קובנה, 10.10.1931

שלום, חבריה!

אחרי יסוּרים רבים הגעתי הנה. מצבנוּ בליטא הסתבך מאוד. נוסף על החוּלשה הפנימית, אי־פעילוּת של הנהגה מרכזית, רפיפוּת הקשר אל הקנים – רבוּ צוררים מבחוּץ. ואלה באוּ לנוּ ‘מבפנים’, מתוך המסגרת המשותפת הקיבוּצית שלנו…

מעלים סיסמה יפה, ותוצאותיה מעשים מכוערים. מדברים על הצורך באיחוּד הנוער כוּלו, כביכול, שיהווה את השכבה הצעירה של… ‘החלוץ’ ומנסים לפלג את קִנֵינוּ.

בימים האחרונים של חג הסוכות נערכה פגישת שומרי ההכשרה שבגליל ממלי. השתתפו יותר מ־30 חבר. הרציתי על מהוּתנוּ הקיבוצית, על עמדתנו ב’החלוּץ', על מצב התנוּעה העולמית.

הפגישה היתה נהדרת והחזירה לי את הבטחון כי עוד ניתן להדוף את ההתקפות עלינוּ. בשיחה על ‘עמדתנו ב’החלוּץ’ ראיתי את זרע ההתנגדות אלינו, שזרעו חברינו מן הקיבוץ המאוחד, אולם – ללא שינויים רציניים בדעות חברינו, לא בשטח הכרתנו בצורך הפעוּלה המכסימלית ב’החלוץ' ולא בשטח מפעלנוּ החינוּכי בהמשכו הקיבוצי בארץ. טוב, שלפני עונת החורף נתקיימה פגישה זו, שביררה את השאלות וחיזקה את הבטחון בדרך התנועה.

מממלי לטבריק. הקן חדש ומקיף 60 צופים וצופים בוגרים. לפי תכניתם האיסטרטגית של בעלי היזמה להקמת ‘החלוץ הצעיר’, צריך היה קן זה להיות הסניף הראשון של ‘החלוץ הצעיר’. אין לספר על כל האמצעים הפסוּלים שנקטוּ למען הפוך את הקן לסניף ‘החלוץ הצעיר’. שהיתי במקום יומים. הקן נשאר בידינוּ.

קראתי את מהרשק¹ לשיחה. דיברנו כ־3 שעות. הוא הודה שהיו כאן מעשים מכוערים, אולם… ‘רצינו לראות בכם את החלוץ הצעיר’. הוּא הבטיח הבטחה מפורשת, שלא יגעוּ עוד בשום קן מקנינוּ. אוּלם כל מאמצי למנוע את עצם התחלת הפעוּלה ליצירת ‘החלוּץ הצעיר’ לא הועילוּ.

שאלתי אם כל זה נעשה בהסכמת הקיבוץ המאוחד. התשוּבה היתה: אם עושים – סימן שיש הסכמה לכך.

לאחר שנתפניתי מן החזית החיצונית הזאת, שתפסה את יומי הראשון בקובנה, פניתי לעבודה כלפי פנים. היו לנו ישיבות ההנהגה הראשית בהם דנו על המצב ועל תכנית הפעוּלות הקרובות. המצב קשה, כי היתה הזנחה רבה. אין בקנים הרגשת תנועה, כי אין קשר אל המרכז. לשם חידוּש הקשר אל כל הקנים ולשם בירוּר כמה שאלות עיקריות, קראנוּ למושב דחוף של המועצה הראשית בצירוף אחראים אחדים מן הקנים.

תנאי העבודה קשים. אין משרד, אין מכונה. הדפסה – בחסד זרים.

עם כל זה, החומר האנושי שלנו לא רע, יש שדה רחב לפעולתנו ואינני פסימי לגבי העתיד. יש, פשוּט, צרות מיוּתרות: עיכוּב אַשרה, התחרוּת ‘החלוּץ הצעיר’, חוסר כספים, חוסר אנשים מנהלים. נצטרך לעבוד עם כל ה’תוספות' הללוּ.

היום חגג הקן הקובנאי מלאות שנה לקיוּם ההסתדרות בליטא. בקן יותר מ־100 איש. חלק גדול – ילדים קטנים (חבירים). המעון – חדר קטנטן. לקבוצות אין עדיין פּרצוּף, הפעוּלה החינוכית עומדת בראשיתה. מנהלים בעלי נסיון – חסרים. אני רוצה לגזול מעט זמן, כדי שאוּכל להתמסר במקצת לקן הקובנאי.

היוּ שלום וכתבוּ!

אליק

קובנה, 16.11.1931

למזכירות הקיבוץ², שלום רב!

לא כתבתי לכם מיום עזבי את הארץ בגלל חוסר קביעות במקום מסוּים. מששת חדשי הגולה שלי – חמישה חדשים נדדתי בכמה וכמה ארצות: אוסטריה, צ’כיה, גרמניה, לטביה, ורק בחודש האחרון נכנסתי לעבודה בהסתדרוּתנוּ בליטא.

תנוּעתנוּ כאן נמצאת בקו־עליה מתמיד. ההסתדרות נוצרה מיד אחרי הפילוג בורוטקי³, ותוך שנה הסתעפה רשת הסניפים והקיפה יותר מ־30 ערים ועיירות וקרוב ל־1400 חברים. הגידול המהיר הזה מחייב ביצור והעמקת הפעוּלה החינוכית. לכך מכוּונים כל המאמצים בשטח ההדרכה, הביקורים, הכנת חבר מנהלים, פגישות. המכשול העיקרי של התנוּעה – חוסר לגליזציה. לא שיערתי שאחרי מחתרת רוסיה אזדמן שוּב לפעוּלה במחתרת, אף כי ללא כל דמיון בתנאים.

גם בהפרעות מבפנים נתקלתי: התעוררה כאן יזמה להקמת ‘החלוץ הצעיר’. לצערי הרב ולחרפּתנוּ הכללית לא מצאוּ להם בעלי היזמה דרך אחרת להקמת ‘החלוּץ הצעיר’, מאשר חתירה ונסיון להעביר כמה מקני הסתדרוּתנוּ. לא הייתי מאמין לדברים הללוּ אילמלא פגישתי עם ילדינוּ בכמה עיירות. מפיהם שמעתי את הנימוקים ואת ה’הסברות' של מארגני ‘החלוץ הצעיר’ שבאו אליהם לדרוש את יציאתם מתנוּעתנו.

התנופה המלחמתית נגדנוּ הדהימה, ביחוּד כשהיא באה מצד חברים המתעתדים לחיות אתך בקיבוּץ מאוּחד אחד בארץ. האוּמנם מקדשת המטרה את כל האמצעים?

למזלנו נזדמן לבירור לויטה⁴ בדרכו מועידת ‘החלוץ’ בלטביה. הבירוּר החל לעצם השאלה: היש אפשרוּת, זכוּת ותקוה להקמת ‘החלוץ הצעיר’ בליטא? השאלה היא, טענוּ חברינוּ, האם גם בעיירה הליטאית, הקרועה והשסוּעה בין ההסתדרויות הרבות (במצב שכבר קיימת ומתפתחת הסתדרוּתנוּ, שהיא כיום ההסתדרות היחידה המחנכת לקיבוץ המאוּחד ולאַקטיביות בוגריה ב’החלוץ'), ניתן להקים הסתדרוּת נוער חינוכית חדשה, שבמהותה האידיאולוגית תהיה בהכרח מקבילה לנוּ, וגורמת מלחמת־אחים?

למעשה אין סיכויים ריאליים להקמת ‘החלוץ הצעיר’. כוחות מנהלים אין לגמרי, והעיקר אין אפשרות לבוא אל אותה העיירה המדולדלת בליטא, שגדלה ד' על ד', שעה שהנוער במקום. המקיף 40 או 80 איש, כבר חולק ל־3–4 הסתדרוּיות.

הבירור לא השיג את מטרתו. הוא לא מנע את הנסיון להקים את ‘החלוץ הצעיר’. הסתפקנוּ בקביעת סייגים ובאיסוּר מוחלט על פעוּלת חתירה, תוך הדגשת הקירבה שבין שתי ההסתדרויות.

בעברי את ברלין, בדרך לליטא, שוחחתי לא אחת עם חברי ‘ברית־העולים’⁵, עם ליבינשטיין⁶ ועם סֶרֶני⁷ בשאלת איחוּד תנוּעת־הנוער הקשוּרה לקיבוּץ. הכרת הכרח האיחוּד הולכת ובשלה בכל חלקי התנוּעה, ונדמה לי שהמעצור העיקרי הוּא מצב הקיבוץ בארץ. השאלה היא, האין אפשרוּת להקים בגולה את כוחנוּ המשותף בנוער לפני מציאת פתרון סופי לחילוקי הדעות הקיימים בקיבוץ. לי נדמה, שאפשרוּת כזאת קיימת. ברוח זו דיברנוּ גם בברלין (אגב, סרני הציע שֵם ל’ילד' – ‘השומר החלוצי’).

אני כותב מכתבי זה בעצם ימי המועצה של הקיבוץ. יידון בה גם הסעיף: דרך הקיבוץ בנוער הגולה. בישיבות ומועצות רבות צוּין הצורך, שהקיבוץ יברר סוף־סוף את דרכי העבודה בנוער באופן יסודי, יכשיר חבר עובדים ויכניס יותר ריכוז ושיטה בשטח חשוב זה. אני כשלעצמי תולה תקוה מועטת בבירורי מועצה, כי מה שדרוש לנוּ הוּא ‘בית־ספר’ לחבר אנשים, שיש לו נטיה וענין בעבודה בנוער. במועצה אפשר להתוות את המגמה הכללית, והיא צריכה להיות: איחוּד כל הכוחות, חיפוּש דרכי חינוך ההולמים את הדור הצעיר ברוח תנוּעת־הפועלים הארץ־ישראלית והתנוּעה הקיבוצית.

הנה בא החורף והנני חושב. כי הכרח הוּא לקיבוץ לרכז מן הפלוּגות 20–30 חברים לסמינר של חדשיים, המוקדש בעיקר לציוּד אנשים בידיעות הדרוּשות לעבודה בנוער שבארץ ושבגולה.

עם סגירת העליה אנוּ נכנסים לתקופה קשה מאוד. אורבות סכנות רבות לנוער החלוצי. שוּב כבשנים 1927–1928 יהא עלינוּ לרכז את הכוחות בבנין התנוּעה החלוצית על ‘מבצריה’, עד בוא יום פתיחת השערים. מלחמה על עליה אינה מורגשת כלל, לא בגולה ולא בארץ. מתחילה ההשלמה. פה ושם מורגשת יציאה מן המחנה ושיבה לחיים הבעל־ביתיים בכסות אידיאולוגית. בינתים גוברת יד הפורעים, הפוגרומשצ’יקים, (בוילנה וּבוארשה), אוּלם יש פוגרום גרוּע ביותר: שאננוּת, הדנה יום יום המונים גדולים של יהוּדים לחרפת־רעב ולכליון. נראה לרגעים, שלגוף הדווי הזה, ‘עמך ישראל’, שוּב אין כוח לנקוט אמצעי־הצלה אחרונים. תנוּעתנוּ הציונית־חלוּצית היא בבחינת: ‘חבוש החייב להתיר עצמו מבית־האסורים’, וכאן – אזלת־יד בכל. למראה מצוקה זו, שוב אתה מוכרח להישען על הנוער.

שלום וברכה לכל החברים.

א. שומרוני

קובנה, 10.12.1931

שלום, חבריה!

כבר אנוּ עומדים אחרי פגישתנוּ הארצית. היה זה מפעל תנוּעתי גדול לאין שיעור. לא ציפינוּ כלל להשתתפוּת גדולה כל כך ולא פיללנוּ לראות שכבה בוגרת כל־כך. היוּ בפגישה 152 בוגרים מלבד השבליים ומלבד 10 בוגרים אורחים מריגה. הורגשה ומורגשת התנוּעה, אך גם הורגש, שאינה אלא בת שנה בלבד. היה בפגישה גרעין־אנשים נאה הבא בחשבון להנהלת ההסתדרות, ביחוּד במקומות, – אך עם זאת היה גם חומר גלמי הרבה. וחומר זה תובע הרבה ודרוּשה עבודה ענקית. רבה זעקת המקומות למנהלים ולחומר־הדרכה. מבחינה חברתית הצליחה הפגישה מאוד. היא עזרה הרבה לחיזוק עמדתה הציבוּרית של ההסתדרות. הערב הראשון היה פומבי, והתאסף קהל אורחים גדול. הפתיחה הזאת עשתה רושם חזק על החבריה עצמה וגם על האורחים. אוּלם הגימנסיה היה מלא מפה לפה. יצוין, כי בכל שלושת ימי־הפגישה עמדו לרשוּתנוּ הגימנסיה ובית־הספר על כל שירותיהם: הסקה, מיחם לתה, ללא כל תשלום. מורי שבלי עקבו בהתעניינות אחרי הפגישה, בירכוה והשתתפוּ בה. רשימת הברכות היתה ארוּכה (מברק מן הועד הפועל של ההסתדרות) ולצערנוּ הרב, בגלל רשלנות, חסרה ברכת המחלקה והקיבוצים.

שבוּעים לפני הפגישה עמדתי בחזית־אש. אחר השיחה עם לויטה, ואחר ההסכם על הימנעות חתירה הדדית וכו‘, התחילוּ במסע־הצלב נגד הסתדרוּתנוּ. לפי דברי המקומיים דומים ימים אלה לימי הפילוג ב’השומר הצעיר’.

השנה הראשונה עברה כאן מתוך מלחמה ב’קיבוץ הארצי. השנה עומדים אנוּ לפני תפקיד גורלי: לפני ביצור תנוּעתנוּ ולפני חיסונה מפני התקפות ‘פנימיות’ של ‘החלוץ הצעיר’. אמנם ‘הקיבוץ המאוחד’ משתמש בדבר ומפיץ שמוּעות שהרבה קנים עברו ל’החלוץ הצעיר‘, שהסתדרוּתנוּ כהסתדרות ‘השומר הצעיר’ מתבטלת, ושאני עוזב את ליטא וכו’. אך בינתים באה הפגישה הנהדרת כהכחשה ברוּרה. יכולנוּ להודיע לחברינוּ שכל הקנים, ‘ברוך השם’, ‘חיים וקיימים’.

חדשי החורף יחלפו מהר, וב־20 באפריל יהיה לכם ה’כבוד' להיפגש אתי בכנרת⁸. חובה לחשוב מיד על אדם, שיבוא בסוף מרס לליטא. אסור להשאיר כאן את ההסתדרות ליום אחד בלי שליח. האיש החייב לבוא הוא גלר⁹ או מועמד אחר.

ב־24.12 אסע לפגישה השומרית לריגה. בפלוּגת השומרים בריגה קיים קן מוסוה של ליקבידציה ציונית, בכל מיני אמתלאות (אוניברסיטה, פשיטת רגלה של ס.ד. וכו').

כתבוּ!! מה על השליחוּיות העומדות לצאת לרומניה, לאמריקה? כתבוּ מה בקיבוצים וב’קיבוץ המאוחד'?

שלום! שלכם

אליק

קובנה, ‏ 28.12.1931

שלום לך, סרני!

קיבלתי את גלויתך ומילאתי מיד את בקשתך. לבחור מקניגסברג נשלחה חבילת חומר הגונה וכבר קיבלתי ממנו אישור על קבלתה.

בודאי תתפלא שלא כתבתי לך מיד עם בואי לליטא. נקלעתי כאן למציאות שהפסיקה באופן חריף כל כיוון הפעולה שצייַנו בשיחותינו בברלין. פגשתי כאן אנשים בעלי יזמה להקמת ‘החלוץ הצעיר’, וצעדיהם הראשונים היו מכוּונים דווקא לקנים ולסניפים של הסתדרותנו. ככל שהדבר נראה מגוחך ומכוער, העובדה נשארת עובדה: זכינו בליטא למלחמת־אחים בין חברים לקיבוץ אחד בארץ. במציאות הליטאית, על הסתדרויותיה הרבות ועל עיירותיה הקטנות, אין נוער בלתי־מאורגן העשוי להיות נושא ריאלי להקמת תנועה חדשה של ילדים ונוער. דרך החתירה תחת הקיים נשארת איפוא הדרך היחידה.

התבין, סרני, שבמצב זה אין כל טעם והגיון להמשיך בקו שהתחלנו בברלין. אם לאחר שישבנו כאן עם המזכירות הראשית של ‘החלוץ הצעיר’, בצירוף מהרשק ולויטה, לקבוע הסכם מסוּים על אי־חתירה הדדית ועל עבודה משותפת, באו כעבור שבועים מעשים מצד אנשי ‘החלוץ הצעיר’ העושים את דבריהם פלסתר, הן תבין עד היכן הרחיקו לכת מתוך שכחת כל אחריות חלוצית וקיבוצית.

אתמול השתתפתי בפגישה הראשונה של קיבוץ־עליה לקיבוץ המאוחד. את הפגישה הקדישו לשאלה מרכזית: יצירת ‘החלוץ הצעיר’. שעות עסקו בביקורת על תנוּעות־הנוער. במחי־יד ביטלו את כולן. 5–6 שעות הלהיבו אוירה של שׂנאָה והתנגדוּת לבוגרי תנוּעות־הנוער. כדי להצדיק את יצירת ‘החלוץ הצעיר’, צריך היה להראות, כי גם הבוגר מהשוה"צ־הצופי־חלוצי, אינו עובד ב’החלוץ', שהוא ‘מתבדל’.

היחיד, שתפס בסוף הפגישה את אשר עשו כאן, היה מהרשק, שניסה לדרוש הבחנה בין שני סוגי ‘השומר הצעיר’ ולהזכיר כי בכל זאת קרובים אנו, עובדים יחד ב’החלוץ' ובקיבוץ המאוחד. זה היה בשעת הנעילה, אך דברי אזהרה אלה נבלעו, בלי ספק, בתוך הצעקות ההיסטריות הקודמות. השני שניסה לעמוד נגד זרם השנאה אלינו, היה יצחק בלומברג מגבעת־ברנר, שהותקף על כך בטונים הגבוהים ביותר.

על אף ההתקפה הזאת ועל אף יחסי־המלחמה שכפו עלינו, לא סטיתי מדעותי, שהבעתי לפניכם בפגישתנו בברלין על האפשרות ועל הצורך בפגישה בין חלקי הנוער של הקיבוץ המאוחד. העיכוב הוא מצד מזכירות הקיבוץ בארץ. טבנקין אמר בישיבת המזכירות: יעשה כל אחד מה שהוא רוצה'. הרי כאן מתן אישור למצב הפירוד.

התנועה כאן בליטא מתפתחת מיום ליום. בחנוכה נתקיימה פגישתם הראשונה של בוגרי ההסתדרות. השתתפו קרוב למאתים בוגרים. התנועה פשטה בעשרות ערים ועיירות והיא חודרת למקומות חדשים. בפגישה נוסד קיבוץ־עליה הכולל 120 איש. עשרות חברים מתכוננים לצאת לקיבוץ הכשרה. בינתים הם פועלים בסניפי ‘החלוץ’ ובשכבות הצעירות של ההסתדרות.

כתוב מה נשמע ב’קדימה‘. המתקדמת עבודתך? מה ב’ברית־העולים’? איזו אפשרות אתה רואה עכשיו בפגישת הסתדרוּיות הנוער שלנו? באיזו הזדמנות?

אחכה לתשובתך. דרישת שלום לחברי י. ו. ב.

א. שומרוני

קובנה, 6.1.1932

שלום, חברים!

אתמול שבתי מביקור של 5 ימים בריגה. אולם בטרם אספר על ביקור זה, אמסור שורות מספר על השתתפותי בפגישת קיבוץ־עליה של הקיבוץ המאוחד. בפגישה לא נתבררו שאלותיו החיוניות של קיבוץ־עליה, אולם יום תמים חיממו אוירה רווּית רעל והתנגדות לבוגרי תנועות־הנוער – ללא הפליה בין שומרים לשומרים. "כולם, כולם אינם של ‘החלוץ’, אין חלוצים מלבדנו, אנחנו ה’סתם־חלוצים‘, זה שמנו וזו גאוָתנו’. הדברים נאמרים בביטול גמור כלפי אחרים. היתה בי הרגשה, שאני עומד לפני ‘אתה בחרתנו’ חדש. הנאומים היו כמו במיטינג, ולמתעניינים בפסיכולוגיה המונית, ניתן מקום נרחב לחקירה. מובן, שלא היה חשבון להודות אף ברמז קל, כי עשרות שומרי תנועתנו, אשר יחסם ל’החלוץ' שונה מיחסם לקיבוץ הארצי נושאים בעול, אחראים ועובדים ב’החלוץ', שהרי הודאה בכך חותרת תחת הנסיון חסר־ההגיון ליצור הסתדרות נוער חדשה.

הזהרתי את החברים מדרך זו של הצרת מסגרת ‘החלוץ’, ועשייתה מונופולין של סתם־חלוצים. היתה הקשבה לדברי, ואולי גם נזרעו כמה גרעיני־אֵמון לדרכנו ב’החלוץ‘. כשניסה חבר מגבעת־ברנר, יצחק בלומברג, ‘להזכיר’, שקיימת תנועה קרובה לנו, והוא שואל בתמימותו: איך ייתכן להקים בעיירה מסוּימת את ‘החלוץ הצעיר’ כשרוב הנוער כבר נמצא ב’השומר הצעיר’ נצ“ח? – הבחור הוא מקבל ‘מנתו’, אף כי ארץ־ישראלי הוא, בכעס ובזלזולים. על הסכנה שבמגמה זו תוכלו לעמוד מדברי הנעילה של מהרשק: ‘יש בי הרגשה קשה מן הפגישה, על שפיתחנו רוח התנגדות לחלקים בתוך ‘החלוץ’, שיהא עלינו מחר לעבוד אתם יחד. מחובתי להדגיש, שיש להבדיל ולהבין, ש’השומר הצעיר’ נצ”ח היא התנועה הקרובה אלינו ביותר, זוהי תנועתנו. את החברים האלה יהא עלינו לקרוא מחר לעבוד ב’החלוץ'.

ביקור במחנה גדנ"ע [אליק ראשון משמאל]

אליק שר במסיבת־פרידה לסיום עבודתו בנח"ל

על אף רוח הפגישה. לא נשנה את עמדתנו ב’החלוץ' ואת רצון העבודה המשותפת.

אחר פגישה זו נסעתי לריגה. באתי ביום האחרון לפגישה השומרית הכל־לטבית, אך הספקתי להיפגש עם חברים רבים מן הפרובינציה, והעיקר: עוד היתה לי שיחה עם גדוד השומרים בריגה השקול כנגד חצי־הפגישה (100 חבר). נתגלה דור שומרים חדש, נאמן מאוד ומסור. אולם בשיחתי עם גדוד הבוגרים הריגאי בשאלה שנתעוררה, על יחסנו לעבודה הפוליטית בגולה, לרגל כניסת חבר אחד למפלגה, הרגשתי מיד את הרוח האידיאולוגית שנשבה בפגישה ואת חוסר היציבות של האנשים. הויכוח הציוני בפגישה תפס מקום מועט (אולי גם מפני זה, שאני, המרצה בשאלה זו, לא הגעתי במועד לפגישה), גם השאלה על דרכו של הבוגר בתקופת סגירת שערי העליה לא תפסה מקום רב. השאלה המרכזית בפגישה היתה: תפיסתנו הסוציאליסטית. הויכוח היה רחב, והשתתפו בו כ־30–40 חבר. החבריה אומרים שהויכוח עמד על רמה תרבותית גבוהה. הסיכומים היו ברוח הסוציאליזם המהפכני השמאלי. צוּין, כי בגלל ‘הרפורמיזם של הס. ד. ובגלל פעולת החתירה של הקומוניסטים – אי אפשר לתפוס את השלטון באירופה’, וכי ‘הסוציאליזם יתגשם רק מתוך אחדותו של מעמד הפועלים’.

מדאיגה אותי התלישוּת מחייו הריאליים של הפועל האירופי, התעלמות ממתן תשובה ממשית על צרות הפועל היום וקורת־הרוח מניסוח רדיקלי. מדאיגה עוד יותר השפעת כיוון זה על שאלותינו המעשיות בתנועת־הנוער החלוצית בשעה ששערי הארץ סגורים.

לשבחם של החברים ייאמר, שאין בריגה ציבור ער במובן החברתי והתרבותי כגדוד השומרים; במצב של חוסר מוצא לכל המרץ הרב הזה – לא לעליה ולא להכשרה, מובנות הסטיות הללו. הסיסמה הנישאת בפי כל היא הפעלתם של הבוגרים. אחר ויכוח ממושך עד חצות ואחר התקפה ‘גנרלית’ מצדי על ההליכה בצדי דרכים – נתקבל סיכום, המפרש את תוכן עבודתנו הציונית־סוציאליסטית בגולה בזמן נעילת השערים: חתירה להכשרה קבועה, להכשרה מקצועית לאור דרכי הקיבוץ בארץ, פעולה ציונית־סוציאליסטית בין המוני הנוער היהודי ומשיכתם לשורות ‘החלוץ’, פעילות יתר ב’החלוץ‘, הרחבת מפעלנו החינוכי, פעולת הליגה וכו’ – אלה הם השטחים הנשארים ריאליים לגבינו גם בשעת מצוקה זמנית זו.

שלום.

אליק