הרי זה נוחם אמתי, נחמה, כי נמצא כיום הזה בתוכנו צבור צעיר לא־קטן, הנושא עליו חותם של איחוד אמת, חי אותו ומקיימו בכל ההחלטות ובכל רצינות החיים שניתנו לו במתנה מתוך מחנות המות שמשם בא. אנו כולנו כאן, הרוב המכריע של צבור הפועלים, הכואבים בנפשם את כאב הפילוג ושאדיר חפצם הוא איחוד המחנה כולו, ­– נאמר מקרב לב לסנוניות ראשונות אלה של מחנה נוח"ם: ברוכים הבאים! תחזקנה ידיכם! מרחוק, בהגיע אלינו הבשורה על רוח של אחדות־אחים, אשר אחזה את שרידי הגיטאות ומחנות־המות, ועל החלטתם להוות גוף מאוחד לקראת העפלה, מלחמה ויצירה בארץ־ישראל, ­– פחד ורחב לבנו, כי ראינו בזאת בשורה ואות לאיחוד המחנה החלוצי כולו, וממעמקי הנפש פרצה ברכה: מי יתן ויהי זה מפנה ברוח ישראל וברוח המחנה החלוצי שלו, להיות רוח האחדות והליכוד למען עניננו הגדול, התובע את כל הכוחות ללא שיור, גוברת על כל וטובעת בחותמה את כל פעולותינו ומעשינו היום ובימים הבאים. ברטט ליוינו את ראשית פעלם של הגופים החלוציים בני זרמים וחניכי דעות שונים, בהתאחדם יחד למעשה הגואל האחד, לגוף מאורגן ומלוכד אחד. אך לא ארכו הימים ­– והתאכזבנו מרה. במגינת לב ראינו כאשר באו אנשי ארץ־ישראל, נציגי מפלגות־פועלים ותנועות־נוער הצמודות להן והסתערו ברוב כוח לפוצץ את רוח האחדות הזאת ולרסק את הגוף המאוחד, איש איש את חלקו. ולא היפלו בין בוגרים, נוער וילדים, ­– הכל כשר לפעולה “מבורכת” זו של כפיית הפילוג הארצישראלי על השרידים המתלקטים מבין חרבות יהדות אירופה, אשר כל הוויתם זועקת לאחדות ולאיחוד. ואכן הצליחו במידה מרובה מאוד להחזיר את פלגות ישראל ליושנן, כאשר בימים הטובים ההם, בטרם בוא השואה ובטרם הועמד המחנה הנשאר בפני הברירה ­– כליון או גאולה. ורבים, אשר אמרו באמת ובתמים לעשות את חייהם קודש לגאולת ישראל והאדרת המחנה החלוצי שלו, לא יכלו עמוד בפני הנציגים הארצישראליים, אשר חזק עליהם דברם, ושבו איש־איש למפלגתו, להוי המפלגתי המתבדל, על מלחמת האחים וההתחרות וכל הכרוך בה והנובע מהן. אכן, את אשר יגורנו בא לנו: ארץ־ישראל החלוצית ­–­ ­– היא שהיתה לגורם מפורר את הכוח המעט אשר החלו להעלות שרידי ישראל, אשר פניהם לארץ־ישראל, בהתנערם לקראת חיים ותקומה. אולם נמצאו רבים, אשר השפעת השליחים־המפלגים מהם והלאה ואשר כוחם עמד בהם להתגבר עליה ובעקשנותם כי רבה עלה להם לקיים את המסגרת המפוארת של נוח“ם, אף לבצרה ולהגבירה בקרב השרידים החלוציים בגולת אירופה. והנה זכינו להקביל את פניהם של המאות הראשונות אשר הגיעו אלינו והמשתלבים בתוך מחננו בארץ. וגם שמענו את קולם העז, מלא המרץ והאמונה בדרך החלוצית המאוחדת, ומאויי־היסוד שלה: חלוציות, אחדות, מדינה עברית, וערכיה: הגשמה עצמית, העפלה, הגנה, עבודה, התישבות לצורותיה, תרבות עברית. הרי זאת היא כל התורה כולה של תנועת הפועלים בארץ־ישראל ­– ואידך זיל גמור! מה לנו עוד יסודות עיקריים בתורת החזון וההגשמה מחוץ לאלה? ולמה, למה ­– זועקת שכינת התנועה ממעמקים ­– לא יתאחד על יסודות אלה כל הנוער ששרד לנו בגולה כבארץ? ולמה ועל מה יוסיף הפילוג להתקיים, באין שום יסוד לו ושום דבר להצדיקו? תחזקנה ידיכם, אחים מנוח”ם, בראשית צעדיכם בארץ, אַל יפול רוחכם בהיפגשכם בפילוג הנוקשה הקיים במחננו. דעו כי הרוב המכריע של ציבור הפועלים כאן הוא אתכם באמונה ובשאיפה לאחדות ציבור הפועלים ולאחדות הנוער החלוצי. וגדולה זכותכם: אתם בעקשנותכם תהיו למופת לרבבות בתוכנו, הנושאים את נפשם לאיחוד, ולא ירבו הימים ­– והניצוץ החי של בשורת האיחוד אשר הבאתם אתכם יתלקח וישלהב את כל הציבור מסביב ויקים אותו להגשמת המעשה, אשר טובי יוצריה ובוניה של תנועת העבודה בציונות הטיפו לו וחלמו עליו רבות בשנים: איחוד תנועת הפועלים ואיחוד הנוער החלוצי הצמוּד אליה, בארץ ובגולה.

י“ב אייר תש”ו.