א שָׁנוּ חֲכָמִים: “כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים” (דברים ד, לב) – יָכוֹל, יִשְׁאַל אָדָם קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם – תַּלְמוּד לוֹמַר: “לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ” (שם). יָכוֹל, לֹא יִשְׁאַל אָדָם מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית – תַּלְמוּד לוֹמַר: “לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ” (שם). יָכוֹל, יִשְׁאַל אָדָם מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה, מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר – תַּלְמוּד לוֹמַר: “וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם” (שם) – מִ“לְּמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם” אַתָּה שׁוֹאֵל, וְאֵין אַתָּה שׁוֹאֵל מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה, מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר (חגיגה יא, ע"ב).
יָכוֹל, יִשְׁאַל אָדָם – האם מותר לשאול ולחקור על מה שקדם לבריאת העולם?
לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא – מותר לשאול רק על האירועים מאז בריאת האדם, הוא היום השישי לבריאה.
מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית – מהיום הראשון לבריאת העולם ועד לבריאת האדם.
לְפָנֶיךָ – מותר לשאול אף על חמשת ימי הבריאה אשר קדמו לבריאת האדם.
מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה – למעלה מן הרקיע ולמטה מן הארץ.
מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר – מה קדם לעולם ומה יבוא לאחר כיליונו.
*
ב לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּ“ב”? – מָה “ב” זֶה סָתוּם מִצְּדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו – כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לִדְרֹשׁ מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה, מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא (בר"ר א, י). “ב” – היא האות הפותחת את התורה (“בראשית”), והעולם נברא בידי הקב"ה בדיבור. סָתוּם מִצְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו – כצורתה הגראפית של האות ב', שהיא כעין תיבה הפתוחה רק בצידה השמאלי, לכיוון האות שאחריה.
לִדְרֹשׁ – לחקור ולהקשות.
מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה וגו' – ראו בקטע הקודם.
וּלְהַבָּא – ולאחר מכן (עד לימיך).
*
ג “הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ” (קהלת ב, יד) – זֶה שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְאֵילָךְ, “וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ” (שם) – זֶה שֶׁהוּא מַנִּיחַ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְדוֹרֵשׁ מִן הַחשֶׁךְ, מָה הָיָה (מדה"ג לבראשית א, א).
דּוֹרֵשׁ מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל עוֹלָם – מתבונן ועוסק באירועים שמראשית בריאת העולם ואילך.
מַנִּיחַ – עוזב, אינו עוסק.
מִן הַחֹשֶׁךְ – שקדם לבריאת העולם (“וחושך על פני תהום”) ועוסק במה שהיה קודם לכן.
*
ד “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם” (בראשית א, ב) – רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם בֶּן סִירָא: “פְּלִיאָה מִמְּךָ מָה תֵּדַע? עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מָה תַּחְקֹר? בַּמֶּה שֶׁהָרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן; אֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת” (ג, כב). לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין בִּמְקוֹם בִּיבִין, בִּמְקוֹם אַשְׁפּוֹת, בִּמְקוֹם סִרְיוּת. כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא וְאוֹמֵר: פָּלָטִין זוֹ בְּנוּיָה בִּמְקוֹם בִּיבִין, בִּמְקוֹם אַשְׁפּוֹת, בִּמְקוֹם סִרְיוּת – אֵינוֹ פּוֹגֵם? כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא וְאוֹמֵר: הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ – אֵינוֹ פּוֹגֵם?
רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר־קַפָּרָא אָמַר: אִלּוּלֵא הַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ – “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים” (שם שם, א), מִנַּיִן? “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ” (שם, ב) (ירושלמי חגיגה ב, א; בר"ר א, ה).
בֶּן סִירָא – כוהן ירושלמי בן ראשית המאה השנייה לפני הספירה, שהותיר אחריו ספר ובו דברי חוכמה. מאמרו קובע כי אין לעסוק בדברים נפלאים שעמוקים מבינת האדם.
לְמֶלֶךְ – משל למלך.
פָּלָטִין – ארמון.
בִּיבִין – תעלות של שפכים ושל מים מעופשים.
סִרְיוּת – סירחון.
אֵינוֹ פּוֹגֵם? – האם מי שמזכיר עובדות אלה אינו פוגע בכבוד המלך והארמון? ועל כן אין לעסוק בשאלת המציאות קודם לבריאת העולם.
אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ – והפסוק מאפשר להעלות את ההשערה הנועזת כי העולם לא נברא יש מאין, אלא מחומר קדום יותר, הוא ה“תוהו ובוהו”.
*
ה פִילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: צַיָּר גָּדוֹל הוּא אֱלוֹהֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁמָּצָא סַמְמָנִים טוֹבִים שֶׁסִּיְּעוּ אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: וּמָה הֵם? אָמַר לוֹ: תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ וּמַיִם וְרוּחַ וּתְהוֹמוֹת. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ! כֻּלָּם נֶאֱמַר בָּהֶם בְּרִיאָה: תֹּהוּ וָבֹהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע” (ישעיה מה, ז); חשֶׁךְ – “יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ” (שם); מַיִם – “הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם” (תהלים קמח, ד), לָמָּה? “כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ” (שם שם, ה); רוּחַ – “כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ” (עמוס ד, יג); תְּהוֹמוֹת – “בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי” (משלי ח, כד) (בר“ר א, ט; מדה”ג לבראשית א, ב).
פִילוֹסוֹפוֹס – חכם מחכמי הגויים.
סַמְמָנִים טוֹבִים – חומרי צביעה טובים לשם יצירת העולם, כלומר חומר קדמוני (ולפיכך לא נברא העולם יש מאין אלא יש מיש).
תִּפַּח רוּחוֹ – תצא נשמתו, והוא לשון קללה.
אוֹתוֹ הָאִיש – הוא הפילוסוף.
נֶאֱמַר בָּהֶם בְּרִיאָה – על כל אותם סממנים נאמר במקומות אחרים במקרא שאף הם נבראו בידי האל.
וּבוֹרֵא רָע – הוא התוהו ובוהו.
חוֹלָלְתִּי – הולדתי, יצרתי.
*
ו “בָּרָא אֱלֹהִים” (בראשית א, א) – מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִין וְאָמַר לְרַ' עֲקִיבָא: הָעוֹלָם הַזֶּה מִי בְּרָאוֹ? אָמַר לוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי דָּבָר בָּרוּר. אָמַר לוֹ: לְמָחָר תָּבוֹא אֵלַי. לְמָחָר בָּא אֶצְלוֹ.
אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: מָה אַתָּה לוֹבֵשׁ? אָמַר לוֹ: בֶּגֶד. אָמַר לוֹ: מִי עֲשָׂאוֹ? אָמַר לוֹ: הָאוֹרֵג. אָמַר לוֹ: אֵינִי מַאֲמִין לְךָ, הַרְאֵנִי דָּבָר בָּרוּר! אָמַר לוֹ: וּמָה אַרְאֲךָ, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָאוֹרֵג עֲשָׂאוֹ? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ?
נִפְטַר אוֹתוֹ הַמִּין, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: מַהוּ הַדָּבָר בָּרוּר? אָמַר לָהֶם: בָּנַי, כְּשֵׁם שֶׁהַבַּיִת מוֹדִיעַ עַל הַבַּנַּאי, וְהַבֶּגֶד מוֹדִיעַ עַל הָאוֹרֵג, וְהַדֶּלֶת עַל הַנַּגָּר, כָּךְ הָעוֹלָם מוֹדִיעַ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא בְּרָאוֹ (מדרש תמורה, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 583).
מִין – כופר.
דָּבָר בָּרוּר – ראיה ברורה.
נִפְטַר – הלך לדרכו.
מוֹדִיעַ עַל – מטיבו ומאיכותו של החפץ אתה למד על האומן שייצרו.
*
ז דָּרַשׁ רַ' יוּדָה בֶּן פַּזִּי: בַּתְּחִלָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם” (בראשית א, ב), חָזַר וַעֲשָׂאוֹ שֶׁלֶג, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים” (תהלים קמז, יז), חָזַר וַעֲשָׂאוֹ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ” (איוב לז, ו) (ירושלמי חגיגה ב, א).
מַיִם בְּמַיִם – עם בריאתו היה העולם מורכב ממים בלבד.
חָזַר וַעֲשָׂאוֹ – האל פנה אל העולם בשנית והפכו לשלג.
“כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר” – בדיבור אל השלג נוצרה הארץ.
*
ח אָמַר רַ' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם “הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא” (דניאל ב, כב), שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם” (בראשית א, א) – וְלֹא פֵּרֵשׁ, הֵיכָן פֵּרֵשׁ? לְהַלָּן: “הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת” (ישעיה מ, כב).“וְאֵת הָאָרֶץ” (בראשית א, א) – וְלֹא פֵּרֵשׁ, הֵיכָן פֵּרֵשׁ? לְהַלָּן: “כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ” (איוב לז ו), “בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק” (איוב לח, לח); “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר” (בראשית א, ג) – וְלֹא פֵּרֵשׁ, הֵיכָן פֵּרֵשׁ? "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה " (תהלים קד, ב) (בר"ר א, ו).
“גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא” – האל גילה סודות עמוקים ונסתרים על בריאת העולם, ודברים שלא נתפרשו בתורה זכו לביאור בספרי נביאים וכתובים.
וְלֹא פֵּרֵשׁ – כיצד נבראו.
“הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם” – השמים נבראו כדרך שמותחים וילון דק או בונים אוהל.
“כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר” וגו' – ראו בקטע הקודם.
*
ט שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁנִּבְרְאוּ וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁעָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת: הַתּוֹרָה וְכִסֵּא הַכָּבוֹד נִבְרְאוּ; הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת.
רַ' אַהֲבָה בְּרַ' זְעֵירָא אָמַר: אַף הַתְּשׁוּבָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנּוֹם.
אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בְּרַ' יִצְחָק: מַחֲשַׁבְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, שֶׁאִלּוּלֵא שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר כ"ו דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה: “צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”.
אָמַר רַ' בַּנַּאי: הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה (בר“ר א, ד; פסחים נד ע”א).
קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם – נבראו בידי האל, בכוח או בפועל, קודם לבריאת העולם, וחשיבותם על כן רבה במיוחד. ובמקורות מובאות ראיות מפסוקים שונים לקביעות אלה: “תורה מניין? שנאמר ‘ה’ קנני ראשית דרכו' (משלי ח, כב). כיסא הכבוד מניין? דכתיב ‘נכון כיסאך מאז’ (תהלים צג, ב). האבות מניין? שנאמר ‘כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם’ (הושע ט, י). ישראל מניין? שנאמר ‘זכור עדתך קנית קדם’ (תהלים עד, ב). בית המקדש מניין? שנאמר ‘כיסא כבוד מרום מראשון’ (ירמיה יז, יב). שמו של משיח מניין? שנאמר ‘לפני שמש יינון שמו’ (תהלים עב, יז)” (בר"ר, שם). קדמות התשובה נלמדת מתהלים צ, ב־ג: “בטרם הרים יולָדו… תָשב אנוש”. גן עדן: “וייטע ה' אלוהים גן בעדן מקדם” (בראשית ב, ח) וגיהינום: “כי ערוּך מאתמול תופתֶה” (ישעיה ל, לג).
עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת – תוכננו להיברא כשיגיע זמנם.
כִּסֵּא הַכָּבוֹד – שעליו יושב הקב"ה (ישעיה ו, א), סמל למלכותו בעולם.
מַחֲשַׁבְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל – המחשבה לברוא את עם ישראל.
קָדְמָה לְכָל דָּבָר – ואפילו לתורה.
כ"ו דּוֹרוֹת – מאדם הראשון ועד משה.
בִּזְכוּת הַתּוֹרָה – לשם לימודה וקיום מצוותיה.
*
י רַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה פָּתַח: “וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן” (משלי ח, ל) – אָמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אָמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ, אֶלָּא מִדַּעַת אָמָּן. וְהָאָמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ, אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לֵידַע הֵיאָךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאָךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפָּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם (בר"ר א, א).
פָּתַח – את דרשתו על סיפור הבריאה בעזרת פסוק מספר משלי.
“אָמוֹן”, אָמֶָּן – המדרש מתבסס על הצעת שינוי בקריאת המילה.
הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת – שהיא הדוברת בפסוק מספר משלי העוסק בבריאת העולם בידי האל.
כְּלִי אָמָּנוּתוֹ – הכלי העיקרי שבו השתמש האל בשעת הבריאה.
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך הוא מנהגו של עולם.
פָּלָטִין – ארמון.
אָמָּן – בנאי מומחה.
דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת – יריעות של קלף וספרים שבהם משורטטות תוכניות הבניין.
פִּשְׁפָּשִׁין – שערים קטנים.
כֶָּךְ הָיָה וגו' – והתורה היא אפוא התוכנית שעל פיה נברא העולם ועל פיה הוא מתנהל.
*
יא אָמַר מַר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: בַּעֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם: בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, בְּכוֹחַ וּבִגְעָרָה וּבִגְבוּרָה, בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים (חגיגה יב ע"א).
בַּעֲשָׂרָה דְּבָרִים – הן המידות שבאמצעותן ברא האל את העולם, ולכולן מובאים במקורות ראיות מפסוקי מקרא: “ה' בחוכמה יסד ארץ כונן שמַיִם בתבונה” (משלי ג, יט), “בדעתו תהומות נבקעו” (שם ג, כ), “מכין הרים בכוחו נאזר בגבורה” (תהלים סה, ז), “עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו” (איוב כו, יא [ובהמשך מסופר כי בשעה שברא הקב“ה את העולם היה גדל והולך עד שגער בו הקב”ה ופסק מגדילתו]), “צדק ומשפט מכון כיסאך” (תהלים פט, טו), “זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה” (שם כה, ו).
*
יב “בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם” (בראשית ב, ד) – לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת דַּקִּים. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי נוֹתֵן בָּהֶם חַמִּין הֵם מִתְבַּקְּעִים, צוֹנִין – הֵם מַקְרִיסִים. וּמָה עָשָׂה? עֵרֵב חַמִּין בְּצוֹנִין וְנָתַן בָּהֶם וְעָמְדוּ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים – יִהְיוּ חֲטָאָיו מְרֻבִּים, בְּמִדַּת הַדִּין – הֵיאָךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד? אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים – וְהַלְוַאי יַעֲמֹד (בר“ר יב, יד; ילק”ש לבראשית, יט).
“ה' אֱלֹהִים” – ומסורת מקובלת בספרות חז"ל רואה בשני שמות אלו את שתי מידותיו של האל, מידת הרחמים מכאן ומידת הדין מכאן.
לְמֶלֶךְ – משל למלך.
דַּקִּים – עשויים מזכוכית עדינה.
חַמִּין – מים חמים (והיפוכם: צוננים).
מַקְרִיסִים – מתכווצים וצורתם מתעוותת.
וְעָמְדוּ – התקיימו ולא נשברו.
חֲטָאָיו מְרֻבִּים – כיוון שאיש לא ייענש על מעשהו.
הֵיאָךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד? – כיצד יוכל עולם כזה להתקיים, שהרי “אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא” (קהלת ז, כ)?
וְהַלְוַאי יַעֲמֹד? – ויש לקוות שמיזוג נכון של מידת הרחמים ומידת הדין יאפשר לעולם את קיומו המתמיד.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.