מתוך נאום בישיבת הועד הלאומי

ירושלים, י“א בניסן תש”ז

 

הספר הלבן – מקור כל האסונות.    🔗

אנו חיים תחת משטר של דיכוי ושרירות והפרת חוק בינלאומי, וכל עוד לא ייעקר שורש הרע של המשטר הנוכחי – מדיניות הספר הלבן – אין כל תקווה ואין כל סיכוי לתיקון המצב, להיפך יש להניח, שהמשטר יורע ויוחמר וילך מדחי לדחי.

נעדרתי מהארץ כשנה, וחזרתי בימי הכרזת המצור הצבאי. לא הייתי שותף לפניקה שנתגלתה אז בכמה עתוני הארץ – אבל גם לא הייתי שותף לרווחה הגדולה, שהורגשה עם בטול המצור הצבאי.

בימי המצור הצבאי טלגרפתי לראש הממשלה בלונדון על המצב המסוכן שנוצר בארץ. לאחר שתארתי את סבל הישוב בשטחי המצור ציינתי שמצור זה "לא פגע בטירוריסטים ולא הפסיק את תעלוליהם, אלא להיפך הגביר הרוגז של האוכלוסין אשר סבלו חנם, והכשיר את הקרקע לתעמולה טירוריסטית. אף עשה לאל את נסיונות הצבור להלחם בטרור בכוחותיו הוא. המצור הצבאי הוא בהחלט חסר טעם ומטרה, אלא אם כוונתו האמתית היא להעניש את הישוב כולו, להחריב את משקו ולהרוס את היסודות של הבית הלאומי היהודי.

"הטירור מזיק לענין היהודי הרבה יותר מאשר הוא מזיק לממשלה. הוא טרוּף דעת של יאוּש, אשר נגרם על ידי מדיניות הספר הלבן, כפי שהיא מבוצעת ומחוזקת על ידי ממשלת הפועלים – באופן שאין להסביר כלל וכלל.

"ב-1 ביולי 1946 הצהרת בבית הנבחרים שאין נכון כלל לומר, שממשלתך מוציאה לפועל את מדיניות הספר הלבן.

"כנראה שנעלם ממך אז ועדיין נעלם ממך שהספר הלבן עומד בתקפו. מיכסת-העליה המוגבלת הניתנת עכשיו, מכוונת להבטיח שהיהודים לא יעלו על שליש האוכלוסין בארץ, ומותאמת איפוא לסעיפי הספר הלבן. למען בצע את הספר הלבן, נהפכה ארץ ישראל למדינת משטרה, בה משולל כל אזרח כל ערובה לחירוּיות אנושיות. המצור הצבאי אינו אלא אחד מגילוּיו המחמירים. הפליה גזעית עודנה סוגרת את היהודים בתוך תחום-מושב צר כמו ברוסיה הצארית. אלפי עולים עצורים במחנות-עוצר בקפריסין, עשרות אלפים של קרבנות הנאצים נידונו לחיי ניוון במחנות העקורים באירופה, כי הכוחות המזוינים של ממשלת המנדט מונעים מהם להגיע לחופי ביתם הלאומי – חופי הארץ היחידה שבה עתידים הם למצוא תקווה לעתידם.

“אין הדבר מובן כיצד מדיניות אכזרית ועוולת זו, שנפסלה בתוקף רב כזה על ידך, על ידי חבריך, על ידי מפלגתך, מוסיפה להיות מבוצעת על ידי ממשלתך באמצעי דיכוי לא-בריטיים כאלה. המצב הנוכחי בארץ הרה סכנות חמורות לכל הנוגעים בדבר. ובשם הצדק והשכל הישר אני קורא לך ברצינות הגדולה ביותר למנוע התוצאות הפטאליות של משטר-הדיכוי הנוכחי על ידי סילוק עילת-השורש של חוסר-השקט – ביטול חוק הקרקע הכרוך בהפליה גזעית, ומתן והקלת עליה יהודית מספיקה, ובדרך זו תחזיר את התנאים ההכרחיים לממשל הוגן ומסודר”.

איני יודע אם ממשלתו של אטלי מוכשרה ומוכנה לתקן המעוּות של ממשלת צ’מברלין-מקדונלד. השיחות בלונדון לא נתנו לנו כל יסוד לקוות לתיקונים קרובים ועלינו להתכונן לחיות, לעמול ולהיאבק בתוך משטר זה, אשר אם לא ישונה ביסודו מן ההכרח שיורע וילך מדחי אל דחי.

 

ליכוד פנימי.    🔗

כיצד ובמה נעמוד?

עלי לחזור על הודעתי שפרסמתי מיד לאחר הקונגרס בבזל: “תנאי להצלה והצלחה – ליכוד פנימי, יתר העפלה בעליה, התישבות ובטחון, תגבורת עצמאותנו הפנימית והחיצונית”.

כמה מהדברים האלה ברורים מאליהם ואינם טעונים שום הסברה. על אחרים עלי לעמוד כאן בקצור.

רואה אני את הליכוד הפנימי – לא כנסיון להקמת משטר טוטאליטארי בישוב, ללא ויכוחים, ללא בקורת, ללא חילוקי דעות, ללא בחירות. משטר זה לא ייתכן בתוכנו, ואני מקוה שלא יקום אף פעם גם במדינה היהודית. חיי חירות ומילוא שליחותנו החלוצית לא ייתכנו בלי חופש בקורת, בלי בחירות דימוקראטיות, בלי ויכוח גלוי, ומוטב שתשמע בקורת נפסדת – והיא נשמעת בתוכנו לא מעט, ויתקיימו ויכוחי סרק, מאשר ייסתם הפה ויהיו רק שפה אחת ודברים אחדים. נבחרינו – בין נבחרי ההסתדרות הציונית, ובין נבחרי כנסת ישראל ובין נבחרי התאים המקומיים או הארגונים השונים בישוב – צריכים לעמוד תחת בקורת גלויה, מתמדת. הכוונים השונים שישנם בישוב צריכים להתברר ולהתלבן בפומבי, למען ישמע כל אחד את הנימוקים בעד ונגד כל עמדה, בטרם הוא מחליט על עמדתו שלו.

בליכוד הישוב אני מתכוון לשני דברים:

א. קואופרציה יותר אמיצה ומתמדת בין מוסדות התנועה הציונית בארץ מצד אחד, ובין מוסדות הכנסת והתאים המוּניציפאליים מצד שני – בכל שטחי החיים של הישוב, הכלכליים והמדיניים, לחיזוק משקנו, להרחיב בסיסי התישבותנו החקלאית, להגביר כשרון הקליטה של הישוב לגבי העליה, להגביר מעמדנו כלפי חוץ, לביצור בטחוננו – מי יודע בפני אילו חזיתות חדשות אנו עלולים לעמוד בימים הבאים, – בקיצור לחשל יכלתו החלוצית של הישוב ביצירה הציונית ובמאבק הציוני.

ב. השלטת המרוּת העליונה של הצו הציוני בכל חיינו בארץ. אנו עומדים בחזית, בחזית אש, באו עלינו תלאות קשות, ואיני בטוח שכבר הגיעו לשיאן, להיפך – עלינו להיות מוכנים למבחנים הרבה יותר חמורים. עוד לא הופעלו כל הכוחות האויבים נגדנו. ואין בטחון שלא יופעלו. אנו עומדים במצור – גם לאחר שהוסר כביכול המצור הצבאי, ובתקופת מצור יש רק צו עליון אחד הכפוּי על כל אחד: צו התגוננות ונצחון, צו הצלת העם והמולדת, הצו הציוני.

 

לא כניעה ולא התאבדות.    🔗

ושוב יתכנו חילוקי דעות בנוגע לפרטים, ואין לערער על חילוקי דעות בנוגע לאמצעים ולדרך, אולי יש להציג גבולות, גבולות ברורים שאין כל איש רשאי לעבור אותם, כל עוד הוא במחנה. והגבולות הם: מקצה אחד – כניעה לספר הלבן בצורתו הקיימת או בצורה אחרת, מקצה שני – מסדה, תמות נפשי עם פלשתים. שמירת קיומו של הישוב ושמירת תכנו הציוני החלוצי של הישוב – אלו הן שתי המצוות העליונות הקובעות את כל התנהגותנו, הליכותינו, פעולתנו גם בשדה היצירה והפעולה, וגם בשדה ההתגוננות והמאבק.

כל הפורץ שני הגדרים הללו מקעקע את היסוד, שעליו עומדת הציונות ועליו קיים הישוב.

 

נגע הטירור.    🔗

וכאן אני בא לבעיה הפנימית הכאובה והמרה ביותר בחיינו – בעית הטירור ונסיונות השתלטותו בישוב.

לא אעמוד שוב על הטירור כבעיה פוליטית חיצונות – ציינתי כבר הזיקה ההדדית שבין הטירור והספר הלבן, – למרות כל התמיהה שבדבר, – יניקת הטירור מהספר הלבן ויניקת משטר הספר הלבן מהטירור, הסיוע ההדדי שאחד מגיש לשני, ביודעים או שלא ביודעים, אחריותה הכפולה של הממשלה לטירור: התמדה במשטר פסול הגורם לטירור ואי מניעת מעשי הטירור על ידי כוחות המשטרה הממונים על כך.

אין לנו חלק בשלטון, אין המשטרה בידינו, ואין אנו יכולים להכתיב לשלטון את מדיניותו ואין בכוחנו אפילו לבדוק את התנהגותה המוזרה והמתמיהה של המשטרה. אם הממשלה משום מה אינה רוצה לשים קץ לטירור – לא על ידי עקירת עילת השורש של הטירור ולא על ידי מניעה אקטיבית של מעשי הטירוריסטים, הרי אנו מחוסרי אונים כלפי השלטון בנידון זה.

אולם אין זאת אומרת שעלינו להשלים עם נסיונות השתלטות הטירור בתוכנו, השתמשותם בבסיסים שלנו למען תעלוליהם המטורפים והמתועבים, הטלת אימים על אישי הישוב וביצוע מעשי שוד ורצח בישובים יהודים וכדומה.

מראשית קיומו של הישוב הזה לא נעגינו אך ורק לממשלה. עוד עם ראשית ההתישבות החקלאית בימי התורכים נתקלנו במשטר פרוע, רקוב, רפה אונים, אנרכי, מושחת, בעל קורופציה ובקשישים. לא השלמנו, הקימונו משטר משלנו, יצרנו סדר בעצמנו בכפר שלנו ע“י ועד המושבה, שהרחבנו אותו אח”כ. לא היה בטחון בחיים, הקימונו בעצמנו בטחון לחיים.

ואם הממשלה אינה רוצה, משום מה, לחסל את הטירור, אין אנחנו חייבים לסבול ממנו בחיינו אנו.

 

מקורות הטירור.    🔗

הטירור מבחינה יהודית יונק משני מקורות, ועלינו לראותם כהויתם, אם כי הדבר הזה איננו נעים. הוא יונק מצד אחד מהיאוש, מטירוף הדעת שהוליד משטר הדיכוי, הספר הלבן, גירוש מעפילים, התעללות בזכויותינו. אבל הוא יונק גם, ולא מעט, מיצרי השתלטות בכוח הזרוע ואלימות על הישוב ועל התנועה הציונית. יש מסייעים לטירור ותומכים בו לפעמים מתוך המקור הראשון, מתוך סימפטיה למלחמה כביכול נגד הספר הלבן. אבל יש כאלה שהם רחוקים מאוד מלהלחם בממשלה – להיפך הם המיועדים להיות יהודי החצר, וגם הם תומכים בטירור אך ורק מתוך שיקולים פנימיים. רצוי להם – שיהיה כוח כזה בישוב, כוח מזוין, כוח של אלמות העומד לשרות, הוא נחוץ להם משום מה. כל התומכים האלה הרוצים מטעמים שונים לעזור להשתלטות הטירור משתמשים בטענה נפסדת של מניעת מלחמת אחים. הנסיון להטיל אימים על הישוב זהו מלחמת אחים. ולא יונו איש ולא יפחידו איש, ולא יביאו אותנו לידי השלמה וכניעה לשוד, לרצח, להטלת אימים, מתוך הטענה שמא נגיע למלחמת אחים. מניעת הטירור הפנימי בישוב הכרחית היא למען עקירת כל אפשרות של מלחמת אחים.

 

הישוב והעם למלחמה בטירור.    🔗

אני רואה שהועד הלאומי קבל לפני כחדשים החלטה ופרסם אותה שהישוב יתגונן בפני מעשים של השתלטות וכפיה, ע“י הפחדה והטלת אימים לשם סחיטת כספים, בפני אונס על מורים ותלמידים, על שוטרים, על נהגים וכיוצא בזה. אני מניח שה”כיוצ“ב” כולל גם שוד ורצח. אני רוצה להגיד לועד הלאומי ולישוב בשם ההנהלה הציונית ובשם ההסתדרות הציונית, שהתנועה הציונית תתן את מלוא עזרתה – והיא איננה קטנה, ותעמיד את כל כוחה – והוא איננו זעום כל כך – לרשות ההתגוננות הזאת של הישוב.

אמרתי מקודם שאני בוחר בבקורת פסולה מאשר ללא בקורת כלל. לא התפלמסתי ולא אתפלמס עם הבקורת הקשה והזועמת, אשר זכה לה גילוּי הדעת של ההנהלה לאחר הישיבה המלאה ב“הדסה”. אבל אני רוצה לקרוא לפניכם קטע ששייך לזה. גם הוא זכה לבקורת זועמת. ציינו בגילוי הדעת שהארגונים האלו התכחשו גם להחלטות הקונגרס, הבמה העליונה של העם היהודי, אשר קרא להמנע משפיכות דמים כאמצעי מלחמה פוליטי וקרא לקבל את המרוּת הלאוּמית של הישוב והתנועה הציונית. אבל הקונגרס לא אמר רק את שני הדברים האלה. הקונגרס אמר גם, שמלבד חטא הערעור של מרוּת לאומית, שבלעדיה אי אפשר לבנות משק, ישוב, עם ומדינה, מלבד החרפה והנזק של השתמשות בשפיכות דמים כביכול לשם הציונות, הוא רואה במעשים אלה סילוף פני הישוב. ואל יהא דבר זה קל בעיניכם. עשינו הרבה כיבושים בדעת הקהל בעולם וגם בעם היהודי אך ורק מפני המאור שבישוב, מפני יפעת המפעלים החלוציים אשר הוקמו פה ע"י שלושה דורות מבוני פתח-תקוה ומקוה ישראל ועד אחרוני הישוב בנגב. וסילוף דמוּת הישוב בעולם איננו דבר קל. פני הישוב הם אחד מכלי הנשק שלנו, ואנו, אומה דלה, מחוסרת אמצעים, שלטון ומדינה, מעטים מאוד כלי נשק שבידינו, וכבודו של הישוב זהו אחד מכלי הנשק האפקטיביים ביותר שבידינו. את הנשק הזה משמיטים מידינו אלה שמסלפים את דמותנו וממציאים נשק לצוררינו.

 

הטירור מכשיל מאבקנו המדיני.    🔗

אבל הקונגרס אמר דבר עוד יותר חמור, שמעשי טירוף ופשע אלה מכשילים את מאבקנו המדיני, ובמאבק המדיני שלנו תלוי אולי קיום העם היהודי. מי יודע אם אין זו המערכה האחרונה, אשר העם היהודי מתאבק בה זה אלפיים שנה. הקונגרס לא השתמש במליצות חסרות תוכן. זהו ענין חמור ורציני מאין כמוהו: גם הפשע שיש באמצעים פסולים וטמאים כאלה, כביכול לשם הציונות, גם הרס הצבוריות שלנו בארץ ובעם, גם סילוף דמותו של הישוב, גם החלשת המאבק המדיני שלנו.

 

הבטחת הקונגרס ותביעתו.    🔗

ואני מודיע בשם התנועה הציונית שהיא תושיט לישוב את מלוא תמיכתה בהתגוננותו נגד הטירור. זוהי לא רק הבטחה אלא גם תביעה. תביעה לישוב מצד הקונגרס הציוני ומצד העם היהודי להגביר את מאמציו נגד ההשתוללות המטורפת והטמאה הזאת. לא יתכן שישוב יהודי ישמש בסיס לתעלולים טירוריסטיים אלה. לא יתכן שיהודי העומד בתוך המחנה שלנו יתן, ברצון או מתוך אונס, כסף למעשים אלה. אינני יודע מה החרפה גדולה יותר, אם זו שבעיר עברית של מאתיים אלף יהודים עם שלטון יהודי יכולה כנופיה להתפרץ בעצם היום לבנק ולגזול 27,000 לא"י, או החרפה שנמצאו שם כמאה אנשים ולא נעו ולא זעו ולא מנעו את השוד. האם נהפוך את הישוב לפחדנים מפני גנגסטרים? התנועה הציונית לא תשלים עם כך. אל יפחד איש מאימת הטירוריסטים, האלמוּת שלהם תיתקל בכוח גדול יותר: יש לישוב זה כוח לא קטן, אחראי, והוא יופעל ויפעל במלוא יכלתו בשעת הצורך.

הישוב נתבע על ידי הקונגרס הציוני לעשות מאמצים נגד הטירור, והתנועה הציונית וההסתדרות הציונית יתנו לישוב את מלוא תמיכתם במאמצים אלה. כל מלה שאמר הקונגרס ואמרה ההנהלה בענין זה יש לה תוכן חי ומשקל מלא, כי מתכוונים למה שאומרים.

ואני מקווה – אני בטוח – שגם הם ישמעו את הדברים האלה. לא נפנה אליהם עוד בדברי מוסר, לא נעשה את עצמנו לצחוק. אם יוזהרו ויותרו, אולי יחדלו, אבל אם יהא הכרח לפנות אליהם, תיערך הפניה בלשון היחידה המובנת להם. לא רק הם בלבד יודעים להשתמש בלשון שבה הם מנסים להטיל אימה על הישוב. יש ביכלתו של הישוב – ומשום כך חובתו לעשות זאת באופן היעיל ביותר – לעקור את הנגע ולמנוע כל נסיון של השתלטות הטירור על הישוב, ואפילו כל נסיון של הטלת-אימים על הישוב או על מי שהוא בישוב. זוהי חובה של התגוננות, של הגנה עצמית בפני הסכנה הפנימית החמורה ביותר.

איני יודע אם הממשלה לא תפריע לישוב בהתגוננות או מפני הטירור, אבל ישוב זה ידע לשמור על עצמו. גם כשהיינו מעטים בארץ, הכפרים המעטים והפזורים בגליל לא חששו, שמא הממשלה התורכית לא תתן להם להגן על עצמם.

 

אל פחד!    🔗

קשיים איומים כאלה העומדים בפנינו – מדיניות אויבת של ממשלת האומה הידידה היחידה שמצאנו בהיסטוריה שלנו בגולה במשך אלפיים שנה, חזית השטנה והתגרה של הליגה הערבית, אשר למעשה חולש ומנצח עליה המופתי, ומצד שלישי המצב הפנימי הפרוע בישוב זה – כל אלה עלולים אולי ליאש אנשים, אשר לא מיצו את כל מובנה של ההיסטוריה היהודית ולא עמדו על כוחו של המפעל והחזון הציוני. אל פחד! אל יהיו לנו שום אשליות ביחס לכוחות חיצוניים. לא נשליך יהבנו יותר מדי על זרים. נפנה אליהם, נסביר להם, נדרוש את המגיע לנו, אבל לא נשליך את כל יהבנו עליהם.

לעומת זאת אל נחליש ואל נערער את האמוּן בכוחות של עצמנו, בכוחות הפנימיים של העם ושל הישוב.

אם נפעל בעוז ובתבונה, מתוך הכרת שליחותנו החלוצית, כצבור אחראי, שליט על עצמו, והמעמיד עצמו מתוך חרדה פנימית ואחריות יהודית למרות המפעל והחזון הציוני – נתגבר על כל המכשולים!