קיח “נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו” (בראשית ו, ט) – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: “בְּדֹרֹתָיו” וְלֹא בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים; וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: “בְּדֹרֹתָיו” – כָּל שֶׁכֵּן בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים. אָמַר רַ' חֲנִינָא: מָשָׁל שֶל רַ' יוֹחָנָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְחָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בְּמַרְתֵּף שֶׁל חֹמֶץ. בִּמְקוֹמָהּ רֵיחָהּ נוֹדֵף, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף. אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: מָשָׁל שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִצְלוֹחִית שֶׁל פְּלַיְטוֹן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַטִּנֹפֶת. בִּמְקוֹמָהּ רֵיחָהּ נוֹדֵף, וְכָל שֶׁכֵּן בִּמְקוֹם הַבֹּסֶם (סנהדרין קח ע"א).
כָּל שֶׁכֵּן – על אחת כמה וכמה.
מָשָׁל שֶל וגו' – ומדגים את דברי ר' יוחנן וריש לקיש במשלים.
בִּמְקוֹמָהּ וגו' – בין חביות החומץ ריחה בולט ומתפשט, אך בין חביות של יין אין היא בולטת.
פְּלַיְטוֹן – בושם שמופק מצמח הנֵרְד (שיר השירים ד, יד).
*
קיט “אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ” (בראשית ו, ט) – אָמַר רַ' יְהוּדָה: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אָמַר לַקָּטָן: הַלֵּךְ עִמִּי, וְאָמַר לַגָּדוֹל: בֹּא וְהַלֵּךְ לְפָנַי. כָּךְ אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כּוֹחוֹ יָפֶה – “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים” (שם, יז,א). אֲבָל נֹחַ שֶׁהָיָה כֹחוֹ רַע – אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בר"ר ל, י).
הַלֵּךְ עִמִּי – כדי להגן עליו ולסייעו בשל חולשתו.
כּוֹחוֹ יָפֶה – מעלת צדקתו גבוהה (בהשוואה לנח שהיתה פחותה משלו).
*
קכ “עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר” (בראשית ו, יד) – אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי: ק"כ שָׁנָה הָיָה מַתְרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְשוּבָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה אָמַר לוֹ לְנֹחַ: “עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר”. עָמַד נֹחַ וְנָטַע אֲרָזִים. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: אֲרָזִים אֵלּוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם וְאָמַר לִי לַעֲשׂוֹת תֵּבָה, כְּדֵי שֶׁאֶמָּלֵט בָּהּ אֲנִי וּבֵיתִי. וְהָיוּ מְשַׂחֲקִין עָלָיו וּמַלְעִיגִין בִּדְבָרָיו. הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָם הָאֲרָזִים וְהֵם גְּדֵלִים. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וּמֵשִׁיב לָהֶם כָּעִנְיָן הַזֶּה; וְהָיוּ מַלְעִיגִין עָלָיו. לְסוֹף יָמִים קִצְּצָם וְהָיָה מְנַסְּרָם. הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וְאוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ, וְהָיָה מַתְרֶה בָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה − מִיָּד הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבּוּל. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ עַצְמָם שֶׁהֵם אוֹבְדִים בִּקְּשׁוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַתֵּבָה. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִקִּיף אֶת הַתֵּבָה אֲרָיוֹת (תנחומא נח, ה; תנחומא בובר נח, י).
ק"כ – 120.
מַתְרֶה – מזהיר.
מְשַׂחֲקִין – צוחקים, מלגלגים.
*
קכא “צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה” (בראשית ו, טז) – רַ' לֵוִי אָמַר: מַרְגָּלִית. כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁהָיָה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא הָיָה צָרִיךְ לֹא לְאוֹר הַחַמָּה בַּיּוֹם וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה, אֶלָּא מַרְגָּלִית הָיְתָה לוֹ וְהָיָה תוֹלֶה אוֹתָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא כֵּהָה הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה מַבְהֶקֶת הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה (בר"ר לא, יא).
“צֹהַר” – ומפרש מילה זו מלשון צהריים, הוא אור היום.
כֵּהָה – אורה מתעמעם.
*
קכב “וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה” (בראשית ו, יט) – אָמַר רַ' יְהוּדָה: רְאֵם לא נִכְנַס עִמּוֹ, אֲבָל גּוּרָיו נִכְנְסוּ. רַ' נְחֶמְיָה אָמַר: לֹא הוּא וְלֹא גוּרָיו, אֶלָּא קְשָרוֹ נֹחַ בַּתֵּבָה, וְהָיָה מַתְלִים תַּלְמִיּוֹת כְּמִן טְבֶרְיָא לְסוּסִיתָא (בר"ר לא, יג). רְאַם – הוא שור הבר, חיית ענק מיתולוגית שבשל גודלה לא היה אפשר להכניסה לתיבה. מַתְלִים תַּלְמִיּוֹת וגו' – מעלה במים גלים גבוהים כתלמים שגודלם כמרחק שבין טבריה שבמערב הכינרת לסוסיתא שבמזרחה.
*
קכג כְּשֶׁגָּבְרוּ מֵי הַמַּבּוּל יָשַׁב לוֹ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן עַל עֵץ אֶחָד מִן הַסֻּלָּמוֹת שֶל תֵּבָה, וְנִשְׁבַּע לְנֹחַ וּלְבָנָיו שֶׁיְהֵא לָהֶם עֶבֶד עוֹלָם. מָה עָשָׂה נֹחַ? נָקַב חֹר בַּתֵּבָה וְהָיָה מוֹשִׁיט לוֹ מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים” (דברים ג, יא) (פדר"א כג).
*
קכד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד עֲלֵיהֶם הָיָה מַרְתִּיחָהּ בְּגֵיהִנּוֹם וּמוֹצִיאָהּ וּמוֹרִידָהּ עֲלֵיהֶם (בר"ר כח, ט). עֲלֵיהֶם – על דור המבול.
*
קכה “וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ” (בראשית ו, יג) – אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב כָּהֲנָא בַּר מַלְכְּיָא: אֲפִלּוּ שְׁלוֹשָׁה טְפָחִים שֶׁהַמַּחֲרֵשָׁה שׁוֹלֶטֶת בָּאָרֶץ נִמּוֹחוּ. מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיְתָה לוֹ מֵינִיקָה, כָּל זְמַן שֶׁהוּא סוֹרֵחַ הָיְתָה מֵינִקְתּוֹ נִרְדֵּית. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ – הֲרֵי אֲנִי מַשְׁחִיתָם וּמַשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ עִמָּם (בר"ר לא, ז).
“אֶת הָאָרֶץ” – גם הארץ, האדמה, נענשה ונפגעה.
שְׁלוֹשָׁה טְפָחִים – העומק שאליו חודרת המחרשה, כ־25 ס"מ.
נִמּוֹחוּ – נתמוססו.
סוֹרֵחַ – חוטא.
נִרְדֵּית – נענשת.
*
קכו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לֹא שִׁמְּשׁוּ הַמַּזָּלוֹת כָּל אוֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹנָתָן: שִׁמְּשׁוּ, אֶלָּא שֶלֹּא הָיָה רִשּׁוּמָם נִכָּר (בר"ר כה, ב).
לֹא שִׁמְּשׁוּ וגו' – כל גרמי השמים לא פעלו כהרגלם.
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – מכניסת נח לתיבה עד ליציאתו ממנה.
רִשּׁוּמָם נִכָּר – לא הותירו רושם בעולם.
*
קכז “וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב” (בראשית ח, ז) – הִתְחִיל הָעוֹרֵב מְשִׁיבוֹ תְשׁוּבוֹת, אָמַר לוֹ: מִכָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִי אַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶלָּא לִי. אָמַר לוֹ: מָה צֹרֶךְ לָעוֹלָם בָּךְ? לֹא לַאֲכִילָה וְלֹא לְקָרְבָּן.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תְּשׁוּבָה נִצַּחַת הֱשִׁיבוֹ עוֹרֵב לְנֹחַ, אָמַר לוֹ: רַבְּךָ שְׂנֵאַנִי וְאַתָּה שְׂנֵאתָנִי. רַבְּךָ שְׂנֵאָנִי – מִן הַטְּהוֹרִים שִׁבְעָה, מִן הַטְּמֵאִים שְׁנַיִם; וְאַתָּה שְׂנֵאתַנִי – שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ מִין שִׁבְעָה וְשׁוֹלֵחַ מִין שְׁנַיִם. אִם פָּגַע בִּי שַׂר חַמָּה אוֹ שַׂר צִנָּה, לֹא נִמְצָא עוֹלָם חָסֵר בְּרִיָּה אַחַת?!
אַף עַל פִּי כֵן “וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב” − לֵידַע מָה בָּעוֹלָם. הָלַךְ לוֹ הָעוֹרֵב וּמָצָא נִבְלַת אָדָם מֻשְׁלֶכֶת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, וְיָשַב לוֹ עַל מַאֲכָלוֹ וְלֹא הֵשִׁיב שְׁלִיחוּתוֹ לְשׁוֹלְחוֹ. שָׁלַח נֹחַ אֶת הַיּוֹנָה וְהֵשִׁיבָה שְׁלִיחוּתוֹ.
“וְהִנֵּה עֲלֵה זַּיִת טָרָף בְּפִיהָ” (שם שם, יא) – מֵהֵיכָן הֵבִיאָה אוֹתוֹ? אָמַר רַב בֵּיבַי: שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן נִפְתְּחוּ לָהּ וּמִשָּׁם הֱבִיאַתּוּ. אָמַר לוֹ רַ' אַיְבוּ: אִלּוּ מִגַּן עֵדֶן הֵבִיאָה אוֹתוֹ לֹא הָיְתָה מְבִיאָה דָּבָר מְעֻלֶּה, כְּגוֹן קִנָּמוֹן וּבַלְסָמוֹן? אֶלָּא רֶמֶז רָמְזָה לְנֹחַ וְאָמְרָה לוֹ: מָרִי נֹחַ, מַר מִזֶּה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא מָתוֹק מִתַּחַת יָדֶיךָ (בר“ר לג, ה־ו; ויק”ר לא, י; שהש“ר א, סה; ילק”ש לבראשית, נח).
לֹא לַאֲכִילָה וְלֹא לְקָרְבָּן – העורב עוף טמא ואין לאוכלו או להקריבו.
רַבְּךָ – הקב"ה, שציווה להכניס לתיבה מספר שונה של עופות טהורים וטמאים.
שַׂר חַמָּה אוֹ שַׂר צִנָּה – החום או הקור.
בַּלְסָמוֹן – עץ האפרסמון שייצרו ממנו בושם רב ערך.
מָרִי – אדוני.
מַר מִזֶּה וגו' – מוטב לזכות למזון שבא מידי הקב"ה, אף אם הוא מר יותר, כטעם עלה הזית, מאשר מזון מתוק שניתן מידי בשר ודם (וראו בקטע הבא).
*
קכח “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ” (בראשית ח, יא) – אָמְרָה יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִים כְּזַיִת זֶה וּמְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ וּמְסוּרִים בְּיַד בָּשָׂר וָדָם (סנהדרין קח ע“ב; פדר”א כג; ילק"ש לבראשית, נח).
אָמְרָה יוֹנָה – ראו בקטע הקודם.
*
קכט “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר צֵא מִן הַתֵּבָה” (בראשית ח, טו־טז) – אָמָר רַ' יוּדָן: אִלּוּ הָיִיתִי שָׁם, הָיִיתִי שׁוֹבְרָהּ וְיוֹצֵא לִי. אֶלָּא אָמַר נֹחַ: כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִכְנַסְתִּי לַתֵּבָה אֶלָּא בִרְשׁוּת, כָּךְ אֵין אֲנִי יוֹצֵא מִמֶּנָּה אֶלָּא בִרְשׁוּת: “בֹּא אֶל הַתֵּבָה” – “וַיָּבאֹ נֹחַ”, “צֵא מִן הַתֵּבָה” – “וַיֵּצֵא נֹחַ” (בר“ר לד, ד; ילק”ש לבראשית, נט).
הָיִיתִי שׁוֹבְרָה – ולא ממתין להוראה לצאת מן התיבה.
בִּרְשׁוּת – על פי הוראת הקב"ה.
*
קל “יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה” (בראשית ח, יט) – אָמַר לוֹ אֱלִיעֶזֶר לְשֵׁם הַגָּדוֹל: אַתֶּם הֵיאַךְ הֱיִיתֶם? אָמַר לוֹ: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָנוּ בַּתֵּבָה. בְּרִיָּה שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּיּוֹם הֶאֱכַלְנוּהָ בַּיּוֹם; בַּלַּיְלָה – הֶאֱכַלְנוּהָ בַּלָּיְלָה. זִקִּית זוֹ – לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַבָּא מָה הִיא אוֹכֶלֶת. פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַתֵּךְ רִמּוֹן: נָפְלָה תוֹלַעַת מִתּוֹכוֹ וַאֲכָלַתָּה. מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיָה גּוֹבֵל לָהּ חִזְרָא שֶׁהִתְלִיעָה וְאָכְלָה. – הַחוֹל מְצָאוֹ אַבָּא יָשֵׁן בְּזָוִית שֶׁל הַתֵּבָה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא הָיִיתָ תוֹבֵעַ מְזוֹנוֹת? אָמַר לוֹ: רְאִיתִיךָ טָרוּד וְאָמַרְתִּי: לֹא אֲצַעֲרֶךָ. אָמַר לוֹ: חוֹשֵׁשׁ הָיִיתָ בְצַעֲרִי − יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תָמוּת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים” (איוב כט, יח) (סנהדרין קח ע“ב; ילק”ש לבראשית, נט).
אֱלִיעֶזֶר – עבד אברהם.
שֵׁם הַגָּדוֹל – בנו של נח.
גּוֹבֵל לָהּ חִזְרָא שֶׁהִתְלִיעָה – לש בעבורה מצמחי סוּף שנתמלאו תולעים.
הַחוֹל – העוף האגדי הידוע גם בשם פניקס, שעל פי המסורת מעולם לא מת.
זָוִיִת – פינה.
חוֹשֵׁשׁ הָיִיתָ – שמת לבך.
*
קלא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁעָשָׂה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא טָעַם טַעַם שֵׁנָה, לֹא הוּא וְלֹא בָּנָיו, לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עָסוּק לָזוּן אֶת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ עִמּוֹ. יֵשׁ בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בְּשָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, וְיֵשׁ בִּשְׁתַּיִם, וְיֵשׁ בְּשָׁלוֹשׁ, וְיֵשׁ בְּאַרְבַּע, וְיֵשׁ בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה, וְיֵשׁ בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל לַיְלָה, וְיֵשׁ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר. וּמָה הָיָה מַאֲכִילָן? כָּל מִין וּמִין לְפִי שֶׁהָיָה לָמוּד: תֶּבֶן לִגְמַלִּים, זְמוֹרוֹת לְפִילִים, שְׂעוֹרִים לַחֲמוֹרִים, חֲצוּבוֹת לִצְבָאִים, זְכוּכִית לְנַעֲמִיּוֹת. פַּעַם אַחַת שָׁהָה נֹחַ לָזוּן אֶת הָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ וְיָצָא צוֹלֵעַ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ” (בראשית ז, כג) – שֶׁהָיָה גּוֹנֵחַ וְכוֹחֵחַ דָּם מִטֹּרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת (תנחומא נח, ט; תנחומא בובר נח, יד; בר“ר לא, יד; רש”י לבראשית ז, כג).
הַנְּפָשׁוֹת – בעלי החיים.
בְּשָׁעָה אַחַת – בשעה הראשונה.
הַגֶּבֶר – התרנגול.
לָמוּד – רגיל.
זְמוֹרוֹת – ענפי גפן.
חֲצוּבוֹת – ירק ממשפחת הבצלים.
נַעֲמִיּוֹת – בנות יענה.
שָׁהָה – התאחר.
וְהִכִּישׁוֹ – הכה בו.
גּוֹנֵחַ וְכוֹחֵחַ – מתאנח מכאב הצליעה ואף פולט כיח דמי, והיא דרשה על תיבת “אך” שבפסוק.
*
קלב אָמַר רַ' לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ: כְּנֹס לְךָ שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל מִין וּמִין בַּתֵּבָה, בָּאוּ כֻּלָּם אֶל נֹחַ וְנִכְנְסוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד עִם זִוּוּגוֹ. בָּא שֶׁקֶר וְרָצָה לִכָּנֵס. אָמַר לוֹ נֹחַ: אִי אַתָּה יָכוֹל לִכָּנֵס אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה נוֹשֵׂא לְךָ בַּת זוּג. הָלַךְ שֶׁקֶר וּבִקֵּשׁ לוֹ בַּת זוּג. פָּגַע בִּמְאֵרָה. אָמְרָה לוֹ: מֵהֵיכָן אַתָּה בָּא? אָמַר לָהּ: מֵאֵצֶל נֹחַ, שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לִכָּנֵס לַתֵּבָה וְלֹא הִנִּיחַנִי אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ־לִי בַּת זוּג. רְצוֹנֵךְ, הֱוִי בַּת זוּגִי. אָמְרָה לוֹ: וּמָה אַתָּה נוֹתֵן לִי? אָמַר לָהּ: אֲנִי מְתַקֵּן עִמָּךְ, שֶׁכָּל מָה שֶׁאֲנִי מְסַגֵּל אַתְּ נוֹטֶלֶת. שָׁמְעָה לוֹ וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לַתֵּבָה. כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה – הָיָה שֶׁקֶר הוֹלֵךְ וּמְכַנֵּס וּמְאֵרָה נוֹטֶלֶת רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. בָּא שֶׁקֶר וְאָמַר לָהּ: הֵיכָן כָּל מַה שֶּׁסִּגַּלְתִּי? אָמְרָה לוֹ: וְכִי לֹא כָּךְ הֻתְנָה בֵּינֵנוּ, שֶׁכָּל מַה שֶּאַתָּה מְכַנֵּס אֲנִי נוֹטֶלֶת? לֹא הָיָה לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה.
לְכָךְ נֶאֱמַר: “וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר” (תהלים ז, טו). הַמָּשָׁל אוֹמֵר: שֶׁקֶר מוֹלִיד וּמְאֵרָה נוֹטָלֶת (מד“ת ז, יא; ילק”ש לבראשית, נו).
זִוּוּגוֹ – בת זוגו או בן זוגו.
מְאֵרָה – קללה.
מְתַקֵּן – קובע תקנה, הסכם.
מְסַגֵּל – אוסף, מכנס רכוש.
רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן – זה אחר זה.
הַמָּשָׁל – הפתגם העממי, ועל פיו נדרש הפסוק מתהלים.
*
קלג “וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה” (בראשית ט, כ) – נִתְחַלֵּל וְנַעֲשָׂה חֻלִּין, לָמָּה? “וַיִּטַּע כָּרֶם” (שם). לֹא הָיָה לוֹ לִטַּע דָּבָר אַחֵר שֶׁל תַּקָּנָה? לֹא יִחוֹר אֶחָד וְלֹא גְרוֹפִית אַחַת? − אֶלָּא “וַיִּטַּע כָּרֶם”. וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ? אָמַר רַ' אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת לִנְטִיעוֹת, יִחוֹרִים לִתְאֵנִים וּגְרוֹפִיּוֹת לְזֵיתִים.
בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לִטַּע כֶּרֶם פָּגַע בּוֹ הַשֵּׁד שַׁמְדּוֹן. אָמַר לוֹ שַׁתְּפֵנִי עִמְּךָ, אֶלָּא הִזָּהֵר לְךָ שֶלֹּא תִכָּנֵס לְחֶלְקִי, שֶׁאִם תִּכָּנֵס לְחֶלְקִי אֲנִי חוֹבֵל בְּךָ (בר"ר לו, ג; שם לא, יד).
נִתְחַלֵּל וגו' – ירד ממעלת קדושתו (והיא דרשה על מילת “ויחל”).
שֶׁל תַּקָּנָה – דבר מתוקן, ראוי יותר.
יִחוֹר – ענף של תאנה.
גְּרוֹפִית – ענף של זית.
הִכְנִיס – לתיבה.
שֶלֹּא תִּכָּנַס לְחֶלְקִי – שלא תשתה יותר מדי (ויחסר חלקו של השד).
חוֹבֵל – פוגע ומזיק.
*
קלד כְּשֶׁהִתְחִיל נֹחַ נוֹטֵעַ בָּא שָׂטָן וְעָמַד לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה נוֹטֵעַ? אָמַר לוֹ: כֶּרֶם. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: מָה טִּיבוֹ? אָמַר לוֹ: פֵּרוֹתָיו מְתוּקִים בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים וְעוֹשִׂין מֵהֶם יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: רְצוֹנְךָ שֶׁנִּטָּעֶנּוּ יַחַד אֲנִי וְאַתָּה? אָמַר לוֹ הֵן. מָה עָשָׂה הַשָּׂטָן? הֵבִיא רְחֵלָה וּשְׁחָטָהּ עַל הַגֶּפֶן; אַחַר כָּךְ הֵבִיא אֲרִי וּשְׁחָטוֹ עָלֶיהָ; אַחַר כָּךְ הֵבִיא קוֹף וּשְׁחָטוֹ עָלֶיהָ; אַחַר כָּךְ הֵבִיא חֲזִיר וּשְׁחָטוֹ עָלֶיהָ – וְהִטִּיף דְּמֵיהֶם וְהִשְׁקָה בָּהֶם אוֹתוֹ הַכֶּרֶם. רָמַז לוֹ, כְּשֶׁאָדָם שׁוֹתֶה כּוֹס אַחַת – הֲרֵי הוּא כִּרְחֵלָה: עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ. כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֶה שְׁתֵּי כּוֹסוֹת – מִיָּד נַעֲשֶׂה גִבּוֹר כַּאֲרִי וּמַתְחִיל לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְאוֹמֵר: מִי כָּמוֹנִי? כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה שָׁלוֹשׁ אוֹ אַרְבַּע כּוֹסוֹת – מִיָּד הוּא נַעֲשֶׂה כְּקוֹף: עוֹמֵד וּמְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וּמְנַבֵּל פִּיו לִפְנֵי הַכֹּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה יַעֲשֶׂה. נִשְׁתַּכֵּר – נַעֲשֶׂה כַּחֲזִיר: מִתְלַכְלֵךְ בְּטִיט וּמֻטָּל בְּאַשְפָּה.
וְכָל זֶה אֵרַע לְנֹחַ הַצַּדִּיק (תנחומא נח, יג).
בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים – ענבים או צימוקים.
רְחֵלָה – כבשה.
וְהִטִּיף דְּמֵיהֶם – גרם לדמם לטפטף.
ּמְשַׂחֵק – צוחק צחוק פרוע.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.