גרטרוד שטיין
ציור זה צוּיר בחורף 1905/6. כשמונים פעם “ישבה” גרטרוד שטיין לפני פיקאסו. בקיץ אותה שנה נסע פיקאסו לספרד ולאחר שובו צייר את הראש בהינף אחד, בלי נוכחותה של שטיין. לאחר מכן העירה שטיין: אבל התמונה לא דומה לי כלל! ועל כך פיקאסו: את עוד תהיי דומה לתמונה.
גרטרוד שטיין (1946–1874) נולדה בפנסילבניה למשפחה יהודית ממוצא גרמני; בילתה את ילדותה בווינה ובפאריז; בנעוריה למדה אצל ויליאם ג׳יימס בהארווארד. בראשית המאה עברה להתגורר בפאריז. גילתה את פיקאסו ואת מאטיס, קנתה מהם תמונות והטיפה להעברת עקרונות הקוביזם מן הציור אל הספרות. בימי מלחמת־העולם הראשונה הובילה במכוניתה הפרטית תרופות לחיילים בחזית. בשנים שלאחר המלחמה שימש ביתה מרכז לסופרים האמריקאים הגולים. גרטרוד שטיין חיתה כל שנותיה בצרפת עם אליס ב. טוקלאס, יהודיה מסן־פרנציסקו, ששימשה לה מזכירה ועקרת־בית כאחד. שטיין כתבה את ׳האוטוביוגראפיה של אליס ב. טוקלאס', שבה היא מספרת על עצמה, על פיקאסו ועל רבים אחרים בשמה של אליס. בתקופת מלחה״ע השניה הסתתרו שתיהן בדרום צרפת. רבים מכתביה של שטיין לא פורסמו בשעתם ועל אף זאת הפכה שטיין לאגדה בחייה. יש הרואים בה את אחת מגדולי המחדשים בספרות האמריקאית. לעומתם יש הרואים את עיקר חשיבותה בהשפעה המדרבנת שהיתה לה על חבורת הסופרים והאמנים שהקיפה אותה.
על השורה המפורסמת ביותר שלה: “שושנה היא שושנה היא שושנה” הסבירה פעם בהשיבה לשאלתו של סטודנט באוניברסיטת שיקאגו:
״עכשיו תשמע, אתה לא מבין שכשהלשון היתה חדשה – כפי שהיתה לצ׳וסר או להומרוס – יכול היה המשורר להשתמש בשמו של דבר והדבר באמת היה נוכח. הוא יכול היה לומר: ׳הו, ירח׳, ׳הו, ים׳, ׳הו, אהבה׳, והירח והים והאהבה באמת היו נוכחים. והאם אתה לא מבין שלאחר שחלפו מאות שנים ולאחר שנכתבו אלפי שירים, יכול היה משורר לפנות אל אותן מלים ולמצוא שהן מלים ספרותיות נדושות ותו־לא. ההתלהבות של ישות טהורה נעלמה מהן; אלה היו סתם מלים ספרותיות מיובשות. אלא שהמשורר צריך לעבוד בהתלהבות של ישות טהורה; עליו להחזיר את האינטנסיוויות ההיא ללשון. כולנו יודעים שקשה לכתוב שירה בעידן מאוחר; ואנחנו יודעים שהמשורר חייב להכניס איזו מוזרות, כמשהו בלתי־צפוי, לתוך מבנה המשפט על־מנת להשיב את החיוניות לשם־העצם. אבל לא די להיות מדהים; המוזרות שבמבנה המשפט חייבת לנבוע גם מן הכשרון השירי. על־כן כפליים קשה להיות משורר בעידן מאוחר. והנה, כולכם ראיתם מאות שירים על שושנים, ואתם יודעים היטב שהשושנה איננה שם. כל השירים הללו, שזמרות סופראנו שרות כשהקהל קורא להן שנית לבמה, ׳יש לי גן! הו, יש לי גן!׳ ובכן, אינני רוצה להדגיש את השורה הזאת יתר־על־המידה, כי זאת אינה אלא שורה אחת בשיר ארוך. אבל שמתי לב שכולכם מכירים אותה; אתם מלגלגים עליה אבל מכירים אותה. אז תשמע! אני לא טיפשה אני יודעת שבחיי היום־יום איננו מתהלכים כל הזמן ואומרים: ׳… היא… היא… היא…׳ כן, אינני טיפשה, אבל נדמה לי שבשורה ההיא השושנה היא אדומה לראשונה בשירה האנגלית במאה שנים לפחות."
׳להרים את הבטן׳ פורסם לאחרונה במבחר כתביה שבהוצאת אוניברסיטת ייל, ותואר על־ידי העורך כ״קלאסיקה לסבית". היצירה נכתבה בימי מלחה״ע הראשונה, וברקע נסיעה מצרפת לספרד. הבאנו כאן קטע מתוך פרק אחד.
ה. בנימין
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.