יירשם נא לזכרון: בשעת הרת־גורל זו לעם ישראל, בערב הכרעות בשאלת ארץ־ישראל והעם היהודי, בהתאסף שליחי עם מושמד להשמיע קולו אל שליטי עולם מצא לנכון חלק אחד חלוצי מצבור הפועלים בארץ־ישראל לא לצרף את קולו אל קול העם המשווע בכל תפוצותיו למדינה יהודית בארצו. זהו המעשה אשר ראו מנהיגי “התנועה לאחדות העבודה” לבוא בו אל הצבוריות היהודית, וקודם כל ­– אל קהל חברי “התנועה”, בשעה זו. העשו זאת נציגי “התנועה” בכינוס הציוני בלונדון על דעת כל חברי “התנועה”? האומנם סמך קהל החברים אשר בעין־חרוד ובאשדות־יעקב, בתל־אביב ובכל הארץ את ידו על המעשה הזה של אי־השתתפות בהצבעה. על תביעת המדינה היהודית, ויהיו נימוקים אשר יהיו? הייתכן כי ישלימו עם כך, שידם לא היתה עם כל התנועה הציונית ושליחי העם העברי בתביעה הזאת, בפגישה ההיסטורית של נציגי העם היהודי לאחר שש שנות האימים ובשעה מכרעת זו? האם לא הזדעזעו לסילוף הזה שסילפו באי־כוחם את הרגשתו ועמדתו של הצבור בנקודה, שהיא נקודת־המוקד במערכה שבה עומד העם היהודי ומפעלנו הציוני כיום הזה? גם ההסברה שניתנה למעשה הזה על־ידי מזכירות “התנועה” ­– אין בכוחה להסביר ולהצדיק את היבדלותה של “התנועה לאחדות העבודה” ממלחמת המדינה היהודית ופגימתה בשלימות החזית היהודית בשעה זו. כי הנה מסבירה המזכירות, שסיעת התנועה לאחדות העבודה בכינוס הציוני לא ראתה כל אפשרות לסמוך את ידיה על ההחלטה המדינית של הכינוס, מאחר שנדחתה הצעתה על סעיף מפורש בדבר מלחמה בכל תכנית של חלוקת הארץ. למעשה אנו מוצאים בהצהרת הכינוס הציוני פסוק מפורש האומר: “אין כל פתרון אחר לשתי הבעיות הצמודות והקשורות זו בזו ­– בעית העם היהודי ובעית ארץ־ישראל ­– אלא על־ידי הקמת ארץ־ישראל כמדינה יהודית בלתי־מחולקת ובלתי מצומצמת, בהתאם לכוונת הצהרת בלפור”. ואם גם נדחה נוסח ההצעה שהציעה הסיעה בענין זה ­– מה הצדקה יש בכך, שלא לסמוך את ידיה על ההחלטה המדינית הכללית של הכינוס? אם אמנם שלם לבם של נציגי “התנועה לאחדות העבודה” עם תביעת העצמאות המדינית לעם היהודי בארצו, אם באמת רואים הם את השעה הזו מחייבת וכשרה להגשמת חלומם, תקוותם וכיסופיהם של כל הדורות בישראל, אם באמת רואים הם את המדינה היהודית כמכשיר מושלם ביותר לתקומת שארית ישראל בארץ ישראל ­– איך מלאם לבם להיבדל מעל עדת ישראל בהצבעה ההיסטורית הזאת? לא חדש עמנו דיבורה של “התנועה” בענין המדיניות הציונית, מאז הצבעתה הידועה בישיבת הועד הפועל של הסתדרות לפני כשנה וחצי. מאז ועד עתה היא אינה חדלה מלגמגם בהגיעה לפרשה זו. מאז ועד היום לא היה סיפק בידה להבהיר לעצמה ולצבור מה יש לה להגיד, בדברים ברורים ומפורשים, בדבר התקומה המדינית של העם היהודי בארצו ומלחמתו על כך. במשך כל הימים הרבים האלה לא ראתה לצרף את קולה אל קול העם התובע באדיר את תקומתו המדינית מידי שליטי עולם. זוהי אחת התוצאות, מהטראגיות ביותר, של עקמימות המוחין והשתבשות הדרכים, אשר רבו בתוך הפלג הזה של תנועתנו, מאז ירד לעולמנו שטן הפילוג והרבה מבוכה ומהומה¹ עד בלי די.

כ“א אלול תש”ה.