לזכרה של ברכה פולד – אחד מקרבנות הציד
ושוב נצודו אלף ומאתים ממעפילי ישראל המבקשים להגיע לחוף־המבטחים היחיד. הפעם נצודו ע"י כוחות הממשלה הבריטית, לא בארץ אלא בנמל ספציה אשר באיטליה, שממנו אמרו להפליג, ועכשיו הם רתוקים לאנייתם והכריזו שביתת־רעב כמחאה על מעשה הציד הזה וכאזהרה מפני הנסיון לעצרם מלהגיע לארץ תקותם. הנה כי כן, עשרה חדשים לאחר מיגור המפלצת הנאצית ונצחון כוחות הדימוקרטיה והצדק רודפים באף ובחימה את שרידי הטבח וניצולי תאי הגאזים, המתגוללים עדיין למעצבה במחנות הריכוז שבארצות הנאציזם המובס, בנסותם להגיע לחוף מולדת, להצלה, בקרב אחים החותרים בכל כוחם להושיט להם יד ולקבלם באהבה. מי פילל כי כה יתאכזרו לפליטי ישראל, אלה שלפני עשרים ושמונה שנים הכריזו קבל כל עולם על הבית הלאומי ליהודים, וביחוד – אישי מפלגת העבודה, אשר מאז עלותם לשלטון לא נלאו מהילחם בהכרזות ובהחלטות את מלחמת המפעל הציוני. כיום, חדשים רבים לאחר נצחון “הצדק” בעולם, חברו יחד כוחות־שחור להוסיף הרג והשמדה ביהודים ולהצר את צעדם בכל נתיבי הצלתם ותקומתם. אך יותר מכל מגדילים לעשות בציד היהודים־עולים הכוחות הבריטיים. קשה להבין: מנין ההתלהבות הזו לציד יהודים? מנין כל המאמץ הגדול הזה להעמיד לשירות מפעל הציד את כל חידושי הטכניקה של המלחמה, להחזיק בשירות פעיל לשם כך כוחות צי, צבא, אויר, – בזמן הזה של שלום, כנגד המאמץ הנואש של יהודים שרידי־טבח ועקורים מחוסרי־בית להגיע לחוף מנוחה ולחיי אנוש וכבוד במולדת היהודית? מה גדלו מידות האכזריות וקשיחות־הלב, בעצם הפעלת המנגנון הגדול הזה לציד יהודים על פתחה של ארץ־ישראל! אך לשיא הזדון הזועק, הזועק לשמים, הגיעה ממשלתנו בשלחה את זאבי־הציד שלה גם אל חופי אירופה, דרך שם מנסים פרטיזנים ופליטים יהודים לחוש להם הצלה ופדוּת בארץ־ישראל. עניין מאסר 1200 הפליטים בנמל ספציה והחרמת האניות שעמדו להפליג בהם, הוא הנסיון הראשון להרחיב את המלחמה של ממשלת בריטניה נגד העליה היהודית לארץ גם על נמלי המוצא. אין אנו יודעים עד היכן תגיע הממשלה הבריטית בתחבולותיה, אך אנו מצווים לומר לכל כוחות הרשע, אשר חברו יחד, שכל כלי הזדון נגד היהודים החוזרים למולדתם לא יצלחו. כל הכוחות האימפריאליים המופנים עתה כנגד העליה היהודית – לא יוכלו לה. גם אם כהנה וכהנה ירבוּ את יסורינו וקרבנותינו על דרך זו – ממנה לא נירתע. יהודים לרבבות ולמאות אלפים יוסיפו ויעלו לארץ בכל הדרכים. הנה בימים האחרונים היה נמל חיפה גיא־חזיון לשמחה גדולה ולאושר גדול של 733 מעפילים יהודים, בדרוך רגלם על אדמת הארץ, לעיני קהל יהודים וחיילים אנגלים. לא רבים הם רגעי קדושה וחוויה בחיי אדם כברגעים כאלה, למחזה הנאדר של בנים נידחים בפגישתם עם חוף מולדתם וארשת אשרם העילאי בצלצל שעת הצלתם והכרעת גורלם לחיים ולהתחדשות בארץ־ישראל. האושר הגדול הזה ל־733 איש – במי הוא פגע, את רגלי מי הוא דחק, למי הוא מביא נזק כל שהוא? הלא ייקלטו בארץ־ישראל היהודית – ולא נודע כי באו אל קרבה. למה ומדוע לא יאוּפשר להביא אושר כזה לרבים־רבים מבין הנידחים הדוויים המתגוללים במחנות ובכל דרכי־נוד בעולם? שתי דרכים לפני שארית ישראל בגלוּיותיהם הקשות: התנוונות, חיי־כלימה ומות – מזה, תחיה וחיי כבוד ויצירה – מזה. אין כוח בעולם אשר יפסיק לנדונים־לכליה את דרכם לחיים, לחוף ישועתם. גם על התחבולות שנקטו השלטונות הבריטיים בנמל ספציה נלמד להתגבר –והמעפילים יעפילו!
ח' ניסן תש"ו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.