לזכרם הקדוש של יחיעם ויץ, צבי אשכנזי והרצל פרל.

ושוב, כמו לאחר 13 בנובמבר 1945, התרגשו ובאו על הארץ ימים שחורים ודם יהודים נשפך בתוכה מידי כוחות ממשלת־הפועלים באנגליה. ימים מרובים, כמו לפני התאריך הנ"ל, עטה הישוב היהודי, הנסער עד היסוד בו מצרת שארית הפליטה וסגירת שערי הארץ בפניה, הבלגה וסבלנות, ושרר שקט יחסי, מתוך ציפיה ותפילה, כי עשה תעשה ממשלת־הפועלים צדק לעם היהודי. לאור כל אשר קרה, וביחוד עתה לאור מסקנות ועדת החקירה. היתה ציפיה, כי למרות תכסיסי ההשהיה וההכבדה, יינתן סוף־סוף הדבר, שאין כדחיפותו ואין כצדקתו הזועקת לשמים: העלאת מאת אלף היהודים לארץ. אך הנה עלה באֶווין על הבמה ונשא את דברו על ארץ־ישראל והיהודים ­– ומיד נגוזו כל אשליות. בהבל פיו ערער שארית האמונה במצפון, באחריות לחובה ולהתחייבות בצדק, והעמיד את כל הישוב, אף המתונים שבתוכו, לפני הברירה האחת: להיאבק בכל הכוח שבידו על חייו ועתידו, על מפעל הצלת העם ותקומתו בארץ הזאת. לשם השלום, כביכול, ביקש לדחות את דבר העלאת מאת אלף היהודים, ההולכים ונהרסים כליל במכלאות המחנות ובקצוי בית־הקברות האירופי הגדול. אולם, רק אחת היא התוצאה מנאומו של באֶווין: הפסקת השקט והשלום, שהשתררו עם התקוה להעלאת 100.000 יהודים בזמן הקרוב, ואות לחידוש המאבק ולהגברתו. ואולי דבר אחד לא לקחו בחשבון באֶווין ועושי דברו: כוחו של הישוב הזה, אשר אינו נופל מכוחה של כל דיביזיה נוספת, אשר ביקש באֶווין לחסוך במחיר הבגידה בעם היהודי ובמחיר חייהם של מאת אלף היהודים. הישוב היהודי בארץ־ישראל לא יקבל עליו את הגזירה ולא ישלים אתה, ויילחם בכל יכלתו כדי לבטלה וכדי לקיים את היעוד היחידי אשת לארץ הזאת: להיות בית ומולדת לשארית הפליטה הדוויה של היהודים. והוא לא ישקוט ולא ינוח עד אם יעלו בזמן הקרוב 100.000 היהודים הראשונים. ואין לזלזל בכוחו של הישוב הזה: הרי זה כוחו של עם יושב על אדמתו, ואם גם הוא רק חלק מן העם אשר בתפוצות, ואם גם קטן הוא במספרו, ואם גם מוקף הוא שונאים. כי גדול כוחו של עם המוצב פנים אל פנים לפני הברירה: השמדה או קוממיות!

ב.    🔗

ועוד לקח גדול לנו מדברי הימים האחרונים: אין ערך מעשי גדול לכל מיני הבטחות והחלטות והכרזות פומביות ­– כל עוד לא יוּשג הדבר האחד: מדינה יהודית, כל עוד גורלנו להיות תלויים תמיד באחרים, ולו גם ב“ידידים” גדולים. מי יכול היה לפקפק, כי המעשה של מינוי ועדת־החקירה והכנסת הממשלה של ארצות הברית לאחריות ענין ארץ־ישראל והיהודים ­– יש בו משם מעשה רציני כדי להקל מעל דרך פתרון השאלה? וכשנראתה עבודתם הרבה והמקיפה של חברי ועדת החקירה, החל באמריקה דרך ארצות אירופה, וגמור בארץ־ישראל, כשבתוצאתה החליטו פה אחד על העלאת מאת אלף יהודים וביטול חוק הקרקע ­– מי יכול היה להטיל ספק, כי הפעם יצא הדבר אל הפועל? והנה הוראינו מיד כי אין כל חובה ואחריות בפני עם חלש, שהוא וגורלו תלוּיים תמיד בידי אחרים. כי אין כל בושה להתכחש בפני העם היום לכל דיבורים והבטחות חגיגיות מאתמול. כי בכל יום ויום אנו וגורלנו תלויים ברצונו הטוב או הרע של פלוני “גדול” ואם גם “סוציאליסט” הוא. הנה התקיימה ועידת מפלגת־העבודה, הראשונה מאז היכנס מפלגת־העבודה לשלטון ולאחר ההחלטה החגיגית בועידת אשתקד לטובת המפעל הציוני ופתיחת שערי הארץ לעליית יהודים ­– ומה היו פני הועידה הזאת הפעם לגבי עניננו? ­– איזו התנכרות, איזו התעלמות, איזו אוירה זרה, כאילו בבת אחת נמחו שלושים שנות ידידות ועזרה ומלחמה לענין הבית הלאומי היהודי. איזה קור נשב בו בכינוס זה לעומתנו. לנוכח פני הועידה הזאת ולנוכח דברי הימים האלה ­– מה גדול צחוק השטן למשמע דברי אֶטלי, ראש־הממשלה הסוציאליסטי, באותה ועידה: “אין אנו מתביישים להכריז על עצמנו שאנו מפלגת אידיאליסטים המאמינים בחופש, בדימוקראטיה ובצדק סוציאלי. סבורני כי עשינו התחלה נאה ולא ניכשל ואנו רואים את העתיד בבטחה”. וצירי הועידה קיבלו את הדברים בתשואות סוערות וממושכות. נראה ברור, כי גם בעולם הסוציאליסטי ­– האידיאליזם, החופש, הצדק והדימוקראטיה מתנדפים ברוח ואין להם מעמד כשהמדובר הוא בעם חלש, מושמד ומדוכא, כי כדי לזכות בערכים הגדולים האלה, שעליהם נלחמים ומקריבים קרבנות, הכרחי קודם־כל להוות כוח עצמאי, להיות חזק יותר במעשה. ואת הלקח הזה עלינו לקבל בכל משמעותו. לא ינוח ולא ישקוט הישוב היהודי אשר בארץ, בעזרת העם היהודי כולו ובעזרת אנשי המצפון והצדק אשר עוד ישנם בעולם, עד אשר יגיע למעמד מדיני עצמאי בארץ־ישראל, ארצנו. כולנו אמונה ותקוה כי יגיע לזאת.

כ“ז סיון תש”ו.