ירושלים

יום רביעי, י“ב בשבט תשכ”ב

17 בינואר 1962

אדוני היו"ר, חברי כנסת.

הוטל עלי מטעם הממשלה למסור לכנסת הודעה על השביתה הפראית של המהנדסים, שהוכרזה בניגוד להתחייבות נציגיהם כלפי הממשלה והסתדרות העובדים.

הכנסת אינה דנה בדרך כלל – ובצדק – בעניני שביתות, שהם קודם כל ענין לעובדים ולמעבידים. אולם הדבר שעלי למסור לכנסת היום אינו סכסוך בין עובדים ומעבידים, – אלא התנהגות תמהה של עובדי מדינה וציבור, וביתר דיוק של נציגי עובדי מדינה וציבור, שהפרו היסודות האלמנטריים של הגינות חברתית; אני מניח: מתוך אי־ידיעת העובדות, כי קשה לי להניח שאלפי המהנדסים יודעים לאמיתם כל פרטי המו“מ וההתחייבויות באי־כוחם המוסמכים במו”מ עם ההסתדרות ונציגי הממשלה, – ואף על פי כן הם עושים מה שהם עושים. כי מה שקוראים עכשיו בשם שביתת המהנדסים היא התכחשות להסכם קולקטיבי, שעד כמה שאני מכיר סכסוכי עבודה בארץ, לא היתה כמותה עד היום. והממשלה רואה חובה לעצמה למסור לכנסת, לעם ולידיעת אלפי המהנדסים פרטי המו“מ שהתנהל במישור משולש – בין נציגי המהנדסים, בין הממשלה ובין הסתדרות העובדים הכללית בנידון שכר המהנדסים, וההסכם שהגיעו אליו נציגי שלושת הגופים האלה אחרי מו”מ מייגע וממושך על יסוד בדיקת מומחים, שנבחרו לכך ע"י נציגי המהנדסים עצמם, בהסכמת הממשלה מצד אחד והסתדרות העובדים מצד שני.

ואתחיל מהסוף. בסוף שנת 1961 ביום 18.12.61, הוסכם על ידי הוועדה המרכזת של הסתדרות העובדים, ע"י נציגי הסתדרות המהנדסים ועל ידי בא־כוח משרד האוצר כי:

"(1) תוקם ועדה בת חמשה חברים בהרכב: חבר ועדת המומחים, שני נציגי הסתדרות המהנדסים, נציג הממשלה ונציג הועדה המרכזת.

(2) תפקידה של הועדה לברר ולקבוע סופית את השיעור המדוייק, אשר לפיו יחול שינוי בשכר המהנדסים, כאשר לנגד עיניה מימצאי ועדת המומחים, ההשגות והערעורים של הסתדרות המהנדסים ובהסתמך על מכתבו של הוועד הפועל (כלומר הוועד הפועל של הסתדרות העובדים), מיום 26.5.58 והחלטת הוועדה המרכזת, הכוונה לוועדה המרכזת של הסתדרות העובדים, מיום 23.6.61.

(3) הוועדה תסיים את עבודתה עד 5 בינואר 1962".

חתומים: ז. הרינג; בשם הועדה המרכזת של ההסתדרות – ל. באס וא. בונצל; בשם הסתדרות המהנדסים – י. ארנון; בשם משרד האוצר.

אקרא קודם שתי התעודות אשר נזכרו בתעודה הקובעת, שזה עכשיו קראתי לפניהם.

מכתב הועד הפועל של ההסתדרות מיום 24.5.58 אומר:

מזכירות המחלקה לאיגוד המקצועי, בישיבתה מיום 20.5 ש.ז. סיכמה את דיוניה בדבר שיפור שכרם ותנאי עבודתם של המהנדסים, האדריכלים, האגרונומים והכימאים והחליטה:

א. ותק אקדמאי

    (1) במקום הותק הדרגתי הקיים יונהג ותק אקדמאי רצוף במשך 20 שנה של עבודה במקצוע.

    (2) העובד יקבל את הותק האקדמאי בראשית השנה השניה לעבודתו במקצוע, שהיא גם השנה השניה לאחר גמר לימודיו בבי“ס גבוה וקבלת התעודה המתאימה כמו: תעודתB.Sc. של הטכניון בחיפה, תעודה מקבילה של האוניברסיטה בירושלים או כל תעודת גמר של בי”ס גבוה מוכר אחר, ובתנאי שעבד בעבודתו ובתפקידיו המקצועיים או שהיה מודרג בדרגת השכר המקצועית של הסתדרות המהנדסים. שרות צבאי או תקופת השתלמות דינם כעבודה במקצוע.

    (3) הוותק האקדמאי ישתלם בשיעור יחסי מן השכר היסודי החדש (שכר יסוד ותוספת יוקר ל־31.12.57) באותה דרגת השכר, בה נמצא העובד לאחרונה לפי הכללים הבאים:

    בחמש השנים הראשונות (בהתאם לסימן 2) – 2% מן השכר לכל שנה; בחמש עשרה השנים הבאות – 1% מן השכר לכל שנה.

    השיעור המכסימלי של הוותק האקדמאי – 25% מן השכר היסודי החדש שבכל דרגת שכר, בה נמצא העובד לאחרונה וכאמור לאחר 20 שנות עובדה במקצוע.

ב. תוספת לרכישת ספרים מקצועיים

העובדים במקצועות הנ"ל יקבלו תוספת שנתית מיוחדת (פטרה מתשלום מס הכנסה) לרכישת ספרות מקצועית, לפי הדירוג הבא:

הנמצאים בדרגה ח'                 70 ל"י לשנה

הנמצאים בדרגה ז'                 100 ל"י לשנה

הנמצאים בדרגה ו'                 140 ל"י לשנה

הנמצאים בדרגה ה’־ד’־ג'             160 ל"י לשנה

הנמצאים בדרגה ב' א’־א' +           200 ל"י לשנה

ג. תשלומים עבור שעות עבודה נוספות

    (1) עובד הנמצא בדרגות ח’־ב' ועד בכלל, ונדרש ע"י ההנהלה לעבוד שעות עבודה נוספות – יקבל תשלום מלא עבור כל שעת עבודה נוספת, שתירשם כמקובל, 125% עבור שתי השעות הראשונות ו־150% עבור השעות הבאות, בהתאם לשכרו החודשי הכולל.

    (2) עובד שנאלץ במקרים מיוחדים עקב תנאי העבודה במקום, לעבוד בקביעות שעות־עבודה נוספות ואין אפשרות לנהל רישום השעות הנוספות – יקבל תמורה בצורה כוללת לעבודתו הקבועה הנוספת. התמורה תיקבע ע"י ועדה פריטטית, מורכבת מבא־כוח ההנהלה ובא־כוח הסתדרות המהנדסים.

    (3) העובדים בדרגות א' ו־א'+ יקבלו תוספת כוללת עבור עבודתם הנוספת בסך של 125 ל"י לחודש.

    (4) ההסתדרות תתבע מאת נציב מס־ההכנסה להכיר בשעות העבודה הנוספות כשעות עבודה חיוניות החייבות בתשלום מס־הכנסה בשיעור של 30% מס לגבי האמור בסימן (1) ו־35% לגבי האמור בסימנים (3) – (2).

ד. תקפן של ההחלטות הנ"ל הוא לשנתיים, מאחד לאפריל 1958 ועד לאחד באפריל 1960, כמקובל עתה בהסתדרות ובהתאם לסכומים לגבי כלל צבור העובדים האקדמאיים.

נבקשכם לדאוג לביצוע ההחלטות.

בברכת חברים

(–) א. בקר

העתק: למחלקה לעובד האקדמאי.

התעודה השניה – החלטות הוועדה המרכזת (של הסתדרות העובדים) מיום 23.6.61 האומרות:

"הוועדה המרכזת רואה בשביתת האזהרה של הרופאים והמהנדסים שביתה בלתי צודקת מעיקרה וקוראת להם להענות להצעה, למסור את ההכרעה בתביעותיהם לידי ועדה ציבורית מוסמכת.

על הועדה הציבורית המוסמכת יוטל לבחון את השאלות שנתעוררו תוך המו“מ על שכרם ותנאי עבודתם של הרופאים וכן את טענתם של האקדמאים, כי ההפרשיות הקיימת בין שכרם לבין שכר יתר העובדים נפגמה. עם זאת קובעת הוועדה המרכזת, כי אין הצדקה אובייקטיבית להרחיב את ההפרשיות, וההסתדרות תשמור ותבטיח את ההפרשיות שנקבעה ב־1958”.

ועכשיו על השתלשלות המו“מ בין נציגי המהנדסים, האוצר והסתדרות העובדים. ההסכם הקודם עם המהנדסים פג תקפו באפריל 1960. המו”מ על שכר המהנדסים לתקופה המתחילה ביום 1.4.60 נמשך זמן ממושך, ונסתיים בהסכם ביום 5.7.61, אשר תחולתו היא מ־1.4.60 ועד 31.3.63. ההסכם הושג בכל הנקודות שהיו שנויות במחלוקת, פרט לנקודה אחת, והיא: כל הכרוך בהבטחת המזכיר הכללי של ההסתדרות לא להרע בשנת 1959 ו־1960 את ההפרשיות שנוצרה בשנת 1958 בין שכר האקדמאים ושכרם של מקצועות אחרים במשק.

בנקודה הזאת סוכם בוועדה הבינמשרדית לשכר המהנדסים, על מינוי ועדת מומחים שתבדוק באיזו מידה נפגעה ההפרשיות בין הכנסתם הכוללת של המהנדסים לבין הכנסתם הכוללת של טכנאים, פועלי ייצור, פועלי בנין, מנהלי עבודה ועובדים בשירות המדינה בדירוג מינהלי, מאז אפריל 1958 ועד למועד הסיכום הנ"ל, היינו 5.7.61.

המומחים כולם הוצעו על־ידי נציגי המהנדסים ונתקבלו ע“י שאר המוסדות (האוצר והסתדרות העובדים) והם: מר דוד כוכב מבנק ישראל – יו”ר, ומר דוד גולומב ומר ה. סמיט, חברי הוועדה.

על פי דרישת המהנדסים הוסכם כי לצורך תוספת השכר במשך כל תקופת ההסכם תשמש ההשוואה בין 1958 ו־1961, אם כי נציגי הממשלה היו סבורים כי תוספת השכר צריכה להתבסס על השוני בהפרשיות אך ורק בין 1958 ל־1960, כלומר עונת ההסכם הקודם שבא לסיומו. על פי דרישת נציג הממשלה סוכם כי תיבדק גם ההפרשיות בין 1958 ו־1960 בנפרד, אבל רק לצרכים אינפורמטיביים בלבד.

ועדת המומחים, ואני מזכיר עוד פעם: היא הוצעה ע"י המהנדסים – סיימה עבודתה ביום 19.11.61, ומסקנותיה היו:

(א) בין 1958/59 ל- 1960/61 שונתה ההפרשיות לרעת המהנדסים בממוצע משוקלל ב־5.9%.

(ב) בין 1958/59 לאפריל–אבגוסט 1961 שונתה ההפרשיות לרעת המהנדסים בממוצע משוקלל ב־3.2%.

לאחר שמסקנות ועדת המומחים הובאו בפני הוועדה הבינמוסדותית (מהנדסים, ממשלה והסתדרות), סרבו המהנדסים לקבל דו“ח הוועדה כבסיס למו”מ – ועדת המומחים שהוצעה ע"י המהנדסים עצמם – ואי אפשר בוועדה הבינמוסדותית להגיע לידי הסכם.

במגמה למנוע החרפת הסכסוך הציעה הוועדה המרכזת של הסתדרות העובדים לפנים משורת הדין שתוקם ועדה שניה בהשתתפות המהנדסים אשר תבדוק ותקבע סופית את השיעור המדויק שלפיו יחול שינוי בשכר המהנדסים, כאשר לנגד עיני הוועדה השניה מימצאי ועדת המומחים, ההשגות הערעורים של הסתדרות המהנדסים ובהסתמכות על מכתבו של הוועד הפועל מיום 26.5.58 והחלטות הוועדה המרכזת מיום 23.6.61, שכבר הקראתי לפניכם בראשית דברי.

בתחילה נקבע יחד עם נציגי הסתדרות המהנדסים שהוועדה החדשה אשר קביעתה תהיה סופית תמנה 7 חברים: 3 חברי ועדת המומחים, שני נציגי הסתדרות המהנדסים, נציג הממשלה ונציג הסתדרות העובדים. הסכם זה הושג עם נציגי הסתדרות המהנדסים אחרי ליל שימורים. אבל בשעות בוקר, ב־19 בדצמבר 1961, התכנסה מזכירות הסתדרות המהנדסים, וברוב קולות ביטלה את ההסכם והכריזה על שביתה באותו יום. גם בשביתה זו היתה הפרה גלויה של הסכם, ושוב נעשו מאמצים חדשים כדי למנוע זעזועים מזיקים למשק הארץ, והוסכם כי במקום ועדת השבעה תקום ועדת חמישה, ולא שלושה חברי ועדת המומחים, אלא רק אחד – מר דוד כוכב מבנק ישראל ישתתף בה, ועל ידי כך ניתן משקל רב יותר לשני נציגי המהנדסים בוועדה זו.

על ידי פשרה זו נסתיימה השביתה באותו יום.

כאשר ועדת החמישה החלה בעבודתה, נדרשו חבריה לחתום בשם המוסד שאותו הוא מייצג, על כתב הסמכות לוועדה האומר במפורש: “תפקידה של הוועדה לברר ולקבוע סופית את השיעור המדוייק, אשר לפיו יחול שינוי בשכר המהנדסים”.

כשנאמר לוועדה שהחתימה מחייבת מראש לקבל מסקנות הוועדה, תהיינה אשר תהיינה, נתעורר ויכוח פנימי בין שני נציגי הסתדרות המהנדסים, והם יצאו להתייעצות – וכשחזרו, חתמו שניהם על התעודה.

למניעת כל אי־הבנה לגבי מידת החיוב של מסקנות ועדת החמישה קויימה ישיבה אצל שר האוצר, בה הודגש וסוכם פעם נוספת, כי מסקנות ועדת החמישה תהיינה סופיות ותחייבנה כל הצדדים.

הוועדה קיימה שש ישיבות ארוכות, והגיעה למסקנות הבאות:

(א) להביא בחשבון את השינוי שחל בהפרשיות בין שנת הבסיס 1958/59 ובין שנת 1960/61 בסך של 5.9%.

(ב) לקבל השגות המהנדסים, כי יש להביא בחשבון ההפרשיות גם השינויים שחלו אצל מנהלי העבודה והפועלים היציבים ב“סולל בונה”. זה הוסיף 0.7% לטובת המהנדסים.

(ג) בסיכום קבעה ועדת החמישה כי ההפרשיות הצטמצמה בין השנים 1958/59 ו־1960/61 ב־6.6%. עם זאת הסכימה הוועדה כי בעיבוד פרטי השכר יעגלו את סכום העלאת השכר מ־6.6% ל־7%.

לאחר שהוברר בישיבה האחרונה לאיזו מסקנות באה הוועדה הודיעו שני נציגי המהנדסים כי לא ישתתפו עוד בוועדה ולא יקבלו מסקנותיה, ובעקבות הודעה זו באה הכרזת השביתה על ידי המהנדסים.

הממשלה רואה בהתנהגות זו של נציגי המהנדסים וארגונם, המתכחשים להתחייבות שנטלו על עצמם ביסוד וועדת החמישה, חבלה חמורה בכל משטר המו"מ הקולקטיבי, שעליו מבוססים סדרי העבודה והשכר בארץ זו, כמו בכל ארצות הדימוקרטיה, והשלטת אנרכיה הרסנית ביחסי העבודה וארגונה.

זהו המקרה הראשון, עד כמה שידיעת הממשלה מגעת, בתולדות יחסי העבודה בארץ, שארגון עובדים מתכחש לחתימת נציגיו והתחייבותם, מנסה לסחוט שכר שלא מגיע לו, רק בגלל שהוא מניח שיש בכוחו להטיל מרותו על הארץ כולה ע"י מעשי הרס, והשבתת מפעלים חיוניים לקיום המשק והעם.

ערב השביתה הזמנתי אלי נציגי המהנדסים ואמרתי להם: אין כל רצון לממשלה לנצח את המהנדסים ולפגוע בארגונם, כשם שקשה לי להניח שהמהנדסים רוצים לפגוע במדינה ובמשקה. אנו מכירים בערכו של כל עובד, וודאי שאנו מכירים בערכו של עובד שהצליח לרכוש לעצמו ידע המביא ברכה לארץ. ידע זה נרכש לא מעט על חשבון העם. אני כשלעצמי, זאת לא אמרתי להם, אבל אני מוסיף זאת כאן, מקווה שכל איש בישראל יקבל במשך הזמן השכלה גבוהה. אנו רוצים לראות העובדים, בין אקדמאים ובין לא אקדמאים, לא כבודדים מחוסרי כוח, אלא כציבור מאורגן, אחראי, היודע לעמוד על זכויותיו ולא על זכויותיו בלבד, אלא גם מכיר בחובותיו. אין לשום אזרח זכויות בלי חובות, פחות מכל לחברי הממשלה. הם חייבים לעמוד על משמר צרכי העם ועל משמר צרכי כל אדם בישראל. הם גם חייבים לדאוג לכבודו של ציבור מאורגן – שלא יפר התחייבותו – שלא ינסה על ידי תקיפות מדומה להטיל רצון מיעוט קטן, אם כי בעל זכויות, על העם כולו, ולסחוט מהעם בכוח הנזק שהוא מסוגל לגרום למשק המדינה, תשלומין בעד עבודה שאינו עושה ולדרוש הוספות שמומחים וועדים מוסמכים ומוסמכים על ידי נציגי העובדים עצמם שללו את הצדקתם.

יש בישראל מיעוט הדורש איסור שביתות והטלת חובת בוררות על כל העובדים. לא אתפלא אם דווקא מחוגים אלה יצאו תומכים בידי הארגון המפיר מסקנות בוררות שהסכים לה ברצונו הטוב. אולם אני מקווה שכל חברי הכנסת, החרדים באמת לזכויות העובדים – שזכותם הגדולה ובטחונם החברתי הוא בארגונם ובאחריותו הקולקטיבית של ארגונם, ויחד עם זאת הם חייבים לדאוג לטובת משק המדינה – יפסלו יחד עם הממשלה את ההתנהגות הפראית, חסרת האחריות של המהנדסים, המנסים להשבית המפעלים החיוניים של המדינה ומשק העם, מתוך התכחשות להתחייבות נציגיהם שניתנה בכתב.

הממשלה לא תירתע מהאיומים של שביתה פראית, ומתוך דאגתה הכפולה גם למשק וגם לעובדים, לישרם, לאחריותם ולארגונם – תאחז הממשלה בכל האמצעים ההכרחיים והחוקיים לקיום השירותים החיוניים במדינה ובמשק, ולא תשלם אף פרוטה לאלה שאינם רוצים לעבוד; ולכל המהנדסים אשר הוטעו בידיעות כוזבות על שלבי המו"מ ולא ידעו על התחייבות נציגיהם, היא קוראה לשוב לעבודה במהירות האפשרית לטובת עצמם ולטובת המפעלים שבהם הם עובדים, ולטובת משק העם.