במערכת הבחירות לקונגרס הציוני מילאה המפלגה ‘לאחדוּת־העבודה’ תפקיד מיוחד במינו, אשר לא במהרה יישכח מזכרונם של פועלי ארץ־ישראל. דרכי תעמולתה, הסיסמאות שבהן השתמשה, אופן דיבוּרה וכתיבתה העידוּ עליה כמאה עדים, כי אי־שם בסוד חכמיה ועסקניה נקבעה ההנחה ה’וַדאית‘, שכל התנאים המדיניים, החיצוניים והפנימיים כאחד, הבשילוּ את הצורך ואת ההכרח ה’היסטורי’ ממש לעליית מפלגת סיעה ב' להנהגת הישוב והציונוּת. הואיל ובדרך להשגת המטרה הזאת קיים ‘מכשול’, הנקרא מפלגת פועלי ארץ־ישראל, נפתחה עליה הסתערוּת אדירה, רבת אמצעים ועשירת המצאות, אשר כמוה לא היתה בתוכנוּ זה שנים רבות.

השדה הרחב, אשר בו לקטה סיעה ב' בשפע רב את אבני בליסטראותיה היה, כמובן, אותו המצב האובייקטיבי הקשה בו נתוּנים הישוב והתנוּעה הציונית בהיאבקוּת הגורלית עם ממשלת הכּחש והמרמה. כל רגשי המרירוּת והאכזבה שהצטברוּ בישוב ובנוער זה שנה ומחצה בעקבות מדיניותו של בוין היו צריכים, לפי תכניתה של סיעה ב', להירתם במסע השבירה של מפא"י.

להתקפה התכניתית הגדולה הזאת היו שלוש מטרות: המדינה היהודית, המאבק וההנהגה.

מתוך התכחשוּת גמוּרה לעובדה הידוּעה של חתימת סיעה ב' על תכנית בילטמור־ירושלים, בשעת קביעתה ובמועצת ההסתדרוּת – כוּונוּ אליה חיצי הביקורת והערעור, עשוּה לאב הכשלונות והצרות, שניתכו על ראשנו, והכל כדי לקטרג ולהשמיץ את מחולליה.

כדי להמציא ניגוּדים וכדי להגביה מחיצות מלאכותיות הצמידה סיעה ב' את הבעיות הקשות של המאבק לפולמוס הבחירות והמציאה סיסמה מתגרה בשם ‘מאבק רצוּף’, ומאחר שהוציאה אותה לרחוב מבריקה ומצוּחצחת – השתעבדה לה כליל. הסיסמה הלכה ו’השתכללה' עם כל אסיפה ועם כל כרוּז עד שהתחילוּ בוקעים מתוכה קולות משוּנים השאוּלים ממקורות אחרים וזרים לגמרי…¹ ולבסוף גוּלת הכותרת ומטרת המטרות: חילוּפי ‘ההנהגה הכושלת’ ב’הנהגה לוחמת‘. כאן נעשתה מלאכת חתירה והשמצה מיוחדת במינה, ואוצר המונחים הפוליטיים שלנו התעשר במושג חדש שנתחדש בבית־מדרשה של סיעה ב’: ‘הזחילה לשולחן העגול’. כאן פרחו הדיבוּרים ‘הבגידה’ ו’וישיזם‘², ואתם עלילות וסיפּורי בדים; כאן נהפכו נציגי עם לסוחרים העוסקים ב’מיקח וממכר’; כאן דוּבר ונכתב הכל מתוך בטחון מסתורי, כי כעבור יום יומַים יצעדוּ המוני הישוב אל הקלפי ויטאטאוּ את ההנהגה הזאת מעמדתה, ועל כן שוב אין חייבים לה לא יחס של כבוד מינימלי ולא משמעת (ראה י. נודד, בעתון המפלגה ‘לאחדוּת העבודה’, על אי־חובת המשמעת להנהגה).

שלושת סממנים אלה היווּ את מרקחת התעמוּלה של סיעה ב‘, וכל מי שהקשיב לדבריה או מי שקרא את כרוזיה ברחובות עיר השתומם על הרגש, שנטעה בקהל חסידיה, כי שלושה סוסים אלה מובילים את מרכבת סיעה ב' ישר לשער הנצחון. ואם הנצחון בטוח וּודאי כל כך, הרי מוּתר לשלוח כל רסן, לדהור לקראתו במלוא הקיטור. זו האוירה הפסיכולוגית בה נשתכרו חברי סיעה ב’ עצמם וניסוּ לגרור לתוכה את הציבוּר הרחב.

מעניינת תגובתן של מפלגות אחרות לתכנה של התעמוּלה הזאת. ‘השומר הצעיר’ הוקיע את צביעוּת סיעה ב' בפרשת תכנית בילטמור; מפלגת פועלי ארץ־ישראל תבעה ממנה אמירה חיוּבית לציבוּר והגדרת דגלה: מדינה יהודית, המשך המנדט הבריטי או פיקוּח בינלאוּמי, אך התגוּבה המעניינת ביותר באה מצד… הרביזיוניסטים. כאשר החלה סיעה ב' את חתירתה תחת ‘הקוֹאַליציה המַפּא"ית’ של הסוכנוּת ‘הזוֹחלת’ קמה שמחה במעוֹנם על העזרה שבאה להם מצד שלא פיללוּ, והם התחילוּ להשמיע אותות אהדה וסולידריוּת. פלג רביזיוניסטי מסוים (תנועת העם) הרחיק באהדתו עד כדי הצעות לסיעה ב' לשיתוּף פּעוּלה ולאיחוּד ‘הנוער הלוחם’. אך אָפיינית מאוד מודעת האזהרה שפורסמה על־ידי הרביזיוניסטים ערב הבחירות, בה הם מזהירים את הנוער ומתרים בו שלא ילך אחרי סיסמאות ‘כמעט רביזיוניסטיות’ (כלשון המודעה), אלא לבחור ברביזיוניזם המקורי. ביום פרסוּם מודעה זו עדיין רחוקים היו חברי סיעה ב' מהבנת תכנה, מה שברוּר היום לכל אחד בישוב, כי כל מי שחתר תחת סמכוּתה של ההנהגה הציונית, הכתים אותה בחטא ‘הבגידה’ ו’הזחילה‘, מי שדרש חילוּפים והטיל לרחוב סיסמאות ‘כמעט רביזיוניסטיות’ – לא את עצמו בנה על־ידי כך, אלא את הרביזיוניזם המקורי. במידה שהיוּ נכונים שכבות נוער וחלקי ציבור לקלוט מבחינה נפשית ורעיונית את דברי ההסתה נגד ההנהגה הציונית ונגד חוּט השדרה שלה – מפלגת פועלי ארץ־ישראל, לא פנוּ בבחירות הללוּ לא אל רוקח וברנשטיין ואף לא לסיעה ב'. הם ביכרו את המקור על התרגום, וכל מי שידו היתה במלאכת הסתה זו אחראי לא מעט לאלפי הקולות שנפלו בחיק הרביזיוניזם. זהוּ הלקח הברוּר מתוצאות הבחירות המתאשר על־ידי ניתוּח המספרים בערים ובמושבות. הרי בקושי תחזיק מפלגה זו מעמד, בהשוואה לבחירות לאסיפת הנבחרים, בה בשעה שהיא ערכה את מערכתה לקראת ‘קליטת’ המונים ו’כל הנוער’. אכן, האכזבה השוררת בחוּגי סיעה ב' גלוּיה הפעם לעיני כל, אך יש ‘לקוות’ כי עוד תימצא ‘הסברה’ לכשלונה, ובודאי תהא גם בכך אשמה… מפא"י.

הלקח השני שיש ללמוד בבחירות הללוּ הוא הפגנת בגרוּתו הפוליטית של ציבור הפועלים ואוהדיו בישוב אשר, על אף המשבר המדיני החמוּר ועל אף השיסוּי וההסתה מכל עבר, חזר והביע את אמוּנו במפלגת פועלי ארץ־ישראל הנקראת במנדט מחודש ומחוּזק להמשיך את הנהגת הספינה הישובית והציונית. הנצחון המוחלט של המפלגה מתבלט עוד יותר על־ידי העובדה, כי היא שמרה בבחירות הללוּ על האחוז שהיה לה באסיפת הנבחרים, על אף השתתפוּתן של מפלגות נוספות בבחירות לקונגרס הציוני ועל אף עליית כוחו של הרביזיוניזם. יוצא איפוא כי הרוב הגדול בציבוּר הפועלים הרגיש נאמנה, כי חיזוּק מעמדו של הפועל בציונוּת אפשרי בדרך אחת בלבד: התלכדוּת סביב מפלגת פועלי ארץ־ישראל; וכי כל החתירה תחתיה מחלישה את כוח הפועל ומגבירה ביודעים או בלא יודעים את הימין הקיצוני.

הגיעה השעה, שחברי סיעה ב' יעשו את חשבון עולמם מה רצוּ הם ומה השיגוּ בהיפרדם לפני שנתים ומחצה ממפלגת המעמד הגדולה. הם עזבו את המפלגה בסיסמת ‘האיחוד הכולל’ – והאיחוּד הכולל מהם והלאה; הם הלכו למערכת בחירות בהסתדרות כדי להוריד את מפא“י למיעוט – ונכשלו; הם חתרוּ להבאיש את ריחה של המפלגה בנוער הארץ־ישראלי, העובד והלומד, ולחסל את השפעתה בו – ונכשלו; הם יצאוּ למסע פילוג של מפלגות ‘האיחוד העולמי’ – ופרט לפולין לא הצליחוּ; הם חתרו במרכזם העיקרי – הקיבוּץ המאוּחד – אל זיהוּי הקיבוּץ עם הסיעה, והגיעוּ בבחירות הללוּ ל־56 אחוז בלבד מול 41 אחוּז של מפלגת פועלי ארץ־ישראל ושלושה אחוזים של ‘השומר הצעיר’; הם קיווּ, לבסוף, להיבנות מן המשבר המדיני, להכות את מפא”י בבחירות לקונגרס, ליהפך בן־לילה למפלגת המאבק אשר תתיצב בראש הנהגה לוחמת – והעלו במקום זה אבק רב וחרס בידם, פרט… לסיוּע ממשי לרביזיוניזם. נוכח מאזן שלילי זה, הידוּע ומוּכר היטב לחברי הסיעה בפנים ולציבוּר הפועלים בכללו, האם לא הגיעה השעה לביקורת החשבון המוּטעה? האם לא ירפו סוף סוף מאמונתם, כי לאיחוּד הפוליטי של ציבוּר הפועלים מוכרח להקדים שלב של שבירת מפא"י והורדתה לדרגת מיעוּט? בכמה נסיונות מסוּג זה עוד ינסו ומה המחיר אשר ציבוּר הפועלים עוד יהא חייב לשלם?

1946