דומה, כי מאז שלטון המנדט הבריטי בארץ־ישראל, על כל תהפוכותיו ובגידותיו בעיקר המנדט ובהתחייבויותיו לעם היהודים ­– לא היו כימים האלה לכאב פיזי צורב, מענה וממושך, לכל אדם מישראל בארץ־ישראל. כי לא היו כמהלומות שהלמה בנו ממשלת בריטניה הנוכחית; ולא היו כעלבון וככאב וכדיכוי שהתכוונה זו להנחיל לנו מאז החלו רדיפותיה על הישוב העברי והמפעל הציוני; ולא היו כמזימות וכסכנות, אשר העלתה ממשלה זו לקיומו של הישוב ולעתיד מפעל הציונות ולגורל שארית ישראל באירופה ­– מזימות וסכנות אשר הקימו את כל הישוב על רגליו והמריצו אותו להתגוננות ולעמידה על נפשו. אך לא פחות מהכאב הפיזי צורבת ומענה האכזבה המוסרית הגדולה, שנחל העם היהודי מידי “בן־בריתו” ותומכו המסורתי, העם האנגלי, ומכל העולם הדימוקרטי הדוגל בצדק וחופש. ומנה אחת אפים של אכזבה ותדהמה נפלה בחלקם של אלה, אשר מיטב הגיגם ומשא־נפשם לעולם חדש ולעתיד־אנושיות נעלה ­– ולגאולת עמם בתוכם ­– תמכו יתדותיהם בתנועה הסוציאליסטית העולמית, בהתאגדות־הפועלים הכבירה, בחזון הסוציליסטי הגדול, המבשר התנערות למדוכאי־עולם, שחרור למשועבדים, גאולה וישע לנרדפים, צדק למקופחים ושויון לכל האדם על פני האדמה. מה גדולה תדהמתם של אלה, אשר כל בנין עולמם, כפרט וכאיש־תנועה, כציוני וכסוציאליסט, נשען על האמונה, ­– אמונה באדם, אמונה בסוציאליזם, אמונה בנושאי חזונו ולוחמיו, אמונה בהמונים המכונסים תחת דגלו בעולם כולו. עד היום אין אנו יכולים להשלים עם כך בהכרתנו, שאכן כזאת היא המציאות, כי כה הפרה אמונים מפלגת־העבודה הבריטית, כי מידי ממשלת הפועלים באה עלינו ההתקפה הזאת על הציונות ועל הישוב העברי ועל תנועת הפועלים בארץ, כי מפי הסוציאליסטיים בווין, אטלי ומוריסון שמענו דברי בלע כאלה, שריח אנטישמיות נודף מהם, כי תנועת העבודה הבריטית, אשר במשך שלושים שנה נלחמה לנו ועמדה לימיננו, הפכה את עורה בין לילה וגילתה ­– על ידי מנהיגיה השליטים ­– התכחשות ובגידה בעם היהודי ומפעלו הגואל כאשר לא גילה חוג אחר מהעומדים בשלטון לפניה. אין זה נתפס בשכלנו, כיצד קרה הדבר, שדוקא ממשלת הפועלים היא שהסתערה באיבה כזאת על ישובי הפועלים, שהם לתפארת ­– בכוח יצירתם המשקית והחברתית ובחזון חידוש חיי אדם וחברה ­– לכל תנועת הפועלים העולמית. שדוקא היא הרשתה לעצמה להתקיף באף וחימה את המוסדות העליונים של העם היהודי ואת המוסדות העליונים של תנועת הפועלים בארץ, לפרוע בהם ולכלוא מאחרי תיל וחומה את מנהיגיהם, שעוד אתמול ראו אותם כחברים לחזון ולמלחמה. כיצד קרה הדבר שבפקודת ממשלת הפועלים נעשתה התקפה מבישה זאת על העיר העברית בת 200 אלף הנפש, אשר לא היתה כדוגמתה מעולם, ללא כל טעם ויסוד? ואין זה נתפס ומובן, שדוקא ממשלת הפועלים רודפת באף ובחימה את העליה היהודית והיא הזוממת כל מיני תחבולות, כדי להכשיל את המאמצים של שרידי חרב ורדופי אימת פוגרומים להעפיל ולהגיע לחוף הצלה ומבטחים בארץ ביתם הלאומי. ואין זה מובן, שדוקא ממשלת הפועלים היא שהרימה יד ­– מה שלא העיזה לעשות שום ממשלה לפניה ­– על ההגנה העברית, שבה תלוים חייו, כבודו וכל קיומו של הישוב, והיא החותרת לעקור אותה. ועושי דברה הם הזוממים והמסייעים לחתור תחת הכלכלה והמשק העבריים ולמוטט אותם. ולבסוף: ממשלת־הפועלים היא המגלה, כאשר לא גילתה שום ממשלה לפניה, את כוונותיה לחסל את הציונות, להפריד בין ארץ־ישראל ושאלת היהודים ולהכשיל לעולם את המאמץ ההיסטורי של העם היהודי לקום משפל מעמדו בעולם, מהיות חייו וכבודו מרמס ודמיו נשפכים כמים, ולהגיע לתקומה וקוממיות בארצו ההיסטורית. הנה כי כן: ממשלת הפועלים היא המראה את כל תקיפותה כלפי העם החלש והנדכה בגויים, היא המעמידה כוח ברוטלי לדיכוי הישוב החלש והבלתי־מוגן, זה חלוץ העם העברי, המאמץ את כל כוחותיו להושיט יד עזרה והצלה לאחיו, שרידי טבח היטלר וההולכים בעקבותיו בפולין ובשאר מקומות. היא ­– גם היא ­– המראה את כוחה כי רב ברדיפת־יהודים, השפלתם ושפיכת דמם. והמדהים ביותר הוא, כי בכל האימפריה הגדולה הזאת לא קם ­– מלבד אנשים מספר בקול ענות חלושה ­– מי שירים קול חזק וישמיע דברי־מחאה נגד הקו ההרסני של הממשלה. ויתבע צדק לעם היהודי, ויקרא לשוב ולקיים את האמונים ואת מילוי ההתחייבויות לעם הזה. ועוד יותר: בכל מפלגת־העבודה הבריטית, אשר במשך עשרות בשנים הצביעה בהתלהבות בעד החלטות פרו־ציוניות והתנתה ידידות עם תנועת העבודה שלנו, לא נמצא אפילו מיעוט קטן, שיתקומם נגד המהלך הבוגדני של ממשלת הפועלים כלפי המפעל הציוני מעת עלותה לשלטון. ולא פחות מדהים ומפליא, כי לא נשמע קול לטובת היהודים בכל העולם הסוציאליסטי שמחוץ לאנגליה. בכל צרתו הגדולה של העם היהודי, בעוד תוסס דמם של ששה מיליונים מבניו ושרידיו באירופה מבקשים להם אחיזה בחיים חותרים לחוף ישע, וממשלת הנאמנות לבית הלאומי זוממת לכרות את תקותם היחידה, ­– בכל אלה לא נמצא בעולם הסוציאליסטי הגדול כוח כל־שהוא, אשר יאמר דבר ויעשה מעשה לעזרת העם היהודי המתבוסס בדמו. לא נמצא שמץ עידוד ועזרה לעם היהודי ומפעלו מתוך ממשלת־הפועלים־והאכרים האדירה שברוסיה הסוביטית הנושאת של הבניה הסוציאליסטית הכבירה והמלחמה לשחרור העמים, אשר אפשריות גדולות לה לכך בכל הבחינות. ולא נמצא שמץ עידוד עזרה בשום גוף סוציאליסטי אחר, אשר כוחו אתו כיום הזה. ואם שמענו זה לא כבר דברי־שבח נלהבים מפי מנהיגים סוציאליסטיים בצרפת למפעל הציוני וליצירה של תנועת הפועלים בארץ־ישראל ­– הרי לאחר 29 ביוני נדם קולם. אמנם כן, בדידות איומה היא נחלתנו בעת הזאת, בעת האיומה ביותר לעם היהודי בודדים אנו בצרתנו, בודדים במאבקנו. בבדידותנו זאת ­– לא תרפינה ידינו. כנואשים נעמוד על חיינו ועתידנו, על הצלת העם היהודי ותקומתו בארצו. תחת האמונה הנכזבת בכוחות החופש והסוציאליזם בעולם ­– אמונה מחודשת בנו, ממנה נשאב כוחות במאבקנו ההיסטורי: אמונה בצדקת עניננו ובטוהר יצירתנו ומלחמתנו; אמונה בכוח־הפלאים של אין־מוצא ואין־דרך זולתי המוצא והדרך שלנו; אמונה בכוח איחודם וליכודם של כל חלקי העם למען המאבק והיצירה של קוממיות ישראל בארצו. ובאמונה זאת נעשה וגם נוכל.

י“ז אב תש”ו.