¹

(חוק של ארוכת התעשיה)

כשחתם רוזוולט את החוק החדש, הקרוא בשם “חוק החלמת התעשיה” National Recoveru Act אָמר, כי “החוק הזה הוא הצעד היותר נכבד בדברי הימים”. אפשר מאד, שהנשיא הפריז קצת בדבריו, אבל אין כל ספק בדבר, שחוק זה חשוב מאד ומכמה בחינות הוא מהפכני באמת.

הרבה סעיפים לחוק זה ואי־אפשר לעמוד על כולם במאמר אחד, אולם מבחינה סוציולוגית אין צורך לעמוד על הפּרטים דוקא. יותר חשובים הם העיקרים אשר עליהם נוסד החוק הזה. והעיקרים האלה מחוללים מהפּכה בהשקפות הכלכליות הישנות. השיטה, אשר משלה פּה בכיפּה מעת היווסד ארצות הברית היתה שיטת החופש של היחיד מכל אפוטרופסות של הממשלה. הצרפתים מביעים את השיטה הזאת בפתגם אשר נעשה לסמל שיטה ידועה בכלכלת המדינה. פּתגם זה אומר:,Laissez fair, laissez passez כלומר: יעשה לו כל אחד כטוב בעיניו וילך בדרכו אשר יבחר לו. הליבראלים מאמינים בקדושת השיטה הזאת, של חופש היחיד. אם הפּועל מסכים לעבוד שעות רבות ולקבל שכר מועט, הוא עושה חוזה עם נותן העבודה. בחוזה זה אין הממשלה יכולה להתערב. על הממשלה רק לשמור על קדושת הקנין הפּרטי, אשר גם הוא עיקר בתורת הליבראלים הבורגנים, וכן עליה לראות שהצדדים יקיימו את תנאי החוזה. אָמנם השיטה הזאת סבלה כמה זעזועים ושינויים מאָז החלה תנועת הפּועלים לצורותיה השונות, אולם העיקר של חופש החוזה היה עיקר קדוש לממשלת אמריקה, ומזה היו תוצאות רבות למלחמת ההון והעבודה. האיסורים [אינדזשאָנקשאָנס בלעז] של משמרות [פיקעטס בלעז] בשביתות פּועלים היו מעשים בכל יום. החוק החדש מביא שנוי בשיטה זו.

“החוק להחלמת התעשיה” שם סייגים ידועים בתנאי ההסכם בין נותני־עבודה ומקבלי־עבודה. ראשית, מתנה החוק שכתבי־החוזה יעשו לא בין יחידים, אלא בין אגודות־פּועלים ובין אגודות נותני־עבודה. ותנאי עיקרי דרוש בכל כתב־חוזה: הפּועל צריך לעבוד רק שעות ידועות ולא יותר ולקבל שכר־עבודה אשר יתן לו את האפשרות “לראות חיים”. באופן כזה נהפכה הממשלה משומר למשגיח על תנאי העבודה והרכוש. ובמובן ידוע גם לשותף בתעשיה. ואם כי רחוק עדיין החוק משיטת השתפנות, יש בו נטיה עזה לצד השיטה הזאת. הכלכלה של אמריקה יצאָה לדרך. ובתור יהודים – נוכל לקוות לתוצאות טובות בתעשית הבגדים, אשר בה עסוקים אלפי פועלים יהודים. כי בתעשיה זו עשתה שמות “שיטת היזע” הידועה לשמצה. ואם כי האגודות המקצועיות של הפּועלים היהודים עודן חיות וקיימות, הרי הענינים שם יגעים. שכר הפּועל ירד לדיוטה התחתונה, יש מקומות אשר בהם יגיע שכר העבודה לשבוע לשלושה דולארים. שעות העבודה נתרבו ותנאי העבודה הורעו מאד. בעלים מסיעים את בתי־החרושת שלהם לעיירות קטנות ושם “מתפּתח” הניצול במדה מבהלת.

אָמנם, גם בעלי בתי־החרושת משתכרים אל צרור נקוב. הם מתרוששים מאפס אַשראי וגם מהתחרות גדולה. אבל הכרה זו לא תקל את המצב ולא תשמש נחמה.

גם נגד מגפת ההתחרות יש שינוי חשוב בחוק החדש. השינוי הוא ב“חוק הטרוסטים”. איחוד הקנוניות של הרכושנים הידוע בשם “טרוסט” היה לצנינים בעיני הקהל האמריקאי. המגמה העיקרית של התאחדות הרכושנים היתה להגביל את ההתחרות וגם לשים גבול לכמות הסחורות. המגמות האלה היו למורת רוח לקהל הרחב. הקהל ראָה בהגבלת ההתחרות מונופּולין של רכושנים המעבירים את הסוחרים הקטנים משדה המסחר למצב של אביונים. וכדי לעשות נחת רוח לקהל הציבו להן שתי המפלגות הגדולות למטרה להלחם נגד הטרוסטים. ומימי תיאודור רוזוולט ואילך נתקבלו כמה חוקים נגד הטרוסטים ו“חוק החלמה” זה מביא שנוי גדול בהשקפה על ענין זה. הוא מתיר שוב את הטרוסטים.

כי באמת כבר נתיישנו חוקים אלה נגד הטרוסטים. אין להלחם נגד חוק כלכלי כשם שאין להלחם עם חוק טבעי, וריכוז הרכוש הוא חזק כזה. ידי השופטים פּה היו מלאות עבודה – בחפּשם אַחרי אגודות־סוחרים לראות אם עוברות הן על ה“לאו” של חוק הטרוסטים. אולם כל החוקים והחיפּושים לא הועילו אם נאסר אופן אחד של קנוניה, מצאו הרכושנים אופן אחר לה.

הכנסת סדר ותכנית בעניני התעשיה היא המגמה העיקרית עתה. הגבלת ההתחרות וקביעת כמות הסחורות הן תוצאות המגמה הזאת.

אָמנם, הנשיא אומר לבטל את החוקים נגד הטרוסטים רק לזמן מוגבל – לשנתים ימים. אבל קשה להאמין, כי המלחמה נגד הטרוסטים תקום לתחיה. בצורה זו או אחרת ימשיכו הטרוסטים את קיומם.