קי “וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם” (בראשית ו, ז) – מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין וְהוֹשִׁיב בְּתוֹכָהּ דָּיוֹרִין אִלְּמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמַנְטוּלִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ: מָה אִם אֵלּוּ, שֶׁהֵם אִלְּמִים, מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי בִּרְמִיזָה וּבָאֶצְבַּע וּבְמַנְטוּלִים – אִלּוּ הָיוּ פִּקְּחִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הוֹשִׁיב הַמֶּלֶךְ בְּתוֹכָהּ דָּיוֹרִין פִּקְּחִים, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין, אָמְרוּ: אֵין פָּלָטִין זוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁלָּנוּ הִיא! אָמַר הַמֶּלֶךְ: תַּחֲזֹר הַפָּלָטִין לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה. כָּך מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים” (תהלים צג, ד). מָה הָיוּ אוֹמְרִים? “אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'!” (שם). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֵלּוּ, שֶאֵין לָהֶם לֹא אֲמִירָה וְלֹא דִבּוּר הֲרֵי הֵם מְקַלְּסִים אוֹתִי, כְּשֶׁאֶבְרָא אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִפָּנוּ אֵלּוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָם (בר"ר ה, א; שם כח, ב).
פָּלָטִין – ארמון.
דַּיוֹרִין – דיירים.
שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ – כדרך לשבחו.
מַנְטוּלִים – מטפחות.
פִּקְּחִים – בעלי יכולת דיבור.
הֶחֱזִיקוּ – תפסו בכוח.
קִלּוּסוֹ – שבחו.
דּוֹר אֱנוֹשׁ – שנתפס בספרות האגדה כדור חוטא (שנאמר בו “אז הוחל” [בראשית ד, כו] ונדרש מלשון חילול וחולין).
יִפָּנוּ אֵלּוּ וגו' – יסולקו בני האדם ויחזרו המים (הוא המבול).
*
קיא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךּ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹּא יָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ” (בראשית ו, ו) (בר"ר כז, ד).
שִׁבְעָה יָמִים – כדברי הקב"ה לנח: “כי ימים עוד שבעה אנוכי ממטיר על הארץ” (בראשית ו, ד), והמדרש מקשר בין מספר הימים האלו לשבעת ימי האבלות.
*
קיב “וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה” (בראשית ז, כג) – אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה? תְּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁעָשָׂה חֻפָּה לִבְנוֹ וְהִתְקִין מִכָּל מִינֵי סְעוּדָה. לְיָמִים מֵת בְּנוֹ – עָמַד וּפִזֵּר אֶת חֻפָּתוֹ. אָמָר: כְּלוּם עָשִׂיתִי אֶלָּא בִשְׁבִיל בְּנִי, עַכְשָׁו שֶׁמֵּת – חֻפָּה לָמָּה לִי? אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמָר: כְּלוּם בָּרָאתִי בְהֵמָה וְחַיָּה בִשְׁבִיל אָדָם? עַכְשָׁו שֶׁאָדָם חָטָא, בְּהֵמָה וְחַיָּה לָמָּה לִי? (סנהדרין קה ע"א).
מִשּׁוּם – בשם.
כְּלוּם – האם לא?
*
קיג כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ דּוֹר הַמַּבּוּל וְעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַצֵּב, מִיָּד עָמְדוּ שְׁנֵי מַלְאָכִים שֶׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲלֹא אָמַרְנוּ לְפָנֶיךָ כְּשֶׁבָּרָאתָ אֶת עוֹלָמֶךָ: “מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ?” (תהלים ח, ה). אָמַר לָהֶם: וְעוֹלָם מַה יְהֵא עָלָיו? אָמְרוּ לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָיִינוּ מִסְתַּפְּקִים בּוֹ. אָמַר לָהֶם: גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי, אִם אַתֶּם שְׁרוּיִים בָּאָרֶץ הָיָה שׁוֹלֵט בָּכֶם יֵצֶר הָרַע וִהְיִיתֶם קָשִׁים מִבְּנֵי אָדָם. אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ רְשׁוּת וְנָדוּר עִם הַבְּרִיּוֹת וְתִרְאֶה אֵיךְ אָנוּ מְקַדְּשִׁים שִׁמְךָ. אָמַר לָהֶם: רְדוּ וְתָדוּרוּ עִמָּהֶם. מִיָּד קִלְקְלוּ עִם בְּנוֹת הָאָדָם, שֶׁהָיוּ יָפוֹת וְלֹא יָכְלוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרָם.
רָאָה שֶׁמְחֲזַאי רִיבָה אַחַת וּשְׁמָהּ אִסְתְּהַר, נָתַן עֵינָיו בָּהּ. אָמַר: הִשָּׁמְעִי לִי.
אָמְרָה לוֹ: אֵינִי שׁוֹמַעַת לְךָ עַד שֶׁתִּתֶּן לִי כְּנָפֶיךָ וּתְלַמְּדֵנִי שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ, שֶׁאַתָּה עוֹלֶה בּוֹ לָרָקִיעַ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה זוֹכְרֵהוּ. נָתַן לָהּ כְּנָפָיו וְלִמְּדָהּ אוֹתוֹ שֵׁם. הִזְכִּירָה אוֹתוֹ וְעָלְתָה לָרָקִיעַ – וְלֹא קִלְקְלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וּפֵרְשָׁה עַצְמָהּ מִן הָעֲבֵרָה לְכוּ וּקְבָעוּהָ בֵּין שִׁבְעָה כּוֹכָבִים הַלָּלוּ – וְנִקְבְּעָה בְּכִימָה. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל כָּךְ עָמְדוּ וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וְהוֹלִיד שֶׁמְחֲזַאי בָּנִים: הִיוָא וְהַיָּא.
שָׁגַר מְטַטְרוֹן שָׁלִיחַ לְשֶׁמְחֲזַאי וְאָמַר לוֹ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב עוֹלָמוֹ וּלְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. מִיָּד עָמַד בִּבְכִי וְהָיָה מִצְטַעֵר עַל הָעוֹלָם וְעַל בָּנָיו: מָה יַעֲשׂוּ בָּנָיו? מָה יֹאכְלוּ אִם הָעוֹלָם חָרֵב? שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה אוֹכֵל בְּכָל יוֹם אֶלֶף גְּמַלִּים וְאֶלֶף סוּסִים וְאֶלֶף שְׁוָרִים.
בַּלַּיְלָה רָאוּ הִיוָא וְהַיָּא שְׁנֵיהֶם חֲלוֹמוֹת. אֶחָד מֵהֶם רָאָה אֶבֶן גְּדוֹלָה פְּרוּסָה עַל הָאָרֶץ כְּשֻׁלְחָן, וְהִיא חֲרוּתָה וּכְתוּבָה שִׁיטִין שִׁיטִין, וְהָיָה מַלְאָךְ יוֹרֵד מִן הָרָקִיעַ וּבְיָדוֹ כְּמִין סַכִּין וְהָיָה גוֹרֵר וּמוֹחֵק כָּל אוֹתָן הַשִּׁיטִין וְלֹא הָיָה מְשַׁיֵּר בָּהּ אֶלָּא אַרְבַּע תֵּבוֹת; וְהָאֶחָד רָאָה: פַּרְדֵּס גָּדוֹל מְשֻׁבָּח נָטוּעַ מִכָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְהָיוּ בּוֹ מַלְאָכִים וּבְיָדָם קַרְדֻּמּוֹת וְהָיוּ מְקַצְּצִים כָּל הָאִילָנוֹת וְלֹא שִׁיְּרוּ בּוֹ אֶלָּא אִילָן אֶחָד שֶׁל שְׁלשָׁה עֲנָפִים.
כֵּיוָן שֶׁנִּנְעֲרוּ עָמְדוּ בְּבֶהָלָה וּבָאוּ אֵצֶל אֲבִיהֶם. אָמַר לָהֶם: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מַבּוּל וְלֹא יְשַׁיֵּר אֶלָּא נֹחַ וּבָנָיו. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָּךְ, הָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים. אָמַר לָהֶם: אַל תִּצְטַעֲרוּ, שֶׁשְּׁמוֹתֵיכֶם לֹא יִכְלוּ מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁגּוֹזְרִים גְּזָרוֹת אוֹ מַעֲלִים אֲבָנִים אוֹ סְפִינוֹת – שְׁמוֹתֵיכֶם הֵם מַזְכִּירִים: הִיוָא וְהַיָּא. מִיָּד נִתְקָרְרָה דַּעְתָּם.
שֶׁמְחֲזַאי חָזַר בִּתְשׁוּבָה וְתָלָה עַצְמוֹ בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם, רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְרַגְלָיו לְמַעְלָה וַעֲדַיִן הוּא תָלוּי בִּתְשׁוּבָה. עֲזָאֵל לֹא חָזַר בִּתְשׁוּבָה וַעֲדַיִן הוּא עוֹמֵד בְּקִלְקוּלוֹ (מדרש אבכיר, בתוך: בית המדרש, ד, עמ' 128־127).
מִסְתַּפְּקִים בּוֹ – מוצאים בעולם סיפוק וטעם (גם בלא בני אדם).
קָשִׁים – קשי עורף.
קִלְקְלוּ עִם בְּנוֹת הָאָדָם – כמסופר בבראשית ו, א־ב על בני האלוהים ובנות האדם.
רִיבָה – נערה.
אִסְתְּהַר – הוא כוכב נוגה (ונוס).
הִשָּׁמְעִי לִי – ליחסי אישות.
שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ – שמו של ה' כקריאתו בארבע אותיותיו, והוא מעניק ליודעיו כוחות בלתי רגילים.
זוֹכְרֵהוּ – מזכיר אותו.
כִּימָה – קבוצת כוכבי הלכת (עמוס ה, ח).
מְטַטְרוֹן – מראשי המלאכים בעולם של מעלה.
שִׁיטִין – שורות.
גּוֹרֵר – מגרד.
נִנְעָרוּ – התעוררו.
נֹחַ וּבָנָיו – המסומלים בארבע התיבות או באילן ובשלושת הענפים. גּוֹזְרִים גְּזָרוֹת – מנסרים גזרי עץ.
הִיוָא וְהַיָּא – קריאות קצובות של עמלים במלאכתם לשם התעוררות וזירוז.
נִתְקָרְרָה דַּעְתָּם – נרגעו.
*
קיד “כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ” (בראשית ו, יב) – רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמָר: הַכֹּל קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּדוֹר הַמַּבּוּל – הַכֶּלֶב הָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל הַזְּאֵב וְהַתַּרְנְגוֹל הָיָה מְהַלֵּךְ אֵצֶל הַטַּוָס. רַ' לוּלְיָנִי בַּר טִבְרִין בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק אָמַר: אַף הָאָרֶץ זָנְתָה – הָיוּ זוֹרְעִין אוֹתָהּ חִטִּים וְהִיא מוֹצִיאָה זוֹנִין. הַזּוֹנִין הַלָּלוּ מִדּוֹר הַמַּבּוּל הֵם (בר"ר כח, ח).
כָּל בָּשָׂר – כל החיים, ולא רק בני אדם.
קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם – בזנות.
זוֹנִין – סוג של עשבים שוטים (וכרקע הדברים גם משחק מילים על השורש זנ"ה).
*
קטו “וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְתֵּי נָשִׁים” (בראשית ד, יט) – אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂים, הָיָה אֶחָד מֵהֶם לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתַּיִם, אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁהָיְתָה לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּאִלּוּ אַלְמָנָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ; וְזוֹ שֶׁהָיְתָה לְתַשְׁמִישׁ הָיָה מַשְקָהּ כּוֹס שֶׁל עִקָּרִים שֶלֹּא תֵּלֵד, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ מְקֻשֶּטֶת כְּזוֹנָה.
תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי הַבָּרוּר שֶּׁבָּהֶם הָיָה לֶמֶךְ, וְלָקַח שְׁתֵּי נָשִׁים, עָדָה וְצִלָּה, עָדָה שֶׁסָּרָה מִמֶּנּוּ, וְצִלָּה שְׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּצִלּוֹ (בר"ר כג, ב).
תַּשְׁמִישׁ – יחסי מין לשם ההנאה בלבד.
הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת – בין לידה ללידה.
כּוֹס שֶׁל עִקָּרִים – משקה שמונע מן האישה ללדת.
הַבָּרוּר – הטוב והמובחר.
עָדָה – והשורש עד“ה בארמית משמעו סו”ר.
*
קטז אָמַר רַ' יִצְחָק: אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ זוֹרְעִים אַחַת לְאַרְבָּעִים שָׁנָה, וּמְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ בְּשָׁעָה קַלָּה, וּמְתַלְּשִׁין אַרְזֵי לְבָנוֹן בַּהֲלִיכָתָם, וְהָיוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים חֲשׁוּבִים בְּעֵינֵיהֶם כִּכְנִימָה בְּבָשָׂר, וְהָיָה לָהֶם אֲוִיר יָפֶה כְּמִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת (בר"ר לד, יא).
אַחַת לְאַרְבָּעִים שָׁנָה – והארץ נותנת את יבולה במשך התקופה כולה.
מְתַלְּשִׁין – עוקרים.
כְּנִימָה – חרק זעיר.
אֲוִיר – מזג אוויר.
הָעֲצֶרֶת – שבועות.
*
קיז “יְשַׁלְחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן” (איוב כא, יא) – כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן יוֹלֶדֶת בַּיּוֹם הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ: צֵא וְהָבֵא לִי צֹר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת שָׁרְךָ; וּכְשֶׁהָיְתָה יוֹלֶדֶת בַּלַּיְלָה – הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ: צֵא וְהַדְלֵק לִי נֵר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת שָׁרְךָ.
מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁיָלְדָה בַּלָיְלָה, אָמְרָה לִבְנָהּ: צֵא הַדְלֵק לִי נֵר וְאֶחְתּוֹךְ אֶת שָׁרְךָ. יָצָא וּפָגַע בַּשֵּׁד שַׁמְדּוֹן, שַׂר שֶׁל רוּחוֹת; עִם שֶׁמִּתְעַסְּקִים זֶה עִם זֶה קָרָא הַתַּרְנְגוֹל. אָמַר לוֹ: לֵךְ וְהִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי אִמְּךָ שֶׁקָּרָא הַתַּרְנְגוֹל, וְאִלְמָלֵא שֶׁקָּרָא הַתַּרְנְגוֹל הָיִיתִי מַכֶּה אוֹתְךָ וְהוֹרֶגְךָ. אָמַר לוֹ: לֵךְ אַתָּה וְהִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי אֵם אִמְּךָ, שֶׁלֹּא חָתְכָה אִמִּי אֶת שָׁרִי, שֶׁאִלְמָלֵי חָתְכָה אִמִּי אֶת שָׁרִי הָיִיתִי מַכֶּה אוֹתְךָ וְהוֹרֶגְךָ (בר“ר לו, א: ויק”ר ה, א).
“עֲוִילֵיהֶם” – ילדיהם.
אַחַת מֵהֶן – מנשות דור המבול,
לִבְנָהּ – לתינוק שזה עתה נולד.
שָׁרְךָ – חוט הטבור שלך.
מִתְעַסְּקִים – רבים.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.