פג “אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר” (קהלת ז, כט) – יָשָׁר הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ” (בראשית ג, כב), כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְכֵיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁנַיִם – “וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים” (קהלת שם, שם) (קה"ר לפסוק).
מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת – שעליהם נאמר “ורגליהם רגל ישרה” (יחזקאל א, ז).
נַעֲשׂוּ שְׁנַיִם – עם בריאת האישה.
“חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים” – מחשבות ומזימות של חטא.
*
פד הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵסֵב בְּגַן עֵדֶן הָיָה, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹמְדִים לְפָנָיו וְצוֹלִים לוֹ בָּשָׂר וּמְסַנְּנִים לוֹ יַיִן; הֵצִיץ בּוֹ נָחָשׁ וְרָאָה בִכְבוֹדוֹ וְנִתְקַנֵּא בּוֹ (סנהדרין נט ע"ב).
מֵסֵב – יושב ברווחה לסעודתו.
מְסַנְּנִים – מזקקים.
*
פה “וְהַנָּחָש הָיָה עָרוּם” (בראשית ג, א) – דָּן נָחָש דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאָמַר: אִם הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְאָדָם – יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לִי, שֶׁהָאִישׁ לְעוֹלָם קָשֶׁה לְהוֹצִיאוֹ מִדַּעְתּוֹ; אֶלָּא הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְחַוָּה, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת לִי, שֶׁהַנָּשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה וְנִשְׁמָעוֹת לְכָל הַבְּרִיּוֹת.
“כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ… וִהְיִיתֶם כַּאלֹהִים” (שם שם, ה) – רַ' יְהוּדָה דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: הִתְחִיל אוֹמֵר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בּוֹרְאוֹ. אָמַר לוֹ: מֵאִילָן זֶה אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם וְהוּא אָמַר לָכֶם “לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ” (שם שם, ג) – שֶׁלֹּא תִבְרְאוּ עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים, שֶׁכָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא בֶּן אֻמָּנוּתוֹ. וְעוֹד אָמַר: כָּל מָה שֶׁנִּבְרָא אַחַר חֲבֵרוֹ שַׁלִּיט בַּחֲבֵרוֹ, וְאָדָם נִבְרָא אַחַר הַכֹּל – לִשְׁלֹט בַּכֹּל, קִדְמוּ וְאִכְלוּ עַד שֶׁלֹּא יִבְרָא עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים וְהֵם שׁוֹלְטִים בָּכֶם.
הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְנָגַע בָּאִילָן בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וְהִרְתִּיעוֹ עַד שֶׁנָּשְׁרוּ פֵּרוֹתָיו לָאָרֶץ. הִתְחִיל הָאִילָן לִצְוֹחַ: רָשָׁע, אַל תִּגַּע בִּי – “אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי” (תהלים לו, יב)! הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְאָמַר לָאִשָּׁה: הֲרֵי נָגַעְתִּי בָּאִילָן וְלֹא מַתִּי, אַף אַתְּ תִּגְּעִי וְלֹא תָּמוּתִי. מִיָּד דְּחָפָהּ וְנָגְעָה בּוֹ. רָאֲתָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא כְּנֶגְדָּהּ, אָמְרָה: אוֹי לִי, עַכְשָׁיו אֲנִי מֵתָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אִשָּׁה אַחֶרֶת וְנוֹתְנָהּ לְאָדָם. מִיָּד – “וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ” (בראשית ג, ו) – אָמַר רַ' אַיְבוּ: סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ. רַ' שִׂמְלַאי אָמַר: בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת בָּאָה עָלָיו. אָמְרָה לוֹ: מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁאֲנִי מֵתָה וְחַוָּה אַחֶרֶת נִבְרֵאת לְךָ – “וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ” (קהלת א, ט); אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי מֵתָה וְאַתָּה יוֹשֵׁב לְךָ הָטֵלִיס – “לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ” (ישעיה מה, יח). רַבָּנָן אָמְרוּ: הִתְחִילָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו בְקוֹלָהּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ” (בראשית ג יז).
דָּן נָחָשׁ דִּין וגו' – הירהר ופסק בלבו.
לְהוֹצִיאוֹ מִדַּעְתּוֹ – לשנות את דעתו.
דַּעְתָּן קַלָּה – וקל לשנותה.
דֵּילָטוֹרְיָא – לשון הרע. שֶׁכָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא בֶּן אֻמָּנוּתוֹ – כל בעל מלאכה שונא את מתחריו, והקב"ה אינו רוצה שתתחרו בו.
קִדְמוּ – מהרו והקדימו.
הִרְתִּיעוֹ – הרעיד אותו.
נָגַעְתִּי… וְלֹא מַתִּי – אף שהקב"ה ציווה על אדם שלא לאכול מפרי העץ, הוסיף האדם סייג ואמר לחוה גם לא לגעת בו.
עֲנָבִים – והגפן לפי דעה זו היא עץ הדעת (וראו קטע צא).
בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וגו' – בלשון מתונה ורכה, ופיתתה אותו לאכול מפרי עץ הדעת באומרה כי לא יהיה טעם לחייו בלעדיה, ובאישה אחרת לא יזכה.
הָטֵלִיס – בטל וחופשי מכל עול (ומן הצורך להעמיד צאצאים).
*
“וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָּׁה” (בראשית ג, ו) – רִבּוּי: הֶאֱכִילָה אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹפוֹת. הַכֹּל שָׁמְעוּ לָהּ. חוּץ מֵעוֹף אֶחָד וּשְׁמוֹ “חוֹל”, זֶהוּ שֶנֶּאֱמַר: “וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים” (איוב כט, יח). דְּבֵי רַ' יַנַּאי אָמְרוּ: אֶלֶף שָׁנִים הוּא חַי וּבְסוֹף אֶלֶף שָׁנָה אֵשׁ יוֹצְאָה מִקִּנּוֹ וְשׂוֹרַפְתּוֹ וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵיבָרִים וְחַי. רַבִּי יוּדָן בְּרַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּסוֹף אֶלֶף שָׁנִים גּוּפוֹ כָּלֶה וּכְנָפָיו מִתְמַרְטְטִין וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵיבָרִים וַחַי (בר“ר יט, ד־ה; פדר”א יג; מדה“ג לבראשית, עמ' 96־95; אדר”נ, נו“א, א; שם, נו”ב, א; ילק"ש לבראשית, כז).
רִבּוּי – המילה “גם” מעידה שלא רק אדם הראשון אכל מפרי העץ.
“חוֹל” – העוף האגדי הידוע גם בשם פניקס. הוא לא אכל מפרי העץ ועל כן מעולם לא מת.
כְּבֵיצָה – שריד בגודל ביצה.
מִתְמַרְטְטִין – נושרים.
*
פו “וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנֶָּחָש” (בראשית ג, ב) – וְהֵיכָן הָיָה אָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? אַבָּא בַּר גּוּרְיָא אָמַר: יָשֵׁן לוֹ. חֲכָמִים אוֹמְרִים: נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אָמַר לוֹ: כָּאן בֵּית נֶטַע, כָּאן בֵּית זֶרַע (בר"ר יט, ג).
הֶחֱזִירוֹ – סובב אותו.
בֵּית נֶטַע – מקום ראוי לנטיעות.
בֵּית זֶרַע – מקום ראוי לזריעה.
*
פז רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאִשְׁתּוֹ דּוֹמִין? לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. הָלַךְ וְהֵבִיא אֶת הֶחָבִית וְהִנִּיחַ בָּהּ תְּאֵנִים בְּמִנְיָן וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, וְצָד אֶת הָעַקְרָב, וּנְתָנוֹ עַל פִּי הֶחָבִית, וְהִקִּיפָהּ בְּצָמִיד פָּתִיל, וְהִנִּיחָהּ בְּקֶרֶן זָוִית. אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: בִּתִּי, כָּל שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת הַזֶּה מָסוּר בְּיָדֵךְ, חוּץ מֵחָבִית זוֹ, שֶׁלֹּא תִּגְּעִי בָּהּ כָּל עִקָּר, שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עַקְרָב. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בַּעְלָהּ לַשּׁוּק נִכְנְסָה אֶצְלָהּ זְקֵנָה אַחַת כְּגוֹן שׁוֹאֶלֶת חֹמֶץ. אָמְרָה לָהּ: מָה בַּעֲלֵךְ עוֹשֶׂה עִמָּךְ? אָמְרָה לָהּ: כָּל טוּב הוּא עוֹשֶׂה עִמִּי וְכָל מָה שֶׁיֵשׁ לוֹ נָתַן לִי, חוּץ מֵחָבִית זוֹ שֶׁאֵינוֹ מַשְׁלִיטֵנִי עָלֶיהָ. אָמְרָה לָהּ: וַהֲלֹא כָּל קוֹזְמִין שֶׁלּוֹ הֲרֵי הִיא בְּחָבִית זוֹ, וְלֹא אָמַר לָךְ כָּךְ אֶלָּא שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִתְּנָם לָהּ. מָה עָשְׂתָה הָאִשָּׁה? עָמְדָה וּפָתְחָה אֶת הֶחָבִית וְהוֹשִׁיטָה יָדָהּ לְתוֹכָהּ וַעֲקָצָהּ עַקְרָב. הָלְכָה לָהּ וְנָפְלָה עַל הַמִּטָּה. כֵּיוָן שֶׁבָּא בַּעְלָהּ מִן הַשּׁוּק, אָמַר לָהּ: מָה זֶה? אָמְרָה לוֹ: יָדִי הוֹשַׁטְתִּי אֶל הֶחָבִית וַעֲקָצַנִי עַקְרָב, וַהֲרֵינִי מֵתָה. אָמַר לָהּ: לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָךְ מִתְּחִלָּה: כָּל מָה שֶׁיֵשׁ לִי בְּבַיִת זֶה מָסוּר בְּיָדֵךְ, חוּץ מֵחָבִית זוֹ, שֶׁלֹּא תִּגְּעִי בָּהּ כָּל עִקָּר? מִיָּד כָּעַס עָלֶיהָ וְהוֹצִיאָהּ (אדר“נ, נו”א, א; שם, נו“ב, א; פדר”א יג; בר"ר יט, י).
בְּמִנְיָן – בכמות כלשהי.
צָמִיד פָּתִיל – מכסה הדוק (במדבר יט, טו).
כָּל עִקָּר – כלל וכלל.
שׁוֹאֶלֶת חֹמֶץ – כמנהג שכנות לשאול דברים זו מזו.
מַשְׁלִיטֵנִי עָלֶיהָ – מרשה לי לעשות בה כרצוני.
קוֹזְמִין – אבנים טובות.
מְבַקֵּשׁ לִשָּׂא – רוצה לשאת.
פח “וַיִּשְמְעוּ… מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן” (בראשית ג, ח) – שָׁמְעוּ קוֹלָם שֶׁל אִילָנוֹת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: הֲרֵי הַגַּנָּב, שֶׁגָּנַב דַּעַת בּוֹרְאוֹ; שָׁמְעוּ קוֹלָם שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: “מִתְהַלֵּךְ” – מֵת, הָלַךְ לוֹ (בר"ר יט, ח). “מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן” – ושתי מילים אלה נדרשות כמה ששמעו אדם ואשתו לאחר חטאם. גָּנַב דַּעַת בּוֹרְאוֹ – רימה את בוראו (והמדרש משנה את סדרן של האותיות: “בגן”, “גנב”). “מִתְהַלֵּךְ” – מחלק את המילה לשתיים ודורש: לאחר החטא מת האדם והלך לו.
*
פט “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ” (בראשית ג, יז) – לָמָּה נִתְקַלְּלָה? כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר: אֲרוּרִים הַשָּׁדַיִם שֶׁהֵינִיקוּ אֶת זֶה (בר"ר ה, ט).
“אֲרוּרָה” וגו' – פתגם המקלל את האם בגלל חטאי בנה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.