בימים האלה היתה לי הזדמנות לראות מקרוב בסבלה של משפחת־מעפילים צעירה, אשר עלתה לפני חדשיים ויותר – ועדיין היא שרויה בלי דירה ונהנית מחסדם של בני־עיר, המאכסנים אותה חליפות בדירותיהם הם הצפופות. לא הועיל גם רצונם הנאמן והכּן של אנשי לשכת העליה של הסוכנות לבוא לעזרת המשפחה הזאת, באשר אין ברשותהּ כל אמצעי שיכון, באשר מוסדותינו המרכזיים לא דאגו בעוד מועד ולא עשו את הדרוש להכנת דירות לעולים ולפליטים הבאים והעומדים לבוא. וגם היום עוד אין עושים זאת. יכלו להציע רק זאת: שהמשפחה תשיג סכום כסף לא־קטן, דמי־מפתח לבעל־בית העומד בבנין ביתו ואשר בעוד מספר חדשים יוכל להשכיר דירה למשפחה. העזרה החשובה, המוגשת מצד המוסד המרכזי הלאומי לקבלת העליה, היא בזאת, שהפעולה להשיג דירות מבעלים פרטיים נעשית במרוכז, וסכום ידוע מדמי־המפתח ניתן למשפחת העולים בדרך הלוואה נוחה. ואני עומד תוהה ומשתומם: האומנם ככה מתכוננת הסוכנות היהודית לקבלת פני עליה גדולה? האם בחוסר כל דירות ברשות המוסדות הלאומיים תיתכן עליית יהודים, ולו אף בממדים מצומצמים! והאומנם זה תפקידם של מוסדותינו – להיות סרסורים להעברת כספים מהעולים לבונים פרטיים, למען יוכלו לבנות ולהשכיר את דירותיהם בשכר מופרז לעולים ולפליטים ולחיילים משוחררים? האם אמנם מחוסרי־אונים הם המוסדות שלנו לעשות דבר־מה עצמאי וגדול להכנת בתים לעולים בכוחותיהם הם? ודאי דרושים לכך מיליונים. דרושה השקעת אמצעים גדלים אשר בחלקם לא ישובו. הדבר כרוך בהפסדים עצומים מחמת היוקר הגדול של חמרי הבנין הקושי להשיגם, ומחמת שכר העבודה הגבוה. היקרות העצומה הזאת בהכרח שתרד, ועמה ירד במידה גדולה מאוד ערכם של הבתים אשר ייבנו עכשיו. ואם אמנם כן – האם זה מקטין במידה כלשהי את אחריותם של מוסדותינו להבטיח מבעוד זמן קורת גג לעולים ולפליטים? מצדיק במשהו את ההזנחה הקשה בעבר? לא אנשים פרטיים יעשו את המלאכה הזאת. רק המוסדות המרכזיים של התנועה הציונית, הישוב, הסתדרות העובדים. הרשויות המקומיות – עליהם רובצת האחריות והם הנושאים באחריות למעשה הזה. אחד המעשים הגדולים במסכת היאבקותנו להצלה ולתקומה במולדת. עליהם להפסיד מדעת בהשקעה הגדולה הזאת, עליהם ההפסד הכרוך בבניה בימים אלה. כי בסופו של דבר – הפסד זה ריוח גדול הוא לנו, ריוח אשר לא יסולא בפז: רק על ידו תאופשר עלית רבבות רבות מאחינו ואחיותינו. אשר עיקר מאבקו של העם ושל התנועה הציונית מרוכז היום להצלתם ולעלייתם לארץ. לא פחות מאשר בשאר סעיפי פעולתנו ומלחמתנו בימים האלה – מצוּוים אנו להשקיע רוב להט ומרץ ונכונות לקרבנות בעבודה זו של בנייה רבת־ממדים לקליטת עולים וחיילים משוחררים, וכל הזנחה וכל דחיה של יום אחד – סכנה בה, פשע בה. היחסרו כספים? היחסרו תנופה ומרץ? – רק במוסדותינו המרכזיים תלוי הדבר, ומהם יידרש!
בית אבות 🔗
לא מכבר הונח היסוד למעשה חדש, נדבך נוסף בבנין הסתדרות העובדים – “בית אבות”, אשר ששת הבתים שלו עומדים בבנייתם. צעירים היינו בבואנו לארץ עם העליה השניה והעליות האחרות שלאחריה; הקימונו את התישבות העובידם ואת ההסתדרות על כל מפעליה ומוסדותיה, החובקים זרועות מדינה בדרך. הקימונו רשת מוסדות לעזרה הדדית, המלווים את חיי הפועל בכל אשר יפנה. אך לא דאגנו כראוי לפועל לעת זקנתו, כאשר לא יוכל עוד לעבוד ומבטח אחר לפרנסתו ולחייו אין לו. כי צעירים היינו, וצעירה היתה תנועת־הפועלים בארץ, ולא הוחש הצורך בזאת. עתה הגיעה השעה וכבר התחילו להיראות בינינו ראשוני החברים אשר הזקינו בעבודתם ותש כוחם בעבודה, – ועל כולנו הוטל תפקיד־הכבוד: לבטח את קיומם־בכבוד ואת מעמדם של חברים אלה בתוכנו לעת זקנתם.
אחד היסודות העיקריים של הסתדרותנו, שהוא כמעט המלכד את כל חלקיה – הלא הוא היסוד של ערבות הדדית. לא יהיה קיום להסתדרות הזאת, אם יימצאו בה חלקים עזובים לנפשם ונתונים לרעב ומצוקה – בקרב אחיהם השבעים והחיים את חייהם המסודרים. על אחת כמה וכמה שלא ייתכן בהסתדרות, כי ייעזב לנפשו לעת זקנה החבר־הפועל, אשר חייו היו קודש לעבודה ולמילוי תפקידים ציבוריים אשר התנועה הטילה עליו, את העול הזה אַל נטיל על החבר־המזדקן בעצמו, או על קרוביו ובני־משפחתו בלבד (אם אין להם היכולת לכך), כי לציבור בכללו יקל לאין ערוך לשאת במשא הזה, מאשר לפרט או לחוג צר. ששת הבתים הנבנים עתה – הם רק הראשונים, בית – אבות א'. ההמשך צריך לבוא עם הצורך. זהו רק רמז למפעל ההסתדרותי המרוכז העתיד לבוא לביטוח החבריה לעת זקנתם.
י“ט אייר תש”ו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.