונולוגית זו אינה מונעת תהפוכות: יש שהגן בקורנוול נהפך בלי התראה לנוף באיטליה וכיוצא בזה. מי שיקרא את הספר המלא ימצא קשרים הדוקים מאוד בין המתואר בתשעת השירים לבין המתחולל בחטיבות המונולוגים עצמן. למעשה, יש כאן רשת עשירה ועדינה של סמלים ותקבולות, המגשרת בין גורלן של שש התודעות לגורל היקום והציוויליזציה. יחד עם זאת, מהווים תשעת השירים־בפרוזה יצירה העומדת בפני עצמה.

מ. ו.

 

1    🔗

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא עָלְתָה. הַיָּם לֹא נִכַּר מִן הָרָקִיעַ,

אֶלָּא שֶׁהַיָּם הָיָה מְקֻפְלָל מְעַט, כִּירִיעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ

קְמָטִים. בְּהַדְרָגָה, מִשֶּׁהִלְבִּין

הָרָקִיעַ, נִמְתַּח קַו כֵּהֶה עַל הָאֹפֶק וְהִבְדִּיל בֵּין הַיַָּם

לָרָקִיעַ, וְהַיְרִיעָה הָאֲפֹרָה שֻׂרְטְטָה בִּמְרִיחוֹת עָבוֹת, זוֹ

אַחַר זוֹ, מִתַּחַת לִפְנֵי הַשֶּׁטַח, הוֹפְכוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ,

רוֹדְפוֹת זוֹ אֶת זוֹ, בְּלִי הֲפוּגָה.

בְּקָרְבָן לַחוֹף הִתְרוֹמְמָה כָּל רְצוּעָה, תִּלְּלָה

עַצְמָהּ, הִתְנַפְּצָה וְהֵטִילָה צָעִיף דַּק שֶׁל מַיִם לבָנִים

עַל־פְּנֵי הַחוֹל. הַגַּל הִשְׁתַּהָה,

וְאַחַר־כָּךְ שָׁב וְהִזְדַּקֵּר, נֶאֱנַח כְּאִישׁ יָשֵׁן

שֶׁנְּשִׁימָתוֹ הוֹלֶכֶת וּבָאָה בְּלִי דַּעַת. בְּהַדְרָגָה הִצְטַלְּלָה הָרְצוּעָה הַכֵּהָה שֶׁבָּאֹפֶק

כְּאִלּוּ שָׁקְעָה הַקֻּבַּעַת בְּבַקְבּוּק־יַיִן יָשָׁן וְהוֹתִירָה אֶת

הַזְּכוּכִית יְרֻקָּה. מֵאַחֲרֶיהָ הִצְטַלֵּל גַּם הָרָקִיעַ כְּאִלּוּ

שָׁקְעָה שָׁם קֻבַּעְתּוֹ הַלְּבָנָה, אוֹ כְּאִלּוּ זְרוֹעָהּ שֶׁל

אִשָּׁה הַשְּׂרוּעָה מֵעֵבֶר לָאֹפֶק הֵניִפָה מְנוֹרָה, וּרְצוּעוֹת

שְׁטוּחוֹת שֶׁל לָבָן, יָרֹק וְצָהֹב נִפְרְסוּ עַל־פְּנֵי הָרָקִיעַ

כְּשַׁפּוּדֶיהָ שֶׁל מְנִיפָה. אַחַר־כָּךְ הֵנִיפָה מְנוֹרָתָהּ

גַּבוֹהַּ יוֹתֵר, וְהָאֲוִיר כְּמוֹ נַעֲשָׂה סִיבִי וְהִתְנַתֵּק מִן

הַמִּשְׁטָח הַיָּרֹק כְּשֶׁהוּא מְהַבְהֵב וְלוֹהֵב בְּסִיבִים אֲדֻמִּים

וּצְהֻבִּים כָּאֵשׁ הָעֲשֵׁנָה הַמִּתְגַּעֶשֶׁת מִמְּדוּרָה.

בְּהַדְרָגָה הִתְמַזְּגוּ סִיבֵי הַמְּדוּרָה הַבּוֹעֶרֶת לְעַמּוּד אֵד

אֶחָד, שִׁלְהוּב אֶחָד אֲשֶׁר הֵנִיף אֶת מִשְׁקֹלֶת הָרָקִיעַ הָאָפֹר

הַצַּמְרִירִי מֵעָלָיו וְהָפַךְ אוֹתוֹ לְמִלְיוֹן אֲטוֹמִים שֶׁל

תְּכֵלֶת רַכִָּה. פְּנֵי־הַיָּם נַעֲשׂוּ לְאִטָּם

שְׁקוּפִים וְרָבְצוּ מְאַדְּוִים וּמִתְנוֹצְצִים עַד שֶׁהָרְצוּעוֹת

הַכֵּהוֹת כִּמְעַט שֶׁנִּמְחֲקוּ. הַיָּד הָאוֹחֶזֶת בַּמְּנוֹרָה

הֵנִיפָה אוֹתָהּ לְאִטָּהּ גָּבוֹהַּ וְעוֹד יוֹתֵר גָּבוֹהַּ עַד

שֶׁנִּגְלְתָה לָעַיִן לֶהָבָה רְחָבָה; קִמְרוֹן שֶל אֵשׁ בָּעַר

בְּשׁוּלֵי הָאֹפֶק, וְסָבִיב־סָבִיב לוֹ נִדְלַק הַיָּם בְּזָהָב.

הָאוֹר פָּגַע בָּעֵצִים שֶׁבַּגָּן, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן שְׁקִיפוּת בְּעָלֶה אֶחָד וְאַחֲרָיו בְּעוֹד עָלֶה. צִפּוֹר אַחַת צִיְּצָה בַּגְּבָהִים; הָיְתָה אֶתְנַחְתָּא;

אַחֶרֶת צִיְּצָה נָמוּךְ יוֹתֵר. הַשֶּׁמֶשׁ חִדְּדָה אֶת כָּתְלֵי

הַבַּיִת וְנָגְעָה בְּקְצֵה הַמְּנִיפָה בְּוִילוֹן לָבָן וְהִטְבִּיעָה

טְבִיעַת־אֶצְבַּע שֶׁל צֵל מִתַּחַת לֶעָלֶה הַסָּמוּךְ לְחַלּוֹן

חֲדַר־הַשֵּׁנָה. הַוִּילוֹן זָע קַלִּילוֹת, אַךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּפְנִים

הָיָה עָמוּם וּנְטוּל־מַמָּשׁוּת. הַצִּפֳּרִים שׁוֹרְרוּ אֶת הַלַּחַן

הַסְּתָמִי שֶׁלָּהֶן בַּחוּץ.

 

2    🔗

הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר. גַּלִּים כְּחֻלִים,

גַּלִּים יְרֻקִּים הֵטִילוּ מְנִיפָה מְהִירָה עַל־פְּנֵי הַחוֹף,

כְּשֶׁהֵם מְכַתְּרִים אֶת הַשִּׁבֹּלֶת שֶׁל צִינִית־הַיָּם וּמוֹתִירִים

שְׁלוּלִיּוֹת אוֹר בְּהִירוֹת פֹּה וָשָׁם עַל הַחוֹל. שֹׁבֶל שָׁחֹר

רָפֶה נוֹתַר אַחֲרֵיהֶם. הַסְּלָעִים, שֶׁהָיו עַרְפִלִּיִּים ורַכִּים,

הִקְשִׁיחוּ וְסֻמְּנוּ בִּבְקִיעִים אֲדֻמִּים. פַּסֵּי צֵל חַדִּים נָחוּ עַל הָעֵשֶׂב, וְהַטַּל עַל קְצוֹת

הַפְּרָחִים וְהֶעָלִים שִׁוָּה לַגָּן מַרְאֶה פְּסֵיפָס שֶׁל נִיצוֹצוֹת

בּוֹדְדִים, שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ עֲדַיִן מִכְלוֹל אֶחָד. הַצִּפֳּרִים

שֶׁחֲזוֹתֵיהֶן נֻקְּדוּ צָהֹב־כַּנָּרִית וּוָרֹד, זִמְּרוּ עַתָּה קֶטַע

אוֹ שְׁנַיִם בְּצַוְתָּא, בִּפְרָאוּת, כְּמַחֲלִיקִים־עַל־קֶרַח

הַמִּשְׁתּוֹבְבִים שְׁלוּבֵי־יָדַיִם, וּפִתְאֹם הִשְׁתַּתְּקוּ, נָפוֹצוּ

לְכָל עֵבֶר.

הַשֶּׁמֶשׁ הִנִּיחָה לְהָבִים רְחָבִים יוֹתֵר עַל־פְּנֵי

הַבַּיִת. הָאוֹר נָגַע בְּמַשֶּׁהוּ יָרֹק בְּפִנַּת הַחַלּוֹן וְעָשָׂה

אוֹתוֹ לְגוּשׁ שֶׁל בָּרֶקֶת, מְאוּרָה שֶׁל יָרֹק טָהוֹר כְּמוֹ פְּרִי

חֲסַר־גַּלְעִין. הוּא חִדֵּד אֶת קְצוֹתֵיהֶם שֶׁל כִּסְאוֹת

וְשֻׁלְחָנוֹת וְרָקַם מַפּוֹת־שֻׁלְחָן לְבָנוֹת בְּחוּטֵי זָהָב

דַּקִּים. בְּגְבֹר הָאוֹר הִתְבַּקֵּעַ פֹּה וָשָׁם נִצָּן וְנִעֶר

מִתּוֹכוֹ פְּרָחִים, יְרֻקֵּי־וְרִידִים וּמַרְטִיטִים, כְּאִלּוּ מַאֲמָץ

הַהִפָּתְחוּת טִלְטְלָם, וְהֵם מִצְטַלְצְלִים בִּנְגִינַת פַּעֲמוֹנִים

רָפָה בְּהַקִּישָׁם אֶת עִנְבְּלֵיהֶם הַשְּׁבִירִים כְּנֶגֶד

דָּפְנוֹתֵיהֶם הַלְּבָנוֹת. הַכֹּל נַעֲשָׂה רַךְ

וּמְטֻשְׁטַשׁ־צוּרָה, כְּמוֹ זָרְמָה הַחַרְסִינָה שֶׁל הַצַּלַּחַת

וּפִלְדַת הַסַּכִּין הָיְתָה נוֹזְלִית. בֵּינְתַיִם נִתַּךְ הֶלֶם

הַגַּלִּים הַמִּתְנַפְּצִים בַּחֲבָטוֹת עֲמוּמוֹת, כְּמַטָּח שֶׁל

גִּזְרֵי־עֵץ, עַל הַחוֹף.

 

4    🔗

הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁעָלְתָה מַעְלָה וּכְבָר לֹא הָיְתָה

שְׂרוּעָה עַל מִזְרָן יָרֹק וְיוֹרָה הֲצָצָה הֲפַכְפָּכָה מִבַּעַד

לַעֲדָיִים מֵימִיִּים, גִּלְּתָה פָּנֶיהָ וְהֵישִׁירָה מַבָּט עַל־פְּנֵי

הַגַּלִּים. הֵם נִתְּכוּ בַּחֲבָטָה סְדִירָה. הֵם נִתְּכוּ בְּהַלְמוּת

פַּרְסוֹת הַסּוּסִים עַל הַמַּסְלוּל. קִצְפָּם הִתְרוֹמֵם כּידוּי

רְמָחִים וַחֲנִיתוֹת מֵעַל רָאשֵׁי הַפָּרָשִׁים. הֵם גָּרְפוּ אֶת הַחוֹף בְּמֵימֵי פְּלָדָה כְּחֻלָּה

מְשֻׁבְּצֵי יַהֲלוֹמִים. הֵם סָחֲפוּ פְּנִימָה וְחוּצָה בְּאֶנֶרְגְּיָה,

בִּשְׁרִירִיּוּת, שֶׁל מָנוֹעַ הַגּוֹרֵף אֶת עָצְמָתוֹ חוּצָה

וּפְנִימָה. הַשֶּׁמֶשׁ נִתְּכָה עַל שְׂדוֹת קָמָה

וִיעָרִים. נְהָרוֹת נַעֲשׂוּ כְּחֻלִּים וּמְרֻבֵּי־קַפְלוּלִים,

דְּשָׂאִים שֶׁהֶחֱלִיקוּ בַּמִּדְרוֹן אֶל שְׂפַת הַמַּיִם, נַעֲשׂוּ

יְרֻקִּים כְּנוֹצוֹת צִפֳּרִים הַמְנַעֲרוֹת קַלּוֹת אֶת אֶבְרָתָן.

הַגְּבָעוֹת, חֲטוּבוֹת וּמְמֻשְׁטָרוֹת, נִדְמוּ כִּכְפוּתוֹת

בִּרְתָמוֹת, כְּאֵיבָר הַמְקֻשָּׁר בִּשְׁרִירִים; וְהַיְּעָרִים

שֶׁהִסְתַּמְּרוּ בְּגַאֲוָה עַל צַלְעוֹתֵיהֶן הָיוּ כָּרַעְמָה

הַקְּצַרְצָרָה הַגְּזוּזָה, עַל צַוָּארוֹ שֶׁל סוּס.

בַּגָּן, אֲשֶׁר בּוֹ נִצְּבוּ הָעֵצִים עֲבֻתִּים מֵעַל

עֲרוּגוֹת־פְּרָחִים, בְּרֵכוֹת וַחֲמָמוֹת, שׁוֹרְרוּ הַצִפֳּרִים

בַּשֶּׁמֶשׁ הַחַמָּה, כָּל אַחַת לְנַפְשָׁהּ. אַחַת שׂוֹרְרָה מִתַּחַת

לַחַלּוֹן שֶׁל חֲדַר־הַשֵּׁנָה; אַחֶרֶת עַל הַזְּמוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה

שֶׁל שִׂיחַ הַלִּילָךְ; אַחֶרֶת בִּקְצֵה הַחוֹמָה. כָּל אַחַת מֵהֶן שׁוֹרְרָה בְּרָמָה, בְִּהִתְלַהֲבוּת,

בֶּעֱזוּז, כְּמוֹ בִּקְּשָׁה לָתֵת לוֹ לַשִּׁיר לִפְרֹץ מִתּוֹכָהּ,

בְּלִי שִׂים לֵב אִם יְשַׁבֵּשׁ אֶת שִׁירָהּ שֶׁל צִפּוֹר אַחֶרֶת

בִּצְרִימָה גַּסָּה. עֵינֵיהֶן הָעֲגֻלּוֹת יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן מֵרֹב

בֹּהַק; צִפָּרְנֵיהֶן לָפְתוּ אֶת הַזְּמוֹרָה אוֹ אֶת הַמּוֹט. הֵן

שׁוֹרְרוּ, חֲשׂוּפוֹת בְּלִי מַחֲסֶה, לָאֲוִיר וְלַשֶּׁמֶשׁ, יָפוֹת

בִּפְלוּמָתָן הַחֲדָשָׁה, הַמְחֹרָצָה כְּצֶדֶף אוֹ בּוֹהֶקֶת

כְּשִׁרְיוֹן, פֹּה וָשָׁם רְצוּעוֹת שֶׁל כְּחֻלִּים רַכִּים, פֹּה וָשָׁם

נִתְזֵי זָהָב, אוֹ פַּס שֶׁל נוֹצָה אַחַת בּוֹהֶקֶת. הֵן שׁוֹרְרוּ

כְּאִלּוּ נִדְחַק הַשִּׁיר מִתּוֹכָן בְּלַחֲצוֹ שֶׁל הַבֹּקֶר. הֵן

שׁוֹרְרוּ כְּאִלּוּ הֻשְׁחַז קְצֵה הַהֲוָיָה וְחַיָּב הוּא לַחְתֹּךְ,

חַיָּב הוּא לְבַתֵּר אֶת רַכּוּת הָאוֹר הַכָּחֹל־יָרֹק, אֶת לַחְלוּחִית

הָאֲדָמָה הָרְטֻבָּה; אֶת תִּמְרוֹת הֶעָשָׁן וְהַקִּיטוֹר שֶׁל הָאֵד

הַשַּׁמְנוּנִי הָעוֹלֶה מִן הַמִּטְבָּח; אֶת הַהֶבֶל הֶחָם הָעוֹלֶה

מִנִּתְחֵי כֶּבֶשׂ וּבָקָר; אֶת עֲסִיסִיּוּת הַמַּאֲפֶה וְהַפְּרִי; אֶת

הַשְּׁיָרִים וְהַקְּלִפּוֹת הַמֻּשְׁלָכִים מִדְּלִי־הָאַשְׁפָּה,

שֶׁהַקִּיטוֹר מְחַלְחֵל וְעוֹלֶה מִתּוֹכָם בַּעֲצַלְתַּיִם בַּעֲרֵמַת

הַדֹּמֶן. עַל כָּל הַמְסֻפָּג, הַזָּרוּע לַחְלוּחִית, הַמִּתְעַקֵּל

מֵרֹב רְטִיבוּת, הֵן עָטוּ, יְבֵשׁוֹת־מַקּוֹר, בְּלִי רַחֵם,

בַּחֲטָף. הֵן נָחֲתוּ לְפֶתַע מֵעַל עֲנַף

הַלִּילָךְ אוֹ הַגָּדֵר. הֵן גִּלּוּ חִלָּזוֹן וְהִקִּישׁוּ אֶת

הַקּוֹנְכִיִָּה כְּנֶגֶד הָאֶבֶן. הֵן הִקִּישׁוּ בַּחֲמַת־זַעַם,

בְּשִׁיטָתִיּוּת, עַד שֶׁנִּבְקְעָה הַקּוֹנְכִיָּה וּדְבַר־מָה רִירִי

נִגַּר מִתּוֹךְ הַסֶּדֶק. הֵן עָלוּ בִּתְנוּפָה

וְנָסְקוּ בְּחַדּוּת בְּמְעוּפָן גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר, מְצַיְּצוֹת

צְלִילִים קְצָרִים, חַדִּים, וְהִתְיַשְּׁבוּ בְּחֻבֵּי הָעֲנָפִים

הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל עֵץ זֶה אוֹ אַחֵר, וְהִשְׁקִיפוּ מִמַּעַל עַל עָלִים

וּמִגְדָּלִים מִתַּחַת, וְעַל הָאָרֶץ הַלְּבָנָה מֵרֹב פְּרִיחָה,

הַזּוֹרֶמֶת בִּדְשָׁאֶיהָ, וְעַל הַיָּם אֲשֶׁר הָלַם כְּתֹף הַמְעוֹרֵר

גְּדוּד חַיָּלִים עוֹטֵי נוֹצָה ותַרְבּוּשׁ. מִפַּעַם לְפַעַם

הִתְמַזְּגוּ שִׁירֵיהֶן בְּסֻלָּמוֹת מְהִירִים כְּהִשְׂתָּרְגֻיּוֹתָיו

שֶׁל פֶּלֶג הָרִים, אֲשֶׁר מֵימָיו, בְּהִפָּגְשָׁם, מַקְצִיפִים

וּמִתְעַרְבְּבִים וְנֶחְפָּזִים בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר שְׂאֵת

בְּמוֹרָדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָפִיק, מִתְחַכְּכִים בְּאוֹתָם עָלִים רְחָבִים.

אַךְ הִנֵּה מוֹפִיעַ סֶלַע; הֵם מִתְפַּלְּגִים.

הַשֶּׁמֶשׁ נִתְּכָה לְתוֹךְ הַחֶדֶר בִּיתֵדוֹת

מָשְׁחָזוֹת. כֹּל שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ הָעֳנַק לוֹ קִיּוּם

קַנָּאִי. צַלַּחַת הָיְתָה כַּאֲגָם לָבָן. סַכִּין נִרְאֲתָה כְּפִגְיוֹן שֶׁל קֶרַח. פִּתְאֹם הִתְגַּלּוּ

כּוֹסוֹת נִתְמָכוֹת בְּפַסֵּי אוֹר. שֻׁלְחָנוֹת וְכִּסְאוֹת עָלוּ

וְצָפוּ עַל־פְּנֵי הַשֶּׁטַח כְּאִלּוּ הָיוּ שְׁקוּעִים מִתַּחַת

לַמַּיִם וְעָלוּ וְצָפוּ, עוֹטִים דֹּק אָדֹם, כָּתֹם, סָגֹל, כְּלִבְלוּב

שֶׁעַל זַג הַפְּרִי הַבָּשֵׁל. הַוְּרִידִים שֶׁעַל זִגּוּג הַחַרְסִינָה,

חַרְצוּצֵי הָעֵץ, סִיבֵי הַמַּחְצָלוֹת נֶחֶרְטוּ בְּדַקּוּת גּוֹבֶרֶת

וְהוֹלֶכֶת. הַכֹּל הָיָה בְּלֹא צֵל. הַכַּד הָיָה כֹּה יָרֹק, עַד כִּי

נִדְמָה שֶׁהָעַיִן נִשְׁאֶבֶת דֶּרֶךְ מַשְׁפֵּךְ עַל־יְדֵי עַזּוּתוֹ

וּדְבֵקָה בּוֹ כְּצִדְפִּית אֶל הַסֶּלַע. הַצּוּרוֹת לָבְשׁוּ כֹּבֶד

וְתִחוּם. כָּאן הָיְתָה זִקֹּרֶת שֶׁל כִּסֵּא; כָּאן נִפְחוֹ שֶׁל

אָרוֹן. וּבִגְבֹר הָאוֹר, נָסוּ מִפָּנָיו עֶדְרֵי הַצְּלָלִים

וְהִתְגַּבְּבוּ וְתָלוּ בְּקִפּוּלִים מְרֻבֵּי־קַפְלוּלִים

בָּרֶקַע.

 

9    🔗

עַכְשָׁו כְּבָר שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ. לֹא נִתַּן

לְהַבְחִין בֵּין רָקִיעַ לְיָם. הַגַּלִּים בְּהִתְנַפְּצָם פָּרְשׂוּ אֶת

מְנִיפוֹתֵיהֶם הַלְּבָנוֹת הַרְחֵק עַל־פְּנֵי הַחוֹף, שִׁלְּחוּ צְלָלִים

לְבָנִים לְחַגְוֵי מְעָרוֹת מְהַדְהֲדוֹת וְאַחַר־כָּךְ נִגְרְפוּ אָחוֹר

בַּאֲנָחָה עַל־פֵּנֵי הֶחָצָץ.

הָעֵץ נִעֵר אֶת עֲנָפָיו וּפְזוּרַת עָלִים נָשְׁרָה

אַרְצָה. שָׁם שָׁקְעוּ תַּחְתֵּיהֶם מִתּוֹךְ רְגִיעָה גְּמוּרָה

בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עֲתִידִים הֵם לְהַמְתִּין

לְהִתְפּוֹרְרוּת. שָׁחֹר וְאָפֹר נִתְּזוּ אֶל הַגָּן מִתּוֹךְ הַכּלִי

הַשָּׁבוּר אֲשֶׁר הֵכִיל לְפָנִים אוֹר אָדֹם. צְלָלִים אֲפֵלִים

הִשְׁחִירוּ אֶת הַמִּנְהָרוֹת שֶׁבֵּין הַגִּבְעוֹלִים. הַקִּיכְלִי

הֶחֱרִישׁ וְהַתּוֹלַעַת חָזְרָה וְשָׁאֲבָה עַצְמָהּ אֶל תּוֹךְ הַחוֹר

הַצַּר. מִפַּעַם לְפַעַם הוּעַף קְנֵה־קַשֹ מְלֻבָּן וְחָלוּל מִתּוֹךְ

קֵן יָשָׁן וְנָפַל לְתוֹךְ הָעֲשָׂבִים הַכֵּהִים בֵּין הַתַּפּוּחִים

הָרְקוּבִים. הָאוֹר דָּהָה עַל כָּתְלוֹ שֶׁל מַחְסַן־הַכֵּלִים, וְעוֹר

הַפֶּתֶן תָּלָה רֵיק עַל הַמַּסְמֵר. כָּל הַצְּבָעִים בַּחֶדֶר עָלוּ עַל

גְּדוֹתֵיהֶם. מְשִֹיכַת הַמִּכְחוֹל הַמְדֻיֶּקֶת תָּפְחָה

וְהִתְפַּשְּׁטָה לְצַד אֶחָד; אֲרוֹנוֹת וְכִסְאוֹת מוֹסְסוּ אֶת

מַסּוֹתֵיהֶם הַחוּמוֹת לִכְלַל עִמְעוּם אֶחָד אַדִּיר. מְלֹא הַגֹּבַהּ

מִן הָרִצְפָּה עַד לַתִּקְרָה תָּלוּ וִילוֹנוֹת עֲנָק שֶׁל אַפְלוּלִית

רוֹעֶדֶת. הַמַּרְאָה הָיְתָה חִוֶּרֶת כְּפִיהָ שֶׁל מְעָרָה הַמּוּצָל

בִּמְטַפְּסִים מִשְׁתַּלְשְׁלִים.

אָזְלָה הַמַּמָּשׁוּת מִמּוּצָקוּתָן שֶׁל הַגְּבָעוֹת.

אוֹרוֹת נוֹדְדִים תָּקְעוּ יָתֵד מְצֻיֶּצֶת־נוֹצוֹת בֵּין דְּרָכִים

שְׁקוּעוֹת וּסְמוּיוֹת, אַךְ שׁוּם אוֹרוֹת לֹא הִבְקִיעוּ בֵּין כַּנְפֵי

הַגְּבָעוֹת הַמְקֻפָּלוֹת, וְלֹא נִשְׁמַע קוֹל זוּלַת קְרִיאָה שֶׁל

צִפּוֹר הַתָּרָה לָהּ עֵץ גַּלְמוּד מִן הָרִאשׁוֹן. בִּקְצֵה הַצּוּק

עָלְתָה לְחִישָׁה אֲחִידָה שֶׁל אֲוִיר אֲשֶׁר הִתְחַכֵּךְ עַל־פְּנֵי

יְעָרוֹת, שֶׁל מַיִם אֲשֶׁר צֻנְּנוּ בְּאֶלֶף נְקָרוֹת זְגוּגִיּוֹת

בְּלֵב־הָאוֹקְיָנוֹס.

כְּמוֹ הָיוּ גַּלִּים שֶׁל אֲפֵלָה בָּאֲוִיר,

הִתְקַדְּמָה הָאֲפֵלָה בְּדַרְכָּהּ, מְכַסָּה בָּתִּים, גְּבָעוֹת,

עֵצִים, כְּגַלֵּי מַיִם הַשּׁוֹטְפִים סְבִיב דָּפְנוֹתֶיהָ שֶׁל אֵיזוֹ

אֳנִיָּה טְבוּעָה. הָאֲפֵלָה שָׁטְפָה לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹת, מִתְעַרְבֶּלֶת

סְבִיב דְּמֻיּוֹת בּוֹדְדוֹת, גּוֹרֶפֶת אוֹתָן; מוֹחָה זוּגוֹת

נִלְפָּתִים מִתַּחַת לָאֲפֵלָה הַמַּמְטִירָה שֶׁל עֲצֵי בּוּקִיצָה

בְּעַלְוַת קַיִץ מְלֵאָה. הָאֲפֵלָה גּוֹלְלָה גַּלֶּיהָ לְאָרְכָּם שֶל

מִשְׁעוֹלֵי־רְכִיבָה עִשְׂבִּיִּים וְעַל־פְּנֵי עוֹרוֹ הַקָּמוּט שֶׁל

הַדֶּשֶׁא, אוֹפֶפֶת אֶת עֵץ הָעֻזְרָד הַגַּלְמוּד וְאֶת קוֹנְכִיּוֹת

הַחִלָּזוֹן הַמְרוֹקָנוֹת שֶׁלְּמַרְגְּלוֹתָיו. בְּטַפְּסָהּ גָּבוֹהּ

מִזֶּה, נָשְׁבָה הָאֲפֵלָה עַל מוֹרְדוֹת הָרָמָה הָעֵירֻמִּים

וְנִתְקְלָה בַּפְּסָגוֹת הַמְכֻרְסָמוֹת וְהַשְּׁחוּקוֹת שֶׁל הָהָר,

מָקוֹם שֶׁבּוֹ שׁוֹכֵן הַשֶּׂלֶג לְעוֹלָמִים עַל הַסֶּלַע הַקָּשֶׁה

אֲפִלּוּ עֵת יִמְלְאוּ הָעֲמָקִים פְּלָגִים קוֹלְחִים וַעֲלֵי גֶּפֶן

צְהֻבִּים, וּנְעָרוֹת, הַיּוֹשְׁבוֹת עַל הַגְּזוּזְטְרוֹת, תִּשֶּׂאנָה

עֵינֵיהֶן אֶל הַשֶּׁלֶג, מְצִלּוֹת עַל פְּנֵיהֶן בְּמְנִיפוֹתֵיהֶן. גַּם

אוֹתָן כִּסְּתָה הָאֲפֵלָה.

מאנגלית: מאיר ויזלטיר