לט רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר: “מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה'” (תהלים קד, כד)! – יֵשׁ לְךָ בְּרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בַּיָּם וְיֵשׁ לְךָ בְּרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בַּיַּבָּשָׁה; שֶׁבַּיָּם – אִלְמָלֵי עוֹלוֹת לַיַּבָּשָׁה מִיָּד מֵתוֹת, שֶׁבַּיַּבָּשָׁה – אִלְמָלֵי יוֹרְדוֹת לַיָּם מִיָּד מֵתוֹת. יֵשׁ לְךָ בְּרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בְּאוּר וְיֵשׁ לְךָ בְּרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בַּאֲוִיר; שֶׁבָּאוּר – אִלְמָלֵי עוֹלוֹת לָאֲוִיר מִיָּד מֵתוֹת. שֶׁבָּאֲוִיר – אִלְמָלֵא יוֹרְדוֹת לָאוּר מִיָּד מֵתוֹת. מְקוֹם חַיּוּתָהּ שֶׁל זוֹ – מִיתָתָהּ שֶׁל זוֹ, וּמְקוֹם מִיתָתָהּ שֶׁל זוֹ – חַיּוּתָהּ שֶׁל זוֹ. “מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה'” (חולין קכז ע“א; ילק”ש לתהלים, תתסו).
אִלְמָלֵי – לוּ.
גְּדֵלוֹת בְּאוּר – כגון הסלמנדרה, שעליה נאמר (חגיגה כז ע"א) כי היא חיה באש.
“רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ” – והדרשה מצביעה על גיוון המינים שבבריאה ועל ייחודם.
*
מ “וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם” (בראשית ב, א) – אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם מְיֻתָּרִים בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִים וּפַרְעוֹשִׁים וְיַתּוּשִׁים, אַף הֵם בִּכְלַל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵם: וּבַכֹּל עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ (בר“ר י, ז; שמו”ר י, א).
אַף הֵם בִּכְלַל בְּרִיָּתוֹ – גם הם נבראו לצורך ואינם מיותרים, וממלאים את פקודות האל כצבא ממושמע.
צְפַרְדֵּעַ – במכת צפרדעים במצרים.
יַתּוּשׁ – שנכנס לחוטמו של טיטוס, מחריב המקדש, והרגו (גיטין נו ע"ב).
*
מא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל מָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא בְּעוֹלָמוֹ לֹא בָּרָא דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה (שבת עז ע"ב).
לְבַטָּלָה – שלא לצורך.
*
מב [אָמַר אֵלִיָּהוּ:] פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבָּעוֹלָם וְהָיְתָה שָׁם תִּשְׁחֹרֶת. תְּפָסוּנִי וְהִכְנִיסוּנִי לְבֵית הַמֶּלֶךְ. בָּא אֵלַי חַבָּר אֶחָד וְאָמַר לִי: סוֹפֵר אַתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מָה שֶׁהוּא. אָמַר לִי: אִם תֹּאמַר לִי דָּבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ – לֵךְ לְשָׁלוֹם.
אָמַרְתִּי לוֹ: אֱמֹר.
אָמַר לִי: מִפְּנֵי מָה בָּרָא אֱלוֹהִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים?
אָמַרְתִּי לוֹ: אֱלוֹהִים דַּיָּן הוּא, אֱלוֹהִים קָדוֹשׁ, צַדִּיק וְחָסִיד וֶאֱמֶת הוּא לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וּמַכִּיר בְּרֹאשׁ וּבְסוֹף, וּמַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וְצוֹפֶה לְטוֹבָה וְאֵינוֹ צוֹפֶה לְרָעָה, וּבְחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ בָּרָא עוֹלָמוֹ וֶהֱכִינוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּרָא אֶת הָאָדָם וֶהֱבִיאוֹ לָעוֹלָם, וְלֹא בְּרָאוֹ אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיַּעַבְדֶנּוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם, וְיִמְצָא קֹרַת רוּחַ מִמֶּנּוּ וּמִתּוֹלְדוֹתָיו הַבָּאוֹת אַחֲרָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁפָּרָה וְרָבָה – זֶה עוֹבֵד לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְזֶה עוֹבֵד לְעֵץ וָאֶבֶן, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַיְּבִין כְּלָיָה לְפָנָיו. כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר וּמִסְתַּכֵּל בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדָיו שֶׁבָּרָא בְעוֹלָמוֹ, אוֹמֵר: לָאֵלּוּ חַיִּים וְלָאֵלּוּ חַיִּים, לָאֵלּוּ נְשָׁמוֹת וְלָאֵלּוּ נְשָׁמוֹת, לָאֵלּוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְלָאֵלּוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה – הֲרֵי הֵם חֲשׁוּבִים כִּבְהֵמָה וּכְחַיָּה וְכִשְׁאַר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. מִיָּד נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְאֵין מְכַלֶּה אוֹתָם. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בָּעוֹלָם אֶלָּא רְפוּאָה לִבְנֵי אָדָם עַל אָרֶץ (סא"ר, א).
אֵלִיָּהוּ – חכם שהחיבור “אליהו רבה” מיוחס לו.
תִּשְׁחֹרֶת – בולשת המחפשת עבריינים ואנשים זרים.
חַבָּר – איש דת בפולחן הפרסי.
סוֹפֵר – חכם.
מָה שֶׁהוּא – מעט, ותשובה של ענווה השיב.
וּמַכִּיר בְּרֹאשׁ וּבְסוֹף – יודע את העבר ואת העתיד. וְצוֹפֶה לְטוֹבָה וגו' – מביט בדברים הטובים ומעלים עין מן הרעים.
קֹרַת רוּחַ – נחת רוח, הנאה, כשיעבדוהו.
תּוֹלְדוֹתָיו – צאצאיו.
מִתְחַיְּבִין כְּלָיָה – ראויים לעונש מוות.
לָאֵלּוּ חַיִּים וגו' – לבני האדם ולבעלי החיים השונים קיום פיזי זהה.
הֲרֵי הֵם חֲשׁוּבִים וגו' – אחרי הכול בני האדם הם כשאר היצורים, ואין לתבוע מהם התנהגות מיוחדת.
נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ – נרגע מכעסו ולא השמיד את החוטאים.
רְפוּאָה – השקצים והרמשים (ושאר בעלי החיים) נבראו אפוא כדי להגן על בני האדם החוטאים מהשמדה.
*
מג שָׁאַל קֻנְטְרֵיקוֹס הַהֶגְמוֹן אֶת רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ” (בראשית א, כ), הֲרֵי שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם, וְכָתוּב אֶחָד – “וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם” (שם ב, יט), הֲרֵי שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ!
אָמַר לוֹ: מִן הָרְקָק נִבְרְאוּ.
אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל קַפּוּטְקָאָה: תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי עוֹפוֹת יֵשׁ לָהֶם קַשְׂקַשִּׂים בְּרַגְלֵיהֶם כְּדָגִים (חולין כז ע"ב).
קֻנְטְרֵיקוֹס הַהֶגְמוֹן – שר צבא רומי שהקשה קושיות לחכמי ישראל (בכורות ה ע"א), ואפשר ששמו היה קְווינטוּס.
הֲרֵי שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ – וסתירה יש בין הפסוקים בשאלת מוצאם של העופות: האדמה או המים?
הָרְקָק – הביצה, שיש בה מים ואדמה גם יחד.
קַפּוּטְקָאָה – ממדינת קפוטקיא (שבאסיה הקטנה).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.