מד “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם” (בראשית א, כו) – בְּמִי נִמְלַךְ? אָמַר רַ' אַמִּי: בְּלִבּוֹ נִמְלַךְ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַרְדְּכָל, רָאָה אוֹתָה וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לְהִתְרַעֵם – לֹא עַל אַרְדְּכָל? כָּךְ “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ”.
רַ' חֲנִינָא אָמַר: בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִמְלַךְ.
אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן רָאָה צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, אָמַר: אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ – רְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ; וְאִם לֹא אֶבְרָא אוֹתוֹ – הֵיאָךְ צַדִּיקִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ? מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִפְלִיג דַּרְכָּם שֶׁל רְשָׁעִים מִכְּנֶגֶד פָּנָיו וְשִׁתֵּף בּוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים וּבְרָאוֹ (בר“ר ח, ג־ד; ילק”ש לבראשית, יג).
נִמְלַךְ – התייעץ.
פָּלָטִין – ארמון.
אַרְדְּכָל – בנאי אומן.
הִפְלִיג… מִכְּנֶגֶד פָּנָיו – הרחיקם ממחשבתו כך שלא ישגיח בהם.
וְשִׁתֵּף בּוֹ – יחד עמו.
*
מה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, בָּרָא כַּת אַחַת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם" – נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" (בראשית א, כו)? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה מַעֲשָׂיו? אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ מַעֲשָׂיו. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ” (תהלים ח, ה). הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה בֵּינֵיהֶם וּשְׂרָפָם. וְכֵן כַּת שְׁנִיָּה. כַּת שְׁלִישִׁית אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִאשׁוֹנִים שֶׁאָמְרוּ לְפָנֶיךָ מַה הוֹעִילוּ? כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא, כָּל מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ עֲשֵׂה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלָגָה, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים, אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא יָפֶה אָמְרוּ רִאשׁוֹנִים לְפָנֶיךָ? אָמַר לָהֶם: “וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל” וגו' (ישעיה מו, ד) (סנהדרין לח ע"ב).
כַּת – קבוצה.
וּשְׂרָפָם – על שדיברו סרה בבני האדם.
רִאשׁוֹנִים – שתי כיתות המלאכים שנשרפו.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ – בהתבוננותו בתולדות העולם.
דּוֹר הַפְּלָגָה – דור בוני מגדל בבל.
“וְעַד זִקְנָה” וגו' – הקב"ה מאריך אפו ומתייחס אל האדם בסלחנות למרות מעשיו, לאורך כל חיי האדם, עד זקנה ושיבה.
*
מו אָמַר רַ' סִימוֹן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת. מֵהֶם אוֹמְרִים: יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים: אַל יִבָּרֵא. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ” (תהלים פה, יא). חֶסֶד אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים; אֱמֶת אוֹמֶרֶת: אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים; צֶדֶק אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת; שָׁלוֹם אוֹמֵר: אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ קְטָטָה. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכָהּ לָאָרֶץ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה” (דניאל ח, יב). אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס שֶׁלְּךָ? תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ! זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח” (תהלים פה, יב).
רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אָמַר: עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ – בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מְדַיְּנִים? כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם! (בר"ר ח, ה).
כִּתִּים – קבוצות.
“נָשָׁקוּ” – ודורש מלשון נשק, כלי מלחמה, על מאבק בין מלאכים שונים שמסומלים במונחים מופשטים כגון אמת וחסד.
תַּכְסִיס – חותם, שהאמת היא חותמו של הקב"ה (שבת נה ע"א).
כְּבָר נַעֲשָׂה וגו' – דורש כאילו נכתב “נעשָה אדם” (בצורת העבר).
*
מז רַ' הוּנָא בְּשֵׁם רַ' אַיְבוּ אָמַר: בְּדַעַת בָּרָא אֶת הָאָדָם; שֶׁבָּרָא צָרְכֵי מְזוֹנוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ בְּרָאוֹ. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, “מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ” (תהלים ח, ה) – צָרָה זוֹ לָמָּה נִבְרְאָה? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, “צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם” (שם שם, ח) לָמָּה נִבְרְאוּ? “צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם” (שם שם, ט) לָמָּה נִבְרְאוּ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מִגְדָּל מָלֵא כָּל טוּב וְאֵין לוֹ אוֹרְחִים – מָה הֲנָאָה יֵשׁ לַמֶּלֶךְ שֶׁמִּלְּאוֹ? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ” (שם שם, י) – עֲשֵׂה כִּרְצוֹנְךָ! (בר"ר ח, ו).
בְּדַעַת – מתוך תשומת לב ומחשבה.
צָרָה זוֹ – הוא האדם.
“צֹנֶה וַאֲלָפִים” – בני צאן ובקר.
*
מח רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן בְּשֵׁם רַ' יוֹנָתָן אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה משֶׁה כּוֹתֵב אֶת הַתּוֹרָה הָיָה כּוֹתֵב מַעֲשֵׂה כָּל יוֹם וָיוֹם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ” (בראשית א, כו) –
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מָה אַתָּה נוֹתֵן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים, אֶתְמְהָא! אָמַר לוֹ: בֶּן עַמְרָם, כְּתֹב, וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת – יִטְעֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁבָּרָאתִי, לֹא גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֲנִי מַעֲמִיד מִמֶּנּוּ? שֶׁאִם יָבוֹא הַגָּדוֹל לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנּוּ, וְהוּא אוֹמֵר: “מָה אֲנִי צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנִּי?” – אוֹמְרִים לוֹ: לְמַד מִבּוֹרַאֲךָ, שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וְכֵיוָן שֶׁבָּא לִבְרֹאת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. רַ' הֵילָא אָמַר: אֵין כָּאן נְטִילַת עֵצָה, אֶלָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְטַיֵּל בְּפֶתַח פָּלָטִין שֶלּוֹ, רָאָה בּוֹלָרִין אַחַת מֻשְׁלֶכֶת, אָמַר: מָה נַעֲשֶׂה בָּהּ? מֵהֶם אוֹמְרִים: דֵּימוֹסָיוֹת, וּמֵהֶם אוֹמְרִים: פְּרִיבָטָיוֹת. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַנְדְּרָטִין אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ – מִי מְעַכֵּב? (בר"ר ח,ח).
יוֹם וָיוֹם – של ימי הבריאה.
פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים – שכן צורת הריבוי "בצלמנו
כדמותנו" תביא את הכופרים לומר כי כמה אלים, ולא אל אחד, בראו את האדם.
גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים – אנשים חשובים וחשובים פחות. נִמְלַךְ – התייעץ (ומכאן צורת הריבוי של “נעשה”).
פָּלָטִין – ארמון.
בּוֹלָרִין – גוש אבן.
דֵּימוֹסָיוֹת, פְּרִיבָטָיות – מרחצאות להמון העם או ליחידים.
אַנְדְּרָטִין – אנדרטה, והאדם אכן נברא בצלם אלוהים.
מְעַכֵּב – מונע.
*
מט אָמַר רַב אַחָא: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶם: “נַעֲשֶׂה אָדָם” (בראשית א, כו). אָמְרוּ לוֹ: אָדָם זֶה מָה טִיבוֹ? אָמַר לָהֶם: חָכְמָתוֹ תְּהֵא מְרֻבָּה מִשֶּלָכֶם. מָה עָשָׂה? כִּנֵּס כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְהֶעֱבִירָם לִפְנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: מָה שְׁמוֹתָם שֶל אֵלּוּ? וְלֹא יָדָעוּ. כֵּיוָן שֶׁבָּרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן כִּנֵּס כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְהֶעֱבִירָם לְפָנָיו, אָמַר לוֹ: מָה שְׁמוֹתָם שֶׁל אֵלּוּ? אָמַר: לָזֶה נָאֶה לִקְרוֹתוֹ שׁוֹר, לָזֶה חֲמוֹר, לָזֶה סוּס, לָזֶה גָּמָל, לָזֶה אֲרִי, לָזֶה נֶשֶׁר, וְכֵן לְכֻלָּם. – וְאַתָּה מָה שִׁמְךָ? אָמַר לוֹ: אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרְאוֹת אָדָם. – וְלָמָּה? שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה. – וַאֲנִי מָה שְׁמִי? אָמַר לוֹ: לְךָ נָאֶה לְהִקָּרְאוֹת “אֲדֹנָי”. – וְלָמָּה? שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ (פס“ר יד, ט; תנחומא חוקת, ו; בר”ר יז, ד; במ"ר יט, ג).
נִמְלַךְ – התייעץ.
נָאֶה לִקְרוֹתוֹ – ראוי ונכון לקרוא לו בשם זה.
*
נ רַ' מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הֻצְבַּר עֲפָרוֹ (סנהדרין לח ע"א).
הֻצְבַּר עֲפָרוֹ – נאסף עפרו אל מקום אחד, ובו נברא.
*
נא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ” (דברים לב, ד) – הַצַּיָּר שֶׁהוּא צָר אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הָאָדָם פְּעֻלָּתוֹ שְׁלֵמָה. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁבָּנָה פָּלָטִין, הַבְּרִיּוֹת נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ וְאוֹמְרִין: אִלּוּ הָיוּ הָעַמּוּדִים גְּבוֹהִים – כַּמָּה הָיְתָה נָאָה; אִלּוּ הָיוּ הַכְּתָלִים גְּבוֹהִים – כַּמָּה הָיְתָה נָאָה; אִלּוּ הָיְתָה הַתִּקְרָה גְּבוֹהָה – כַּמָּה הָיְתָה נָאָה. שֶׁמָּא יָבוֹא אָדָם וְיֹאמַר: אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלוֹשׁ עֵינַיִם, אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלוֹשׁ יָדַיִם וְשָׁלוֹשׁ רַגְלַיִם – כַּמָּה הָיָה יָפֶה לִי; אִלּוּ הָיִיתִי מְהַלֵּךְ עַל רֹאשִׁי, אִלּוּ הָיוּ פָּנַי הֲפוּכִים לַאֲחוֹרַי – כַּמָּה הָיָה נָאֶה לִי, אֶתְמְהָא! כִּבְיָכוֹל, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ נִמְנִין עַל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר מִשֶּׁלְּךָ וּמַעֲמִידְךָ עַל מְכוֹנְךָ (ספרי דברים, שז; בר"ר יב, א).
צַיָּר שֶׁהוּא צָר – היוצר המקנה צורה.
שְׁלֵמָה – מושלמת.
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך מנהגו של עולם.
פָּלָטִין – ארמון.
כִּבְיָכוֹל – כאילו אפשר הדבר (ביטוי מקובל שמביע הסתייגות כאשר מייחסים לקב"ה תכונה אנושית).
נִמְנִין – מתייעצים ודנים.
מְכוֹנְךָ – צורתך הנכונה.
*
נב אָמַר רַ' לֵוִי בַּר חַיְתָא: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, וְאִם נָתַן בִּיבָהּ עַל פִּתְחָהּ אֵינוֹ נָאֶה, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא הָאָדָם הַזֶּה וְנָתַן בִּיבוֹ עַל פִּתְחוֹ – וְהוּא נוֹיוֹ וְהוּא שִׁבְחוֹ (בר"ר יב, א).
פָּלָטִין – ארמון.
בִּיבָהּ – תעלה למי השופכין של הארמון, ביוב.
בִּיבוֹ עַל פִּתְחוֹ – הוא האף, המצוי מעל הפה ומשמש להוצאת לֵחה מיותרת מן הגוף. נוֹיוֹ – שהאף הוא חלק מיופיו של האדם (שיר השירים ז, ה).
*
נג “בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ” (בראשית א, כז) – אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן טָעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּבִקְּשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו “קָדוֹשׁ”. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אָדָם.
מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְאִפַּרְכוֹס שֶׁהָיוּ בְּקָרוּכִין וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה מְבַקְשִׁין לוֹמַר לַמֶּלֶךְ “דּוֹמִינֵי” וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֵיזֶהוּ. מָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? דְּחָפוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לְקָרוּכִין וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אִפַּרְכוֹס (בר"ר ח, י).
טָעוּ בּוֹ – בשל דמיונו לאלוהים.
“קָדוֹשׁ” – והיא שירת המלאכים לפני האלוהים (ישעיה ו, ג).
אִפַּרְכוֹס – שר פלך.
קָרוּכִין – עגלה מפוארת.
דּוֹמִינֵי – אדונִי, הוא לשון פנייה מכובדת.
*
נד לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי – לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא, וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא; וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ; וְשֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּינִים אוֹמְרִים: הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם; וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד – כֻּלָּם דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם (סנהדרין לח ע"א).
יְחִידִי – לא נבראו עמו בני אדם אחרים, אך ממנו נוצרה האנושות כולה.
מְאַבֵּד – הורג (ויש הגורסים “נפש אחת מישראל”, וכן בהמשך).
מְקַיֵּם – מְחַיה.
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב – התורה רואה אותו.
שְׁלוֹם הַבְּרִיוֹת – שלום בין הבריות.
הַמִּינִים – הכופרים.
רָשֻׁיּוֹת – שלטונות, אלוהויות שונות, שבראו כביכול כל אחת אדם אחר.
טוֹבֵעַ – יוצר מטבעות.
חוֹתָם – דגם.
*
נה שָׁנוּ חֲכָמִים: אָדָם יְחִידִי נִבְרָא, וּמִפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי הַצַּדִּיקִים וּמִפְּנֵי הָרְשָׁעִים; שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְּנֵי צַדִּיק, וּרְשָׁעִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְּנֵי רָשָׁע. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת, שֶׁלֹּא יְהוּ מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ; וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי – מִתְגָּרוֹת, אִם נִבְרְאוּ שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִים; וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי – גּוֹזְלִין וְחוֹמְסִין, אִם נִבְרְאוּ שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
וּמִפְּנֵי מָה אֵין פַּרְצוּפֵיהֶם דּוֹמִים זֶה לָזֶה? שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וְיֹאמַר: שֶׁלִּי הִיא (סנהדרין לח ע"א).
בְּנֵי צַדִּיק – ועל כן לא נחטא.
בְּנֵי רָשָע – ועל כן לא נוכל לתקן את דרכינו (ועל כן אלה וגם אלה הם צאצאי אדם אחד).
מִתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ – מתקוטטות בשאלה מי מוצאה מכובד יותר.
וּמָה עַכְשָׁו וגו' – אם כשנברא אדם יחידי יש מריבה בין המשפחות, קל וחומר לולי היה כך.
הַגַּזְלָנִים, הַחַמְסָנִים – שייקחו בכוח את רכוש האחרים בטענה שהוא שייך לאביהם הקדמון.
דִּירָה וְאִשָּׁה – של אדם אחר.
שֶׁלִּי הִיא – ולא יהיה אפשר לסתור את טענתו שהרי כל בני האדם ייראו דומים זה לזה.
*
נו אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּמִפְּנֵי מָה? שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמִּינִים אוֹמְרִים: שֻׁתָּף הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו אוֹמֵר לוֹ: יַתּוּשׁ קְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְמִצְוָה מִיָּד. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לִסְעוּדָה מִיָּד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פְּלָטוֹרִין וְשִׁכְלְלָם וְהִתְקִין סְעֻדָּה וְאַחַר כָּךְ הִכְנִיס אוֹרְחִים (סנהדרין לח ע"א).
שֻׁתָּף – הוא אדם הראשון.
תָּזוּחַ דַּעְתּו – יתגאה (האדם).
קְדָמְךָ – נברא לפניך.
לְמִצְוָה – שמירת שבת.
לִסְעוּדָה – שכבר הוכנו לאדם כל מנעמי העולם.
פְּלָטוֹרִין – ארמונות.
*
נז “וְאִישׁ תְּרוּמוֹת” (משלי כט, ד) – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם (בר"ר יד, א).
“תְּרוּמוֹת” – דורש ביטוי זה כאומר כי האדם הוא כמו התרומות, אותם חלקים שמרימים מן היבול ונותנים לכוהנים וללוויים (במדבר טו, כא).
גְּמַר – סיום בריאת העולם ושיאהּ.
חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם – כאותה חלה שמופרשת מן הבצק עם סיום הכנתו ומתקדשת על ידי נתינתה לכוהנים (שם שם, כ), והאדם הריהו מבחר היצירה.
*
נח בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים הֵם! וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי – בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ (קה"ר ז, יג).
הֶחֱזִירוֹ – סובב אותו.
תְּקַלְקֵל – את מעשיך, ותביא חורבן לעולם.
*
נט “אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי” (תהלים קלט, ה) – אִם זָכָה אוֹמְרִים לוֹ: אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאִם לָאו – אוֹמְרִים לוֹ: זְבוּב קְדָמְךָ, שִׁלְשׁוּל זֶה קְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (בר“ר ח, א; סנהדרין לח ע”א). “אָחוֹר וָקֶדֶם” וגו' – ודורש את הפסוק כאומר כי יש לראות את האדם כנוצר הראשון (“קדם”) או האחרון (“אחור”) לבריאה, והכול בהתאם למעשיו.
זָכָה – אסף לו זכויות.
קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת – ומניח שרוח האדם נבראה עוד ביום ראשון קודם למלאכים שנבראו מאוחר יותר.
שִׁלְשׁוּל – תולעת.
*
ס “אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי” (תהלים קלט, ה) – אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם” (בראשית ה, ב). אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן דוּ פַּרְצוּפִין בְּרָאוֹ, וּנְסָרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבַּיִם, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן. הֵשִׁיבוּ לוֹ: וַהֲלֹא נֶאֱמַר “וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו” (שם ב, כא)! אָמַר לָהֶם: מִשְּׁנֵי צְדָדָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְצֶלַע הַמִּשְכָּן” (שמות כו, כ) (בר"ר ח, א).
אַנְדְּרוֹגִינוֹס – זכר ונקבה המאוחדים בגוף אחד.
דּוּ פַּרְצוּפִין – בעל שתי חזיתות, זכר מצד אחד ונקבה מן הצד האחר, “אחור וקדם”.
וַעֲשָׂאוֹ גַבַּיִם – על ידי הניסור נוצרו שתי דמויות ולכל אחת גב משלה.
“אַחַת מִצַּלְעֹתָיו” – ולפי זה נבראה האישה מצלעו של האיש (ולא כדרך שאמר ר' שמואל).
מִשְּׁנֵי צְדָדָיו – ואפשר לפרש “צלע” כ“צד” ולא כאחת מעצמות האדם.
*
סא “וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה” (בראשית ב, ז) – רַ' יְהוּדָה אָמַר: מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ עֹקֶץ כְּחַיָּה וְחָזַר וּלְקָחוֹ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ (בר"ר יד, י).
“לְנֶפֶשׁ חַיָּה” – ודורש את הביטוי כמלמד שהאדם היה בצורתו כשאר בעלי החיים.
עֹקֶץ כְּחַיָּה – מעין זנב.
*
סב “וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר” (בראשית ב, ז) – רַ' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: עֹפֶר, עֶלֶם – עַל מְלֵאָתוֹ נִבְרָא: אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: אַף חַוָּה עַל מְלֵאָתָהּ נִבְרֵאת.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ (בר"ר יד, ז).
עֹפֶר – ודורש את תיבת “עפָר” בשינוי ניקוד כעוסקת בעופר איילים (שיר השירים ב, ט),
עלם צעיר, שעומד במלוא כוחו ויופיו.
מְלֵאָתוֹ – שלמותו.
*
סג אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' אֶלְעָזָר: אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּלֶם בְּרָאוֹ וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ” (תהלים קלט, טז). “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם” (בראשית ה, א) – אָמַר רַ' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוּטָל גֹּלֶם לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם הֶרְאָה לוֹ דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וְסוֹפְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ” (תהלים קלט, טז) – גֹּלֶם, מָה שֶׁרָאוּ עֵינֶיךָ, כְּבָר הֵם כְּתוּבִים עַל סִפְרְךָ, זֶה סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (בר“ר כד, ב; פס”ר כג, ב).
גֹּלֶם – גוש חסר צורה מוגדרת (ובשלב זה גם חסר רוח חיים), אך עצום במידתו.
מִי שֶׁאָמַר וגו' – הקב"ה, שהציג לפני אדם הראשון את כל תולדותיו, צאצאיו ומנהיגיהם.
דּוֹרְשָׁיו – דרשניו.
סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן – ספר שמֵימי שבו נרשמו תולדות האנושות על כל מרכיביה, עד ימות המשיח (ויק"ר טו, א).
*
סד עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוּטָל גֹּלֶם הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, יֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בִּשְׂעָרוֹ וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּמִצְחוֹ, וְיֵשׁ בְּעֵינָיו, וְיֵשׁ בְּחָטְמוֹ, וְיֵשׁ בְּפִיו, וְיֵשׁ בְּאָזְנוֹ, וְיֵשׁ בְּמַלְּתָיו (שמו"ר מ, ג).
מוּטָל גֹּלֶם – ראו בקטע הקודם.
יֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי וגו' – כל אחד מן הצדיקים מצוי היה, בכוח אם לא בפועל, באחד מחלקי פניו של אדם הראשון, על פי מעלתו.
בְּמַלְּתָיו – בתנוכי האוזניים, ויש מפרשים: במלתעותיו, בשיניו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.