נולד: 1894, אוסטרולנקה, פולין; ניספה: 1943, גיטו וארשה
לא אישׁ־חבורה ולא משורר מן השורה, לא בית לו בווארשה, ולא שולחן ב’טלומאצקה 13‘, באיגוד הסופרים. בכרך היהודי הגדול, כוורת ציבורית וספרותית בשנות העשרים והשלושים, רבת סיעות וחבורות, היה איש־לבדד מהלך. בעצם אף נתיב לא ניתב לו; חוצה היה בדממתו רעשים ומהומות, מטיל לתוכם בפתאום שיר או מסה – ונעלם. שעת בין־מנחה־למעריב מוצאת אותו בין ‘החסידים המתים’, הם הברסלבים, והוא כאחד מהם. – כבד־צעד, פנים מלאוֹת ספק שבעות, מעילו ארוך, מהוּה וגדוש עתונים וקונטרסים, אך דומה היה כי נושא הוא בסתר דבר־מה עלוּם ואילם, איזה שכול. היה בו משהו מבוֹעת, אך לא ביקש להטיל פחדים; ידע, כאילו, את היפה ביפעות – הצוותא המתכנסת, אך כבוש היה לגדול בצערים – לבדידות; היתה בו יראת־שמים ומורא־החיים. מטולטל כל ימיו בין האמנוּת והאמוּנה, בין המוסף הספרותי ומועדון־הסופרים לבין ה’שטיבל’ ובית־המדרש, דומה כי זו לא היתה מקלט לו וזו לא היתה לו בית.
בנו של מלמד עני, קיבל חינוך כמקובל: חדר, ישיבות; דבק בתורת־המוסר, הדרך המיוחדת להתאצלוּת הנפש והתעלות האדם. בפרוץ מלחמת העולם א' נמצא בווינה, ובתורת אזרח רוסי נעצר במחנה־שבויים. ראשית הופעתו הספרותית 1919, ונתייחד מיד ברעננות הנושא ובחיתוך־הביטוי; מסתו – מעמיקה הגוּת, בשנות השלושים השתתף בעתונות ארץ־ישראל העובדת בשיר, בסיפור ובמסה. בולטת במובהק היתה נטייתו אל המסתורין. במלחמת העולם ב' נשאר בווארשה ונספה בגיטו. ב’שיר על העם היהודי שהוֹרג' מקונן עליו יצחק קצנלסון: ישראל שטרן – אבן־חן בכתר־ישראל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.