הימים האלה ­– ימי הרת־עולם הם לנו ולמפעלנו, שלא היו כמותם מאז חורבננו כעם. אין יודע אם נחרץ כבר משפטנו מלפני ממשלת־הפועלים באנגליה, או עדיין נאבקים אראלים עם מצוקים. אחת אנו יודעים: כוחות־שטן עצומים עומדים עלינו בימים אלה לקטרג ולהבאיש ולחייב את דיננו לפני מי שגורלנו נתון בידו ­– ממשלת בריטניה הגדולה. בימים האלה לב כל הישוב לבש חרדות למה שמתרחש בלונדון. אין הוא יכול לשעות לשום דבר אחר. כי לא גזירה חדשה כאן לפנינו, גזירה נוספת על כל הגזירות הרבות אשר הלמו בנו חדשים לבקרים, מאז סן־רימו ועד היום, מידי אותה ממשלה אשר בידה הופקד, בשעת־רצון גדולה, דבר הקמת הבית הלאומי לעם מחוסר־הבית היחידי בעולם. לפנינו הכרעה, חריצת־משפט לשבט או לחסד על המפעל הציוני ועל גורל שארית ישראל המתענה במחנות מות ובחרבות אירופה, אשר הפכו לו גרדום עד היום הזה. אנו עומדים בעצם “הימים הנוראים” של ארץ־ישראל ועם ישראל, ואולי בעוד ימים מספר יצא גזר דינם מלפני שליטי־עולם. על־כן גדלה עד מאד החרדה וגברה המתיחות ורבה ההתעוּררות בכל הצבור העברי אשר בארץ. עד הרגע האחרון לא ירצה הלב להאמין, כי אכן תבצע ממשלת הפועלים את הבגידה הגדולה ביותר בעם המושמד, אשר שפך את דמיו בכל חזיתות המלחמה האיומה וידו רב לו בעצם ההתגברות על שטן העולם. אין הלב רוצה להאמין, כי כל הדברים שהשמיעו מנהיגי מפלגת העבודה אך אתמול, ובמשך שנים רבות לפני־כן, אינם אלא שקר אחד גדול, כי בהגיעם לשלטון ­– יוסיפו אף הם להסתולל בעם המעונה ביסורים, כאשר הסתוללו כל הממשלות הבריטיות זה חצי יובל שנים, ועוד במידה קשה ואכזרית יותר, באשר אף פעם לא נגע הדבר, כמו היום, בחייהם של רבבות יהודים אשר עיפה נפשם לעינויים והרג, ואף פעם, כמו היום, לא היתה שעת הכרעה לצפור־נפשה של תקות ישראל האחרונה.

עדיין אין הלב נותן להאמין, כי אכן שוא מבטחנו גם במפלגת העבודה הבריטית, אשר בתקופות קשות ביותר ראינוה כידיד־אמת רוחש־טובה ומוכן לעזרה בבוא הזמן, כי אין מבטח לנו גם בתנועת הפועלים, נושאת רעיון הצדק והאמת והשויון בעולם, כי גם זו ­– בהגיעה לשלטון ­– לעיניה רק עניניה הקרובים, עניני השלטון והמדינה, ותתכחש חיש מהר לענינים של “אחרים”, אשר עוד תמול נלחמה להם בהיותה באופוזיציה; כי אכן בודדים אנו בעולם בצרתנו ובאסוננו הגדול וכי אין לנו לסמוך אלא על עצמנו, על כוחנו הדל. כי ­– אם גם תנועת הפועלים תכזיב, וגם היא בעמדה ליד הגה השלטון תעמוד על דמנו הניגר עד היום בגרדומים השונים, הקיימים עדיין בלב אירופה המשוחררת, אם גם היא תפקיר אותנו בשעה ההיסטורית הזו, שעת ההכרעה, כשבידה הגורל, ­– במי עוד נאמין? בלב מורתח אנו מצפים ליום שבו תבוא ההודעה של ממשלת הפועלים על ענינינו כאן. עוד אמונתנו אתנו, כי יעלה בידי שליחי העם ונאמניו וידידיו הכנים המעטים לקרוע את רוע הגזירה. כי לפני השעה השתים־עשרה עוד תיפקחנה עיני אלה, ­– שעלייתם לשלטון עודדה מיטב תקוות למחר חדש לאנושיות ובעטיה נתחזקה רוח כל שוחרי החופש והצדק בעולם ­– לראות את התהום שאליה הם דוחפים לא רק את העם היהודי, אלא גם את עצמם, את שלטונם הם, את תנועת הפועלים, אשר לא תיכון, אי־אפשר לה שתיכון, אם בצעדיה הראשונים תעוות דין המעונה בעמים, אם תעשה עוול לעם היהודי ותתאכזר לו בשעה הקריטית ביותר בחייו, אם תוציא מידה את שעת־הכושר הגדולה ביותר להחזיר צדק לעם עשוק־הצדק, אם תעשה פלסתר את הרעיונות שבשמם נלחמה ושבזכותם קיבלה את אימון ההמונים, אם תפר אמונים באופן כה מחפיר. כי לא יהיה בר־קיימא שלטון פועלים, אשר יהיה נשען מראשיתו על היסודות הרעועים של העולם הישן, היסודות של כל דאלים גבר ואוי לחלש, היסודות של מלחמת אינטרסים וסילוף הצדק בשם חשבונות צרים ואיגואיסטיים, אמיתיים ומדומים. אפס, עלינו להיות נכונים גם למהלומה הקשה ביותר מידי ממשלת הפועלים, אם יבוא האסון והמאזנים שבהם נשקלים עתה עניני העם היהודי ומולדתו יכריעו לכף חובה. במקרה הזה נאמר אנו כולנו קול אחד לאמור: לא תהיה! לא נקבל את הדין, הגוזר עלינו את הספר הלבן המביש בארץ־ישראל כמדיניות הממשלה האנגלית לאחר הנצחון, והנועל את שער־הרחמים היחידי בפני שרידי מחנות המות ורדופי ההשמדה באירופה. לא נקבל עלינו את מדיניות־הפיוס הנפשעת, אשר, כבעבר, מפקירה את העם היהודי להמשכת השמדתו, אשר החלה ובוצעה בידי היטלר, מתוך כוונה לרצות את השטן, כל מיני שטנים, המגיחים עתה מעברים שונים לסתום את מעין תקוות־ישראל האחרונה. אין אנחנו חפשים להיכנע ולהשלים עם הגזירה: קול שוועת אחינו עולה אלינו מגרמניה ומפולין ומהונגריה ומסלובקיה, הזועקים להצלה ולגאולה, ואנחנו כאן חלוציהם־שליחיהם, ועלינו האחריות. ולא נוכל לחשות; וכאן מפלטם היחיד, כאן מולדתם בזכות ולא בחסד. אנו כולנו, ברוח אחת וגוף אחד, נסכל את מזימת ממשלת הפועלים ­– אם תבוא ­– כי חפצי חיים אנחנו, כי עתה הזמן להשיב לעם ישראל את גזילתו, כי כל המשכה בסבל־הירושה הנאצי עתה, לאחר מיגור הנאציזם בעולם, כמוה כהמשכת משטר ההשמדה הנאצי, כמוה כגזר־דין של כליה על שארית פליטת ישראל באירופה. נגיד ונשנן לעצמנו וקבל עולם: קום לא תקום הגזירה! היא תתפוצץ אל הכוח המלוכד המתנער של חלוץ העם היהודי בארץ הזאת אשר ייחלץ כולו למלחמת חייו של העם היהודי, שאין לו חיים זולתי בארצו־ביתו, היחידה בעולם. תדע ממשלת הפועלים, העושה את חשבונה לפי קו ההתנגדות הקלה ביותר. כי היא טועה בחשבונה, כי היא תיתקל כאן בעם העומד בגבו אל הקיר, אשר אין ברירה בידו בלתי אם לעמוד על נפשו ולהערות את כל כוחותיו במלחמה זו. כי הכוח הקטן הזה של היהודים כוח של נואשים הוא, אשר לא יירתע מפני כל במלחמתו על גאולת העם והצלתו. ובשעה זו שעת הכרעה, אם יגברו מצוקים וממשלת הפועלים תגזור להטיל עלינו את עניבת חנק של “הספר הלבן” ­– לא יהיה כושל ומתון בקרבנו. כולנו להגנת העליה של המוני יהודים משרידי אירופה והתישבותם בארץ הזאת, בזמן ובממדים ההולמים את גודל האסון והעונים לעוצם השוועה, שועת מעונים ונרצחים, המוסיפה לרעום בלי הרף באזני העולם, חדשים על חדשים אחרי הנצחון.

א' חשון תש"ו.