כו “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ” (בראשית א, ז) – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מֵימֵי בְּרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוֹס, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם” (תהלים סה, י) – מֶחֱצָה.
אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: לֹא פֵּרְשׁוּ הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים מִן הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים אֶלָּא בִּבְכִיָּה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ” (איוב כח, יא) (בר"ר ד, ד; שם ה, ד).
מֵימֵי בְּרֵאשִׁית – הנזכרים בראשית הבריאה, “ורוח אלוהים מרחפת על פני המים” (בראשית א, ב).
“פֶּלֶג אֱלֹהִים” – דורש את המילה “פלג” על פי “פלגא” הארמית שפירושה חצי. פֵּרְשׁוּ – נפרדו.
“מִבְּכִי נְהָרוֹת” וגו' – הפסוק בספר איוב עוסק בסיפור הבריאה ונדרש כמדבר בבכיים של המים שנאסרו, נחבשו, בעל כורחם בשני מקומות שונים.
*
כז מִין אֶחָד שָׁאַל אֶת רַ' מֵאִיר, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר? –
אָמַר לוֹ: הֵן.
אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי אַרְפְּכַס.
הֵבִיא לוֹ אַרְפְּכַס. נָתַן עָלֶיה טַס שֶׁל זָהָב – וְלֹא עָמְדוּ מַיִם; טַס שֶׁל כֶּסֶף – וְלֹא עָמְדוּ מַיִם; כֵּיוָן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ – עָמְדוּ מַיִם.
אָמַר לוֹ: אֶצְבָּעֲךָ אַתָּה נוֹתֵן!
אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי, שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מַיִם – אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (בר"ר ד, ד).
מִין – כופר.
הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים – הם המים “אשר מעל לרקיע” (בראשית א, ז).
תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר – עומדים באוויר העולם רק מכוח ציוויו של האל.
אַרְפְּכַס – קליפסידרה, כלי למדידת זמן באמצעות מים שמתרוקנים דרך חורים זעירים המצויים בתחתיתו. כאשר סותמים היטב את פיו העליון, נותרים המים בתוך הכלי בשל היעדר לחץ האוויר.
טַס – מתכת רקועה ושטוחה שאינה סותמת הרמטית את פי הכלי.
אֶצְבָּעֲךָ אַתָּה נוֹתֵן – ואין בכך תשובה לשאלה שעסקה בדיבור האלוהי.
אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – ומבין “אצבע” בקשר לאל ככינוי לכוחותיו המיוחדים (כמו “אצבע אלוהים” [שמות ח, טו]).
*
כח לָמָּה לֹא נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי “כִּי טוֹב”? אָמַר רַ' שְמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם. לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי “כִּי טוֹב” שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם.
שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַ' יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ: לָמָּה לֹא נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי “כִּי טוֹב”? אָמַר לָהּ: אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וּכְלָלָם כֻּלָּם בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד” (בראשית א, לא).
אָמְרָה לוֹ: מָשָׁל, שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִים אֶצְלְךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה וּלְאֶחָד אֵין אַתָּה נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתָּה חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, לֹא נִמְצָא בְּיַד כָּל אֶחָד מָנָה וּשְׁתוּת וּבְיַד אֶחָד שְׁתוּת, אֶתְמְהָא!
חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּאוֹתָהּ שֶׁאָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן. רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה. אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַפְּלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶם “כִּי טוֹב”.
רַ' חֲנִינָא אָמַר: שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם” (בראשית א, ו).
אָמַר רַב טָבְיוֹמִי: אִם מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ אֵין בָּהּ “כִּי טוֹב”, מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (בר"ר ד, ו).
בַּשֵּׁנִי – בניגוד לשאר ימי הבריאה, על היום השני לא נאמר “כי טוב”.
לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה וגו' – שהרי רק ביום השלישי נקוו המים לימים, ודבר שלא נסתיימה עשייתו אינו מתוקן וטוב.
מְלֶאכֶת הַמַּיִם – שהחלה ביום השני.
מְלֶאכֶת הַיּוֹם – בריאת הדשאים והעצים.
מַטְרוֹנָה – גבירה רומית.
וּכְלָלָם כֻּלָּם בַּסּוֹף – על כל ימי הבריאה נאמר בסוף סיפור הבריאה כי כל מה שנברא הוא “טוב מאוד”, ויום שני בכלל זה.
מָנֶה – סכום של כסף. שְׁתוּת – שישית. לפי זה זכה כל יום לברכת “טוב” ולשישית מברכת “טוב מאוד”, ואילו היום השני רק לשישית.
כְּאוֹתָהּ שֶׁאָמַר וגו' – היא התשובה שנתן ר' שמואל בר נחמן לשאלה זו.
לִגְיוֹן קָשֶׁה – כוח צבאי אלים שפגיעתו בבריות רעה.
אַל יִכָּתֵב שְׁמִי וגו' – ו“טוב” הוא אחד משמותיו או כינוייו של האל (שיר השירים זוטא, א).
דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַפְּלָגָה – לפי מסורת אגדית (פס"ר מח, ב), גם בימי אנוש, נכדו של אדם הראשון, ובדור בוני מגדל בבל בא לעולם מבול חלקי כעונש.
מַחֲלֹקֶת – שהרי המים היו גוף אחד שחולק לשניים, ובמחלוקת אין כל טוב.
לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ – חלוקת המים איפשרה את יצירת היבשה וירידת הגשמים.
לְעִרְבּוּבוֹ – לבלבולו ולקלקולו, והיא מחלוקת בין אנשים שאינה תורמת לבניין העולם.
*
כט בַּשְּׁלִישִׁי הָיְתָה הָאָרֶץ מִישׁוֹר כְּבִקְעָה וְהַמַּיִם מְכַסִּים עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. וּכְשֶׁיָּצָא הַדִּבּוּר מִפִּי הַגְּבוּרָה: “יִקָּווּ הַמַּיִם” (בראשית א, ט) – עָלוּ מִקְצוֹת הָאָרֶץ הָרִים וּגְבָעוֹת וְנִתְפָּרְדוּ עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ וְנַעֲשׂוּ עֲמָקִים עֲמָקִים. עָלָה תּוֹכָהּ שֶׁל אֶרֶץ – וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַמַּיִם וְנִקְווּ לָעֲמָקִים וְהָיוּ לְיַמִּים. מִיָּד נִתְגָּאוּ הַמַּיִם וְעָלוּ לְכַסּוֹת אֶת הָאָרֶץ כְּבַתְּחִלָּה, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְבָשָׁם וּנְתָנָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו וּמְדָדָם בְּשָׁעֳלוֹ, שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ, וְעָשָׂה חוֹל גְּבוּל לַיָּם, כְּאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה גָּדֵר לְכַרְמוֹ. וּכְשֶׁהֵם עוֹלִים וְרוֹאִים אֶת הַחוֹל לִפְנֵיהֶם – חוֹזְרִים לַאֲחוֹרֵיהֶם (פדר“א ה; ילק”ש לבראשית, ח).
בַּשְּׁלִישִׁי – ביום השלישי לבריאה.
הַגְּבוּרָה – הקב"ה.
וְנִתְפָּרְדוּ – התפזרו.
עָלָה תּוֹכָהּ וגו' – מרכז היבשה התרומם מעל לפני המים.
נִתְגָּאוּ – גאו.
כְּבַתְּחִלָּה – כפי שהיה לפני עליית ההרים.
כְּבָשָׁם – דרך עליהם ולחצם. שָׁעֳלוֹ – כלי למדידת מים (ישעיה מ, יב).
*
ל “יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד” (בראשית א, ט) – רַ' יוּדָן בְּשֵׁם רַ' לֵוִי, רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בְּרַ' שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: כָּל הָעוֹלָם כֻּלֹּו מַיִם בְּמַיִם. וְאַּתָּה אוֹמֵר “אֶל מָקוֹם אֶחָד” – אֶתְמְהָא! מָשָׁל לְעֶשֶׂר נֹאדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין; נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן. מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן? מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אַחַת. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֵי בְּרֵאשִׁית וְיָצָא הָרוּחַ מֵהֶם וְסִלְּקָם בְּיַם אוֹקְיָנוֹס. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם” (תהלים לג, ז), וְנֶאֱמַר: “הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ” (איוב יב, טו), וְנֶאֱמַר: “וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם” (שם ט, ח) (בר“ר ה, ב; מד”ת צג, ה).
מַיִם בְּמַים – ואין מקום פנוי מהם.
וְאַתָּה אוֹמֵר וגו' – ולאן אם כן היו המים יכולים להתכנס?
נֹאדוֹת נְפוּחוֹת – כלי עור שמשמשים לאגירת נוזלים, שניפחו אותם ומילאום אוויר.
טְרַקְלִין – החדר הנאה והמרווח שבבית.
וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן – והן מתכווצות ומצטמצמות על ידי כך. וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית – מניח אותן באחת מפינות הטרקלין.
בְּיַם אוֹקְיָנוֹס – המסמל את כל מאגרי המים שבעולם.
“יַעְצֹר” – ילחץ ויכבוש.
*
לא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּרַ' נְחֶמְיָה: הַמַּיִם הָיוּ עוֹלִים הָרִים וְיוֹרְדִים תְּהוֹמוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לָאוֹקְיָנוֹס, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם” (תהלים קד, ח) – אֵיזֶה מָקוֹם יָסַדְתָּ לָהֶם? זֶה אוֹקְיָנוֹס (בר"ר ה, ג).
אוֹקְיָנוֹס – ראו בקטע הקודם.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.