עה “וּלְאָדָם לֹא־מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ” (בראשית ב, כ) – שֶׁהֶעֱבִיר לְפָנָיו אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף זוּגוֹת זוּגוֹת. אָמַר אָדָם: לַכֹּל יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג!
וְלָמָּה לֹא בְּרָאָהּ לוֹ תְּחִלָּה? אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לִקְרֹא עָלֶיהָ תִּגָּר, לְפִיכָךְ לֹא בְּרָאָהּ לוֹ עַד שֶׁתְּבָעָהּ בְּפִיו. כֵּיוָן שֶׁתְּבָעָהּ – מִיָּד “וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם” (שם שם, כא) (בר"ר יז, ד).
הֶעֱבִיר לְפָנָיו – כדי שיקרא להם שם (בראשית ב, יט).
לִקְרֹא עָלֶיהָ תִּגָּר – להתלונן עליה על שהביאה אותו לחטוא.
תְּבָעָהּ בְּפִיו – דרש אותה במפורש.
*
עו “וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע” (כראשית ב, כב) – רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: הִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן לִבְרֹאתָהּ. אָמַר: לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ – שֶׁלֹּא תְהֵא מְיַקֶּרֶת רֹאשָׁהּ; וְלֹא מִן הָעַיִן – שֶׁלֹּא תְהֵא סַקְרָנִית; וְלֹא מִן הָאֹזֶן – שֶׁלֹּא תְהֵא צַיְּתָנִית; וְלֹא מִן הַצַּוָּאר – שֶׁלֹּא תְהֵא גַבְהָנִית; וְלֹא מִן הַפֶּה – שֶׁלֹּא תְהֵא פַטְפְּטָנִית; וְלֹא מִן הַלֵּב – שֶׁלֹּא תְהֵא קַנְאֲתָנִית; וְלֹא מִן הַיָּד – שֶׁלֹּא תְהֵא מַשְׁמְשָׁנִית; וְלֹא מִן הָרֶגֶל – שֶׁלֹּא תְהֵא פַּרְסָנִית; אֶלָּא מִן הַצֵּלָע, מִמָּקוֹם שֶׁהוּא צָנוּעַ בָּאָדָם; וְעַל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁהָיָה בּוֹרֵא בָּהּ, הָיָה אוֹמֵר לָהּ: תְּהִי אִשָּׁה צְנוּעָה, אִשָּׁה צְנוּעָה! – וְאַף עַל פִּי כֵן – “וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם” (משלי א, כה), שֶׁכֻּלָּן יֶשׁ בָּהּ (בר“ר יח, ב; דב”ר ו, יא; תנחומא וישב, ו).
הִתְבּוֹנֵן – דורש “וייבן” מלשון בדיקה מדוקדקת.
מֵהֵיכָן – מאיזה איבר בגוף האדם.
מְיַקֶּרֶת רֹאשָׁה – זוקפת ראשה כביטוי של גאווה.
סַקְרָנִית – מביטה לכל מקום.
צַיְּתָנִית – מצותתת לשיחות לא לה.
גַּבְהָנִית – מגביהה ראשה בגאווה.
קַנְאֲתָנִית – קנאית, שהלב הוא משכן הרגשות.
מַשְׁמְשָׁנִית – לוקחת את אשר לא שייך לה.
פַּרְסָנִית – מרבה לצאת מביתה וללכת למקומות שונים.
“וַתִּפְרְעוּ” וגו' – לא קיבלתן (הנשים) את הוראתי. שֶׁכֻּלָּן יֶשׁ בָּהּ – כל החסרונות המנויים למעלה מצויים באישה.
*
עז אָמַר רַ' חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַ' אִידִי: כֵּיוָן שֶׁנִּבְרֵאת חַוָּה – נִבְרָא שָׂטָן עִמָּהּ (בר"ר יז, ו).
*
עח אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֱלֹהֵיכֶם גַּנָּב הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו” (בראשית ב, כא). אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: הַנִּיחֵהוּ וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ. אָמְרָה לוֹ לְקֵיסָר: תְּנוּ לִי דֻּכָּס אֶחָד. אָמַר לָהּ: לָמָּה לָךְ? אָמְרָה לוֹ: לִסְטִים בָּאוּ עָלֵינוּ הַלַּיְלָה וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ קִיתוֹן שֶל כֶּסֶף וְהִנִּיחוּ לָנוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהּ: וּלְוַאי שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם. אָמְרָה לוֹ: וְלֹא יָפֶה הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ צֶלָע אַחַת וְנָתְנוּ לוֹ אִשָּׁה לְשַׁמְּשׁוֹ? (סנהדרין לט ע"א).
גַּנָּב הוּא – שכן לקח את הצלע מן אדם שלא בידיעתו.
בִּתּוֹ – של רבן גמליאל.
דֻּכָּס – שר, שישמש כשופט.
לִסְטִים – שודדים.
קִיתוֹן – כד.
לְשַׁמְּשׁוֹ – לשרתו.
*
עט דָּרַשׁ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע” (בראשית ב, כב)? – מְלַמֵּד שֶׁקְּלָעָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה וֶהֱבִיאָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן; שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִקְלִיעַת הַשְּׂעָרוֹת – בִּנְיָן (ברכות סא ע“א; עירובין יח ע”א).
קְלָעָהּ – קלע את שערותיה (של חוה) כדי ליפותה.
בִּכְרַכֵּי הַיָּם – בערים מרוחקות שמעבר לים.
קְלִיעַת הַשְּׂעָרוֹת – השיער הקלוע (כגון בצמה).
*
פ “וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם” (בראשית ב, כב) – מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוּשְׁבִינוּת לְאָדָם הָרִאשׁוֹן.
אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל הֵם הָיוּ שׁוֹשְׁבִינִין שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (בר"ר ח, יג).
שֶׁעָשָׂה שׁוּשְׁבִינוּת – שנהג כמנהג השושבינים, הם החברים המכניסים את בני הזוג לחופה.
מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל – המלאכים.
*
פא אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: קִשְּׁטָהּ כְּכַלָּה וְאַחַר־כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ. אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: אַתָּה סָבוּר שֶׁמִּתַּחַת חָרוּב אֶחָד אוֹ שִׁקְמָה אַחַת הֱבִיאָהּ לוֹ? אֶלֶּא מִשֶּׁקִּשְּׁטָהּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי תַכְשִׁיטִין אַחַר כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ” (יחזקאל כח, יג) (בר"ר יח, א).
קִשְּׁטָהּ – קישט אותה האלוהים (את חוה) לפני שהביאהּ לאדם.
שֶׁמִּתַּחַת חָרוּב וגו' – כפי שהיא לבושה בשעת עבודתה, בבגדי יום יום.
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה – הרבה.
“כָּל אֶבֶן יְקָרָה” וגו' – והם הם התכשיטים.
*
פב “וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם” (בראשית ב, כג) – זוֹ הִיא שֶׁעֲתִידָה לְהַקִּישׁ עָלַי כְּזוֹג, כְּעֵין מָה שֶׁנֶּאֱמַר: “פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן” (שמות כח, לד); זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה מְפַעַמְתֵּנִי כָּל הַלַּיְלָה כֻּלֹּו.
אָמַר רֵיש לָקִיש: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא בַּחֲלוֹם (בר"ר יח, ד).
“הַפַּעַם” – דורש “הפעם” בשתי דרכים: כגזורה מתיבת “פעמון” (וגביע הפעמון הוא בלשון חכמים “זוג”) ומלשון הפְעמה.
לְהַקִּישׁ עָלַי – לריב עמי ולקשקש בלשונה.
מְפַעַמְתֵּנִי – הפעימה את רוחי בחלום.
מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ וגו' – שנבראה מכוח חלומו של האדם.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.