“ועידת איחוד” ­– איזה צלצול קסם, איזה הוד־זוהר למלים נפלאות האלה! ואנו הלא נגמלנו מכך זה רבות בשנים. מאז 1930, עת קם האיחוד של “אחדות העבודה” ו“הפועל הצעיר”, לא זכינו לאיחוד במסגרת תנועתית כללית. במשך כל השנים הרבות שחלפו מאז, לא נח ולא שקט מצפונה של תנועת הפועלים, אשר מהותה העמוקה ביותר היא ­– תהליך בלתי־פוסק של איחודים, איחודם של אלה אשר ההיסטוריה הישראלית יעדתם ליעוד כביר אחד, הוא היעוד של הגשמת הציונות הסוציאליסטית. ולא פסקה התביעה ולא פסקו הנסיונות והמאמצים לפעולות איחוד: איחוד בתנועה הקיבוצית, איחוד בתנועת הנוער, איחוד מפלגות. והיה משהו בתוך תנועת הפועלים, ­– אולי מותר לקרוא לזה שכינת התנועה ­– אשר כלתה נפשה למעשי־איחוד מחודשים, אשר התגעגעה ממעמקים להתגלותו־מחדש של מבצע־איחוד ממש בחיינו, של התכנסות חברים, אשר מחיצה היתה ביניהם, והנה הם מתאחדים לעינינו. כי זהו לא רק מעשה גדול ועצום לעצמו, “ותקרב עצם אל עצמו ­– ­– חיל גדול מאוד, מאוד”, באשר תמיד ­– כדברי אחד הפותחים ­– לזוג יותר קל להוציא עגלה מהבוץ מאשר ליחידים נפרדים; זה גם סמל ומופת לקראת הבאות, כי לא פסו התהליכים הטבעיים בעורקי התנועה, המוליכים ­– אם במוקדם ואם במאוחר ­– אל המעשה שהוא תנאי לגאולה, ­– האיחוד. לפיכך לא ייפלא, כי כבשורה הזהירו המלים ועידת איחוד מעל כותרת מודעות ועתונים לרבים־רבים וקסם להם המאורע העומד להתרחש: איחודם של שתי תנועות נוער בישראל. ועל־כן כה נהרו רבים בליל פרוס הועידה הנלבבת הזו. לא רק בני נוער שבאו בהמוניהם מקרוב ומרחוק, אלא גם ותיקים ובאים בימים, אשר באו לשאוף ממשב־הרוחות המרענן והמחדש, המחיה ומשיב הנפש, אשר בהתכנסות לאחים מתאחדים לתנופת חיים ויצירה מחודשת. ונוער מתאחד בפרט. וההתכנסות לא הכזיבה בגילוייה ובביטוייה. אותו מעמד של ליל השבת לא היה מן השכיחים: אלפי אנשים צעירים התאספו, מהנוער הלומד ומהקרובים להם, לביצוע התאחדותן של “גורדוניה־המכבי־הצעיר” עם “המחנות העולים” ­– ל“תנועה כללית של הנוער הלומד החלוצי בארץ ישראל”. המדברים מעל הבמה דיברו בלהט על האיחוד וערכו ומשמעותו ברגע זה, אגב הבעת צער עמוק על שלא כל תנועת “המחנות העולים” באיחוד הזה. והדברים האלה יצאו מלב כל הקהל הצפוף הזה שברחבי בית־העם, ומלב רבים־רבים שמחוצה לו. ולא החידוש שבדברים הוא שריתק והפעים את הלבבות, שהרי בימינו רבים הם אשר רוממות האיחוד בפיהם תמיד ­– אלא מעשה האיחוד ממש, שבירת מחיצות מקודשות משנים, התלכדות־אחים לקראת התפקידים הגדולים אשר נכונו לדור הצעיר בארץ־ישראל בזמן הזה. ולא מעט משך את הלבבות הגילוי של עוז־רוח ושל מרד באלילים מקודשים, הן המסגרות המפלגתיות והתנועתיות שנתקדשו במשך שנים, אשר רבים וטובים קפאו על שמירתן, ללא יכולת להיחלץ מכבלי השמרנות המסגרתית, המגביהה מחיצות ומפרידה בין אחים. והיה זה אומץ נפשי לוותר על שמות מקודשים, שמות שהם עצמם ביטוי לתוכן חינוכי רב, ולקבל את השם הפשוט האחד: הסתדרות כללית של נוער לומד חלוצי בארץ־ישראל", שכפשטותו כן עמקו ותכנו המביע כול, וכן רחב פתחו כפתחה של הסתדרות העובדים. הקורא לכל הנוער החלוצי בארץ ובחוץ־לארץ. ואכן, נוצרה עובדה: הסתדרות כללית של הנוער הלומד, גם אם לא יכירו בכך החלקים המתבדלים שבנוער החלוצי, אשר רוממות הציונות הגדולה והליכוד הציוני־הסוציאליסטי בגרונם ובמעשה יחזיקו בעקשנות בקרנות המזבח הישן וידחו את הידים המושטות לאיחוד. ינסו להשליך אשמות ושמצה על התנועה המאוחדת הזאת כאשר יוכלו, כיד ההשמצה ההדדית הטובה עלינו מאז חזק רוח הפירוד בקרבנו, וגם עשו זאת לא מעט חבריו של חלק אחד מהמתאחדים, אשר אתמול היו אתו בתנועה אחת. העובדה קיימת: לראשונה הופיעה על במת חיי הציבור בתוכנו תנועת נוער לומד שהיא כללית בכל מהותה ותוכנה, וזיקתה ­– להסתדרות הכללית, לא בדברים אלא במעשה. ­– שנים רבות היו “המחנות העולים” התנועה, אשר חרתה על דגלה אחדות וכלליות, אך היא לא זכתה: בא הנסיון הראשון של הגשמת הכלליות ­– ולא קם בה הרוח, והיא נכשלה. הדגל הזה מתנוסס עתה מעל ביתה של התנועה המאוחדת אשר קמה עתה. וחזקה עליה, כי לא תנוח ולא תשקוט, ותקדיש את מיטב מאמציה לבצע את אידיאל הכלליות עד תום, עד שתישברנה מחיצות והאיחוד יהיה מלא, ובה ימצא מקום כל הנוער הלומד החלוצי בארץ. ולא פחות מן המעשה ­– ניחם ועודד הביטוי, הדיבור הצלול, הבהיר, הבוטח, האחראי של הועידה הזאת. לא רב הזמן שניתן לנערים הצעירים להתבטא, אך מה שנשמע היה בו כדי לתת תמונה שלמה ממה שמסעיר ומעסיק את נפשו של הנוער, החש באחריותו כלפי הזמן הזה ובתעודה אשר יעד לו גורל עמו ועתידו הוא עצמו. אחד אחרי השני עלו עולי הימים, אשר רבים מהם ­– נדמה ­– מקומם לא יכירם עדיין על במת נואמים, והנה הם משכילים להביע בשפה ברורה את משמעותם של הימים האלה, ומה הם מטילים עלינו, ומה העיקר בתפקידנו לקראת הבאות, ועד מה השעה דוחקת עלינו את איחוד הכוחות לאלתר. ולא איחוד סתם של הציונות הסוציאליסטית בהתגשמותה. אלא על יסודם של הערכים, אשר הם הם עיקרי תורתה של הציונות הסוציאליסטית בהתגשמותה. כאשר נשמעו הדברים בפירוטם, ובביטוי הנכונות לכתבה עד תום, להגשמה, “לעמידת הכן לתביעת מוסדות ההסתדרות והישוב” ­ היתה התחושה, כי בדברים מפעמת האמת העמוקה ביותר של הדור הצעיר בשעה הזאת בישראל. ולא מובן, ואי־אפשר שיהיה מובן, מדוע לא יתאחד כל הנוער החלוצי מסביב לדברים האלה, שהם אומרים הכל. ומדוע ועל מה נגזר, שיהיה מפורד ומפורר גם בימים אלה, באין כל שורש וכל טעם וכל הצדקה לכך! בשם כולנו דיברה המברכת מטעם הועד הפועל של הסתדרות בהביעה את ברכתה למבצעי האיחוד, אשר “הבינו את הכרח האיחוד והביאו בימי עצב אלה אור ושמחה לא רק לפועלי ארץ ישראל, אלא לכל יהודי הרואה בארץ ישראל אחרית תקותו”. כי זה אות לאיחודים נוספים, גדולים יותר אשר יבואו, איחודים אשר יחשלו את הכוח האחד הגדול, שבו תלוי גורל היאבקותנו בימים הבאים לקראתנו.

ט“ז חשון תש”ו.