יג שָׁנוּ חֲכָמִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נִבְרֵאת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ” (בראשית א, א); וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֶרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם” (שם ב, ד). אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם בּוֹנֶה עֲלִיָּה וְאַחַר כָּךְ בּוֹנֶה בַּיִת? שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” (עמוס ט, ו). אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם עוֹשֶׂה שְׁרַפְרַף וְאַחַר כָּךְ עוֹשֶׂה כִּסֵּא? שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר ה', הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי” (ישעיה סו, א). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה כְּאַחַת נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו” (שם מח, יג).
רַ' יוֹחָנָן בְּשֵׁם חֲכָמִים אָמַר: לִבְרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ וּלְשִׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדְמָה.
אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: אֲנִי אוֹמֵר בּוֹ טַעַם: לִבְרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”, וּלְשִׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (חגיגה יב ע“א; בר”ר א, טו).
אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ – וסדר המילים בפסוק הוא גם סדר הבריאה.
לְדִבְרֵיכֶם – לשיטתכם.
עֲלִיָּה – היא עליית הגג, שהשמים נמשלו לה.
שְׁרַפְרַף – הוא הדום רגליו של היושב על הכיסא, והארץ מדומה להדום.
זֶה וָזֶה כְּאַחַת – השמים והארץ נבראו יחדיו, כעולה מסיום הפסוק מספר ישעיה.
לִבְרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ וגו' – תחילה נבראו השמים
והארץ בצורה גסה וכללית, והשמים קדמו, אך כשבא האל לשכללם ולתת להם את צורתם הסופית, קדמה הארץ.
אוֹמַר בּוֹ טַעַם – אביא ראיה (לדברי ר' יוחנן).
עֲשׂוֹת – ומבין עש"ה במשמעות של תיקון ושיפור (כמו “עשה שפמו” [שמואל ב יט, כה]: הקנה לשפמו צורה נאה).
*
יד אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: לָמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים אֶרֶץ לְשָׁמַיִם וּפְעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים שָׁמַיִם לָאָרֶץ? מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים זֶה כָּזֶה (בר"ר א, טו).
המשך לקטע הקודם. לָמָּה פְּעָמִים וגו' – מדוע מקדימה התורה בפסוקיה לעיתים את השמים ולעיתים את הארץ?
שְׁקוּלִים זֶה כָּזֶה – שווים במעלתם.
*
טו “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ” (בראשית א,ב).
רַ' בֶּרֶכְיָה פָּתַח: “גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלו” (משלי כ, יא) – בְּעוֹדָהּ בֹּסֶר הוֹצִיאָה קוֹצִים; הוּא מָה שֶׁהַנָּבִיא עָתִיד לְהִתְנַבְּאוֹת עָלֶיהָ בַּסּוֹף: “רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ” (ירמיה ד, כג).
רַ' אַבָּהוּ אָמַר: לְמֶלֶךְ שֶׁקָּנָה לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, שְׁנֵיהֶם בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אַחַת; עַל אֶחָד גָּזַר שֶׁיְהֵא נִזּוֹן מִטִּמְיוֹן, וְעַל אֶחָד גָּזַר שֶׁיְהֵא יָגֵעַ וְאוֹכֵל. יָשַׁב לוֹ אוֹתוֹ תּוֹהֶה וּבוֹהֶה, אָמַר: שְׁנֵינוּ בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אַחַת, זֶה נִזּוֹן מִטִּמְיוֹן וַאֲנִי בִּיגִיעָתִי, אֶתְמְהָא! כָּךְ יָשְׁבָה הָאָרֶץ תּוֹהָה וּבוֹהָה, אָמְרָה: הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְרְאוּ בְּבַת אַחַת, הָעֶלְיוֹנִים נִזּוֹנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וְהַתַּחְתּוֹנִים אִם אֵינָם יְגֵעִים אֵינָם אוֹכְלִים, אֶתְמְהָא!
רַ' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: לְמֶלֶךְ שֶׁקָּנָה לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, שְׁתֵּיהֶן בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אַחַת, עַל אַחַת גָּזַר שֶׁלֹּא תָזוּז מִפָּלָטִין וְעַל אַחַת גָּזַר טֵרוּדִין. יָשְׁבָה לָהּ אוֹתָהּ תּוֹהָה וּבוֹהָה, אָמְרָה: שְׁתֵּינוּ בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אַחַת, זוֹ אֵינָהּ זָזָה מִפָּלָטִין וְעָלַי גָּזַר טֵרוּדִין, אֶתְמְהָא! כָּךְ יָשְׁבָה לָהּ הָאָרֶץ תּוֹהָה וּבוֹהָה, אָמְרָה: הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְרְאוּ בְּבַת אַחַת, הָעֶלְיוֹנִים חַיִּים וְהַתַּחְתּוֹנִים מֵתִים! לְפִיכָךְ – “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”.
אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי עֲרִיסָה וְהָיְתָה מֵינִקְתּוֹ תּוֹהָה וּבוֹהָה, לָמָּה? שֶׁהָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁהִיא עֲתִידָה לִטֹּל אֶת שֶׁלָּהּ מִתַּחַת יָדָיו. כָּךְ צָפְתָה הָאָרֶץ שֶׁעֲתִידָה לִטֹּל אֶת שֶׁלָּהּ מִתַּחַת יָדָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ” (בראשית ג, יז). לְפִיכָךְ: “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ” (בר"ר ב, א־ב).
פָּתַח – את דרשתו על הפסוק מספר בראשית בעזרת חלקו הראשון של הפסוק מספר משלי, המלמד כי עוד בצעירותו ניכר טיבו של הנער הבוגר.
בְּעוֹדָהּ בֹּסֶר הוֹצִיאָה קוֹצִים – כבר עם בריאתה של הארץ נודע כי גם סופה תוהו ובוהו.
לְמֶלֶךְ – משל למלך. ודורש בהמשך “תוהו ובוהו” כתימהון שתמהים הארץ והאנשים שעליה על גורלם ועל טיב העולם.
אוֹנֵי – שטר מכר.
טִימֵי – מחיר.
טִמְיוֹן – אוצר המלך.
הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים – תושבי העולם העליון, המלאכים, והיצורים החיים על פני האדמה.
פָּלָטִין – ארמון.
טֵרוּדִין – גירוש, גלות, ככינוי למוות.
מֵינִקְתּוֹ – האומנת האחראית לחינוך הילד.
לִטֹּל אֶת שֶׁלָּהּ וגו' – להיענש אם אותו תינוק יתנהג שלא כראוי.
“אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ” – שהרי אדם הראשון חטא והארץ נענשה בעקבות כך.
*
טז “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ” (בראשית א, ז) – זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם: “וַיַּעַשׂ” – אֶתְמְהָא! וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר הֵן? שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם” (תהלים לג, ו) (בר“ר ד, ו; ילק”ש לבראשית, ו).
מִקְרָאוֹת – פסוקים.
הִרְעִישׁ… אֶת הָעוֹלָם – גרם לוויכוחים קשים וחריפים בעולם בית המדרש.
“וַיַּעַשׂ” – אֶתְמְהָא! – איך אפשר לדבר על הבריאה
במונחים גשמיים של עשייה? והרי העולם נברא בדיבור בלבד! (ועל תמיהה זו לא באה תשובה.)
*
יז “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם” (בראשית א, ו) – אָמְרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם” גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים.
“יְהִי רָקִיעַ” – וַהֲלֹא כְּבָר נִבְרְאוּ הַשָּׁמַיִם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן?
אָמַר רַב: לַחִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ. “יְהִי רָקִיעַ” – יִקְרַשׁ הָרָקִיעַ, יִגְלַד הָרָקִיעַ, יִמָּתַח הָרָקִיעַ, יֶחֱזַק הָרָקִיעַ!
אָמַר רַ' חֲנִינָא: יָצְאָה הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִחֲכָה אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ. רַ' יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה: “בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה” (איוב כו, יג), הָיָה אוֹמֵר: יָפֶה לִמְּדַנִי רַ' חֲנִינָא (ירושלמי ברכות א, א; בר"ר ד, ב).
גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית – קפאה השכבה האמצעית של המים והתקשתה, ונוצר הרקיע המפריד בין שני סוגי שמים: אלו הנראים לבני האדם (“השמים התחתונים”) ואלו העליונים, משכן האלוהות.
וַהֲלֹא כְּבָר נִבְרְאוּ – כאמור “בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ” (בראשית א, א).
לַחִים – נזילים, ורק עם קרישתם נעשו לרקיע.
וְלִחֲכָה – כדי לחזק את הרקיע ולשפרו.
*
יח “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם” (בראשית א, ח) – אָמַר רַב: אֵשׁ וּמַיִם; נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ וּמַיִם וּפְתָכָם זֶה בָּזֶה וּמֵהֶם נַעֲשׂוּ שָׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִשְׁתּוֹמְמִין עֲלֵיהֶם: שֶׁל מָה הֵם? שֶׁל אֵשׁ הֵם? שֶׁל מַיִם הֵם? (בר"ר ד, ז).
אֵשׁ וּמַיִם – והיא דרשת המילה “שמים” כמורכבת משתי מילים.
פְּתָכָם – עירבב אותם זה בזה.
מִשְׁתּוֹמְמִין –תמהים (ואף היא דרשה על מילת “שמים”).
*
יט “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם” (בראשית ב, ד). אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: מְלַמֵּד, שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נִבְרְאוּ וּבוֹ בַּיּוֹם הוֹצִיאוּ תּוֹלָדוֹת. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד” (שם א, ה), יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם רְבִיעִי, יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם הַשִּשִּׁי? אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: כִּמְלַקְּטֵי תְּאֵנִים הֵם – כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹפִיעַ בִּזְמַנּוֹ.
עַל זֶה אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: “וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא” (שם א, יב) – דָּבָר שֶׁהָיָה פָּקוּד בְּיָדֶיהָ (בר"ר יב, ד).
בּוֹ בַּיּוֹם נִבְרְאוּ וגו' – השמים והארץ וכל הנולד מהם (כגון הכוכבים והחיות), נבראו כבר ביום הראשון.
וַהֲלֹא נֶאֱמַר וגו' – והרי מפורט בתורה מה נברא בכל יום ויום, ומכאן שכל התולדות נבראו כל אחד ביומו.
כִּמְלַקְּטֵי תְּאֵנִים – כפי שהתאנים מופיעות בבת אחת על העץ, אך לקיטתן בימים שונים לפי קצב הבשלתן.
רַ' בֶּרֶכְיָה – התומך בדעתו של ר' נחמיה.
שֶׁהָיָה פָּקוּד בְּיָדֶיהָ – שכל התולדות הופקדו, נמסרו בידי הארץ, כבר עם בריאתה, אך יצאו מן הכוח אל הפועל כל אחת בזמנה.
*
כ אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִי שֶׁבָּרָא הָרִים לֹא בָּרָא רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּח” (עמוס ד, יג). אָמַר לוֹ: אֶלָּא מֵעַתָּה, אֵצֶל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “וַיִּבְרָא” (בראשית א, כז), “וַיִּיצֶר” (שם ב, ז) – אַף כָּאן מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָּרָא זָה? טֶפַח עַל טֶפַח יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם וּשְׁנֵי נְקָבִים יֵשׁ בּוֹ – מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָּרָא זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט” (תהלים צד, ט)?
אָמַר לוֹ: הֵן.
אָמַר לוֹ: וּבִשְׁעַת מִיתָה כֻּלָּם נִתְפַּיְּסוּ?! (סנהדרין לט ע"א).
“כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים” וגו' – והרומאי, המאמין באלים רבים, לומד משינוי הלשונות בפסוק שהעולם נברא בידי שניים: יוצר ובורא.
אֶלָּא מֵעַתָּה וגו' – אם כן הוא כדבריך, גם האדם נברא על ידי אלים מספר, שהרי נאמרו באיבריו לשונות בריאה שונות.
טֶפַח עַל טֶפַח – הוא שטח הפנים (הטפח – 8 עד 10 ס"מ).
שְׁנֵי נְקָבִים – העין והאוזן (שגם לגביהם יש בפסוק מן המזמור שני פעלים שונים).
כֻּלָּם נִתְפַּיְּסוּ – כל אותם אלים בוראים התכנסו, החליטו והסכימו להמית את האדם באותה שעה?
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.