א.    🔗

מנבכי העם עלית ותלך לפניו להנחותו בדרך הגאולה. ואת קול העם המשווע לגאולה נשאת אל עמי תבל, אף מצאת מסילות ­– פרי מאמצי שנים ­– אל לבם והכרתם, עדי הוכרה לראשונה בפני העולם כולו זכותנו לגאולה ולעצמאות במולדת העתיקה שלנו, בארץ־ישראל. והעם הלך אחריך, ומבחר חלוציו העפילו והניחו יסודות מוצקים לביתנו הלאומי, אף הכשירוהו להיותו בית ומולדת להמוני ישראל. וכשהתחוללה שואה איומה על ראש עמנו באירופה, בהישמד באכזריות מיליונים מאחינו ואחיותינו ­– כמבצר־עוז וכמבשר ישועה ונחמה לכל בית ישראל עמדה ארצנו ומפעלנו בה, וכחיל־העם החותר להצלתו וגאולתו התייצבה התנועה הציונית אשר בראשותך. זכות גדולה היא לתנועתנו כולה, כי מראשית הופעתך נמתחו יחסי קרבה והבנה ונאמנות בין תנועת הפועלים הארצישראלית ובינך. מפגישתך הראשונה עם תנועת ההגשמה החלוצית הכרת מה מקומה בבנין־המולדת לעם בהגשמת הציוניות, ומאז נתברכה הציונות בשיתוף־פעולה הדוק בינך לבין תנועת הפועלים המאורגנת. וזאת ברכתנו לך, מנהיגנו האהוב, ליום יובלך: מי יתן ותוסיף עוד שנים רבות להעניק לעם ישראל מברכת שירותך לו, אף תזכה במהרה בימינו לחזות במדינה היהודית בהיבנותה ובאספה אל תוכה את שארית בית ישראל.

י“ז כסלו תש”ה.

ב. מנהיג ונשיא    🔗

מבעד לערפלי הזמן, דרך זכרונות־ילדות רחוקים, עולה לפנינו זכר מסעו של ד"ר הרצל ברוסיה לפני יותר מארבע עשרות שנים. באהבה ובכבוד מלכים פגשוהו קהילות היהודים בכל המקומות אשר עבר בהם. היתה זאת חוויה גדולה לכל יהדות רוסיה. “מלך היהודים” ­– עבר לחש־רחש, בין יהודים ולא־יהודים. מעין זה הורגש הפעם עם שובו של ד“ר ווייצמן לארץ, לאחר שנעדר ממנה חמש שנים. גל של חמימות עבר את כל הצבור, ללא הבדל מפלגה ומעמד (אולי להוציא את קומץ הרוויזיוניסטים), ונפגש ע”י כל הצבור ברחשי אהבה ושמחה כנים, כאשר לא היה אולי במידה כזאת בעבר מדי בואו לארץ. ולחש־רחש עבר בלב: “נשיא־היהודים”…

כי אכן בשעה זו, לאור השואה האיומה שהתחוללה על ראש עמנו ולנוכח שעת הגורל לעם ולארץ, גברה ההרגשה שיש מנהיג ונשיא לעם, כי לא דור יתום אנו. כי המנהיג נשען על כוחו של כל העם לקצותיו, ובשיתוף נאמן עם ראשי התנועה העומדים לימינו, היכולת בידו להנחות את העם ולהעבירו על פני ים האימים והצרות אלי חוף מבטחים. זו האמונה החיה עתה בלבבות, ומשום כך זו הפגישה החמה לנשיא בבואו לארץ. ומשום כך זו הרגשת החג במלאות לו שבעים שנה. זכה ווייצמן והוא היה למנהיגה המוכר והמקובל של האומה כולה, על שבטיה ופלגותיה השונים. יד שר האומה היא, כי בשעה זו, בה עומד להיחתך גורל עמנו לעתיד, נמצא עומד ליד ההגה איש שמשכמו ומעלה גבוה הוא מכל העם, האיש שמתוך העם יצא ואל כל העם כולו נישאת אהבתו הגדולה ומסירותו אין־קץ. יד שר האומה היא, כי בשעה זו, עת הישוב העברי בארץ ­– זה החלוץ והיסוד לעצמאות היהודית העתידה ­– מפולג בתוכו, כאשר לא היה בעבר, נמצא עומד בראש האיש, שהוא סמל האיחוד לעם, המסמל באישיותו את אחדות העם, אחדות גורלו ועתידו. המצווה לכולנו אימוץ כל הכוחות ולשם המטרה הגדולה בדורנו זה: הצלת עם ישראל, גאולתו וכינוסו בארצו. ושמחה מיוחדת ביום זה לנו, לצבור הפועלים ולתנועה העבודה הציונית כולה. כי זכינו ותנועתנו ניצלה מאותה סתירה טרגית ­– נחלת תנועות פועלים שונות בעולם ­– שבין עניני העם בכללותו לבין עניני מעמד הפועלים המאורגנת. זכינו וניצלנו מקרע טרגי זה, שהיה עלול לשאת בתוכו סכנות חמורות לכל מפעלנו הציוני. אין אולי עוד תנועת פועלים בעולם, אשר חזונה ופעלה מזדהים הזדהות גמורה עם עניני האומה כולה, לחיי השעה וחיי העולם שלה, כתנועתנו. חיים ווייצמן הכיר מראשית פעולתו הציונית את עוצם ערכה של התנועה החלוצית ותנועת הפועלים לגבי הגשמת הציוניות, חזה את יעודה של תנועת הפועלים בתהליך ההגשמה, השיג עד מה תלוי גורל הציונות וצביונה הגואל השלם בתנועה חלוצית־פועלית גדולה, חזקה, רבת פעלים השפעה בישוב ובציוניות. כי־על־כן דבק בכנות ­– כאשר לא דבק שום מנהיג ציוני אחר לפניו ­– בתנועת הפועלים, והוא אוהבה הנאמן ופועל תוך קשר הדוק ושיתוף מתמיד אתה, לברכה לכל הפעולה הציונית. מי יתן ויהנה מפעלנו עוד לשנים רבות משיתוף־הפעולה המבורך שבין המנהיג ותנועת הפועלים.

י“ז כסלו תש”ה.