הערב מסובים אנוּ לסדר פסח תש"ה על מאות חברינוּ, ילדינוּ, הורינוּ ואורחינוּ, מעלים את זכר יציאת מצרים, את חג החירות, את זכרון הקדומים השופך אור יקרות דרך מאות ואלפי שנים – ובלבבות תוּגה ויגון. כל חג וּמועד, השנה וּבבּאות, מהוּל יהיה טיפות מרי וזעם אשר נטוף תטופנה מאותו שדה קטל עצוּם בו הועלה עם שלם לגרדום.
מצוה לספר ביציאת מצרים; וחובה תהיה לספר, וימסור אב לבנו וסב לנכדו, את אשר עוללוּ ליהוּדים על אדמת נכר. הסיפוּר לא לשם סיפוּר הוּא דרוּש. מעשה חדש ודרך חדשה דרוּשים, אך אותה המטרה הישנה־העתיקה: יציאת מצרים – יציאת אירופה.
אירופה? – החשים אנוּ גיל ושמחה כשרבבות מבני אויבינוּ נתוּנים כיום להרס ואבדון? נקם, נקם – זועק הדם היהוּדי. אילוּ ניתן לפתוח את קבר האחים הגדול ולהפיח בעצמות רוח חיים; אילוּ ניתן להעלות עור, בשר וגידים על שלדי הילדים הרכים הזרוּעים על פני שדות ומרחבים בהם דרכו רגלי הצורר; אילוּ ניתן…
וברגע זה נשוּאות עינינוּ אל חברינוּ, נושאי המדים והנשק. מקומם ייעדר כאן הערב, אך כל ישוּתם, ערגתם, הגותם – כאן, עמנוּ הם. מתוך החפירות, מגיא ההריגה, מבעד לברק היריות באישון לילה, רואים הם את האור הגדול השפוך על המשפּחה המסובה כאן, על הבית, ושומעים רננת ילדיו. רואים הם לרגע קט, חוזים בעיני רוחם וחוזרת היד במשנה תוקף ללפות את הנשק הנוקם והגואל.
מה הגמול? – תשאלו. הם יצאו לחזית (הן זאת הידיעה האחרונה). הם יבקיעו את חומת הצורר, יפגשוהו פנים אל פנים ויקמו את הדם היהוּדי השפוך. כל כדור באויב מתוך חשבון יינעץ בלבו: על דם ראובן ושמעון, על דמם של משה’לה ושלמה’לה הרכים, על דם כל בית ישראל. הם יבואו אל משכנותיו וישלחו בהם אש, וישאירו בכל מקום את עקבות הנקמה הגדולה, אך בתוך תימרות העשן יבואוּ גם אל עיי החרבות לחפּש את אחיהם, את האודים המוצלים המעטים. הם יתוַדעוּ אליהם, יסירו מעל פניהם את צלם הבלהות, ירעיפוּ טיפות נחמה, יזקפוּ קומתם השחה ויטעוּ תקוה בלבם, כי יגיעוּ לחוף מבטחים.
כך היה ברומא וכך יהיה בברלין – אם עוד שרדו בה יהוּדים.
‘חייב כל אחד לראות את עצמו כאילוּ הוּא יצא ממצרים’. חייב כל אחד מאתנוּ לראות את עצמו כאילוּ הוּא נסע בקרונות המוות, כאילוּ הוא נכלא בתאי הגזים, כאילוּ הוּא התענה בטרבלינקה ובמיידאנק. וחייב כל אחד מאתנוּ לראות את עצמו כאילוּ הוּא נושא את הנשק לנקום ולגאול, כאילוּ הוּא הקורא לפליט כי יבוא.
בלבנו תקוה, כי שוב ישובו החברים מן המערכה הגדולה ואִתם – שארית הפליטה לארץ נבנית. אז, רק אז נסב אל שולחן האחים הערוּך.
ערב פסח תש"ה – 1945
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.